ב"ה

פרקים ב, ג: מסילת ישרים – בביאור מידת הזהירות וחלקי הזהירות

המדרגה הבסיסית זאת מידת הזהירות. מה היא מידת הזהירות?

תשומת לב לפני מעשה. האדם צריך לשאול את עצמו: האם המעשה הזה מועיל למטרה שאליה אני רוצה להגיע או לא?

ביקורת תקופתית: מדי פעם לעצור ולבדוק האם אני הולך נכון? איפה נכשלתי ואיפה הצלחתי?

אלו שני דברים שיכולים למנוע הרבה בעיות, והפלא הוא שכמעט אף אחד לא עושה אותם. רוב הטעויות של האדם נובעות מחוסר מחשבה, התנהלות בזרימה טבעית. אדם ששומע את הדברים הללו יכול לחשוב שהדרך הזאת חוסמת את הדרך הטבעיות של האדם, הוא לא יכול "לזרום".

הספונטניות הזאת גורמת לאדם הרבה מכשולים שצריך לתקן אחר כך בהרבה עבודה. כשהזהירות נהיית מובנית אצל האדם היא לא מונעת את הזרימה הטבעית שלו.

"בביאור מדת הזהירות: הנה ענין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובעניניו, כלומר, מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא, לבלתי עזוב נפשו לסכנת האבדון חס וחלילה ולא ילך במהלך הרגלו כעיוור באפלה."

קודם כל צריך להיזהר ואחר כך צריך סייעתא דשמיא. בכל מידה חיובית יש מידה שלילית שנצמדת אליה, והמידה הרעה שנצמדת לזהירות היא חרדה, אובססיה. זהירות זה לחשוב לפני המעשה, אבל לא להיות מבוהל - להפעיל שיקול דעת. על ידי מידה זאת אדם חוסך את רוב הבעיות שלו. כמו שצריך זהירות בנהיגה כך צריך זהירות בחיים.

"בבאור חלקי הזהירות: הנה הרוצה לפקח על עצמו, שתים הנה ההשקפות הצריכות לו: האחת, שיתבונן מהו הטוב האמיתי שיבחר בו האדם, והרע האמיתי שינוס ממנו. והשניה, על המעשים אשר הוא עושה לראות אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע... ואם ימצא בהם מן הרע, אז יתבונן ויחקור בשכלו איזה תחבולה יעשה לסור מן הרע ההוא וליטהר ממנו."

לא מספיק להיות זהיר, צריך גם ללמוד, לדעת. רק אחרי שאתה יודע מה הדרך הטובה אתה יכול לשקול האם אתה הולך בדרכה. אחרי שאתה יודע מהי הדרך הנכונה, צריך לשקול לפני המעשה, בזמן המעשה ולאחר המעשה האם הוא נכון. על האדם לבקר את עצמו. כשאדם לא מבקר את עצמו הוא מגלה מאוד מאוחר שהוא טעה, שהוא לא השיג את ההישגים שהוא רצה. אנשים לא אוהבים ביקורת, לא של אחרים ולא של עצמם, אבל ביקורת היא כלי מאוד יעיל.

צריך לדעת שבלי לימוד אדם לא יודע ממה להיזהר, ולכן יש חשיבות גדולה לידיעה. לא כל הדברים ידיעתם פשוטה. זהירות היא לא רק כח נפשי אלא קודם כל ידיעה. משל לנהג שרק אם הוא יודע את החוקים, הנהיגה הזהירה שלו תועיל.

"כלל הדבר: יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם, ומפקח על כל דרכיו שלא להניח לעצמו הרגל רע ומדה רעה, כל - שכן עבירה ופשע. והנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו  סוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עתים ושעות לזה שלא יהיה משקלו עראי, אלא בקביעות גדול, כי רב התולדה הוא."

מתי אדם צריך לבקר את עצמו? כל יום. כמו הסוחר - סוחר קטן עושה ביקורת פעם בשנה, אבל סוחר גדול עושה כל חודש או כל יום. צריך רגעים קבועים שבהם האדם יקבע שהוא עושה חשבון נפש.

איך אפשר לרכוש את התכונה של הזהירות מן החטא?

"הנה מה שמביא את האדם [על-דרך-כלל] אל הזהירות, הוא לימוד התורה. והוא מה שאמר רבי פינחס בתחלת הברייתא, תורה מביאה לידי זהירות."

יש בלימוד שתי דברים:

א. הוא נותן ידע שמסביר מה צריך לעשות.

ב. הוא מחזק את הכוחות הרוחניים שבאדם.

"כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו. וכמו שהכתוב אומר (משלי ד): פלס מעגל רגליך וכל – דרכיך יכונו, ואומר (איכה ג): נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

מאת: הרב חיים סבתו, מתוך האתר "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים"

http://www.ybm.org.il/Hebrew/LessonsIndex.aspx?catId=82