"דבר אל אהרן ואל בניו לאמר זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאתלפני ה' קדש קדשים היא" (ו,יח) 'אמר רבי יצחק מאי דכתיב "זאת תורת החטאת" "וזאת תורת האשם" כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם' (מנחות קי,א) ודאי שאין הכוונה שמי שלמד את פרטי תורת החטאת פטור מלהקריב חטאת, זה פשוט (כמו שמביא לכך ראיות הת"ת על הפס'), אם כן מה הכוונה כאילו מקריב?- וניראה שיש להביא את המוקדם לזה בגמ' :'אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי..' שהכאילו הכוונה שאינו במקום קרבן אלא יש בו מעלה של כאילו הקריב, מצד מעלתו לפני ה'.וכן ההמשך:'שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, מאי בלילות? א"ר יוחנן אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה' והרי גם ביום כאילו הקריב אם כן מה ההבדל שנאמר דווקא בלילה?- אלא שבלילה יש חשיבות גדולה יותר ללימוד תורה (בשל הקושי וכן שיש פחות לומדים אז, וכן זה זמן המשול לדין ובלימוד מרבים רחמים) מימלא יוצא שבא לומר דרגות של מעלה של הלימוד שנחשב לרצון לפני ה' כאילו קרבן הרצוי לה'. ונראה שיש עוד עניין :'לעולם זאת על ישראל א"ר גידל אמר רב: זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, ורבי יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם. אמר ריש לקיש: מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם? כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם, אמר רבא האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה? אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא אשם' שבעצם רב ור"י לא חולקים על המציאות אלא מביאים שני עניינים היוצאים בזה, רב מביא את המעשה שמים, שמיכאל שהוא סנגורם של ישראל עומד ומקריב במקדש של מעלה גם כאשר אין מקדש למטה, ור"י מביא את הלימוד של מטה במעשי הקרבנות שהלימוד נחשב כמו לעשיה, כמו שנאמר '(ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם? שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וגו'.) מאי ולחושבי שמו? אמר רב אשי חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה' (ברכות ו,א) שאדם שלומד זה לימוד על מנת לעשות, שזהו לימוד תורה אמיתי, ומימלא כיון שרוצה לעשות ואינו יכול נחשב לו כאילו עשה, ובפרט שבלימוד יש עשיה (של לימוד) כך שיותר נחשב לעשיה. והנה שם זה מובא בהקשר של הלומדים ששכינה עמהם, מדוע זה מופיע באמצע? אמנם זה המשך הפס' שמובא ללומדים בשניים, אבל כיון שזה מתעסק בעניין של לימוד לא היה צריך להביא זאת באמצע (ועוד שאם הפס' הסמיכם סימן שיש קשר בניהם)? אלא ניראה שיש בזה רמז לחיבור של שניים, שזהו הת"ח שלומד קרבנות ומולו יש את מיכאל שמקריב בשמים, ששניהם נחשבים יחד כשניים שלומדים יחד (שהקרבה בשמים אינה פיסית ולכן כמו לימוד שהוא רוחני) מאוחדים, וכך הלימוד מצטרף לכח הקרבן של מעלה ונחשב לת"ח כמו שהקריב ממש, ואז מוריד גם כח קרבן לעולם, ולכן זה כאילו נבנה בימיו והקריב בו, שמחבר שמים וארץ וכך כביכול המקדש של מעלה מכוון כנגד המקדש של מטה, שאינו בנוי בפועל אבל מתחבר ומשפיע כאילו נבנה אז. ובא אח"כ רבא ומוסיף שלא רק בלימוד ענייני עבודה ממש, אלא גם בשאר לימוד תורה נחשב כקרבן, כיון שכל התורה היא אחת ולכן בלימוד של כל התורה יש כח של קרבן, ובנוסף הלימוד תורה של בנ"י מעלה את כחו של מיכאל לבא להקריב בשם בנ"י, שמחוברים לקדושה. ואז מוסיף רבי יצחק שאמנם בכל לימוד תורה יש קשר שכזה, אולם בכ"ז בלימוד קרבנות ממש יש כח וחשיבות מיוחדת של כמו קרבן ממש, ע"י שמתחבר למעשה מיכאל. והנה נאמר על המשך הפס' בירושלמי (יבמות ח,ג) 'ר' לוי בשם ר' שמעון בן לקיש: במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה', שלא לפרסם את החטאים' שבקרבן יש חשיבות שלא לבייש את החוטאים (שלכן בקרבן חטאת שחיטתו במקום של קרבן העולה) ניראה שזה גם קשור לדברנו קודם, שבלימוד תורה צריך להתחשב גם בחוטאים, ללמוד לזכות כולם ולשיבה בתשובה של כולם, שבכך מתחבר ממש כמו לקרבן, שבקרבנות מקריבים בירושלים שהוא מקום של כלל ישראל, שעולים בחגים לרגל, ומקריבים לכלל ישראל קרבנות ציבור, וכולם מכוונים תפילותיהם לשם, וכך הקדושה בקרבן חלה על כלל ישראל, אותו דבר בת"ת יש חשיבות ללמוד להצלחת כלל בנ"י ולקדושתם, וכך הת"ת במעלתו העליונה כקרבן ממש.