התבוננות "מדוע דווקא" – לפרשת תצוה

[1]  כז,כ: ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך: ש: מדוע דווקא 'תצוה' ולא 'תבקש' או 'תנדב'? ת: ה' מצווה לקחת מהעם תרומות רק לצורך בניין המשכן, לא לניהול העבודה בו, כגון שמן, סולת, קרבנות. אמנם בין התרומות נכלל גם "שמן למאור" (כה,ו), אך ה' מצווה שהתרומה שתלקח תהיה רק שמן זית זך כתית. לחלופין, הציווי כאן אינו על השמן אלא על לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד. ה' רצה שעבודת המקדש תיעשה במימון כלל האומה, ולא רק מי שיש יכולת לתרום, ולכן העבודה באה בלשון ציווי, כך שהכספים לכך יהיו ממסים של כלל העם, כגון מחצית השקל, עליו נאמר: וְנָתַתָּ אֹתוֹ, עַל-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד; ל,טז. ציווי העם על לקיחת שמן זית זך למנורה חוזר על עצמו בויקרא כד,ב, ובהמשך ציווי על לקיחת סולת לאפיית החלות: וְלָקַחְתָּ סֹלֶת--וְאָפִיתָ אֹתָהּ, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת  (ויקרא כד,ה). גם עבודת הקרבנות באה בלשון ציווי: צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אֶת-קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ, לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ (במדבר כח,ב). מלאכת בניית המשכן ועשיית הבגדים אינה בהכרח בהתנדבות, אלא בדיבור ומשא ומתן עם הפועלים והיוצרים: וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; כח,ג.

[1]  כח,א: ואתה הַקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו: ש: מדוע דווקא 'הַקרב' (המזכיר לשון הקרבת קרבן) ולא 'קָרב' (מלשון קִרבה)? ת: ה' הוא שבחר את אהרן ובניו לתפקיד כהונה, ולכן ציווה את משה להביאם לתפקיד בכפייה, בלשון בניין הפעיל. הדבר חוזר על עצמו: וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (כט,ד), כלומר בכפייה או שכנוע, ולא מתוך שהם בקשו את תפקיד הכהונה. ה' נוקט לשון 'הַקרב' דווקא, גם כדי להזכיר את תפקידם בהקרבת הקרבנות.

[1]  כח,כ: תרשיש ושוהם וישפה: ש: מדוע דווקא 'ושוהם' (עם וו החיבור) ולא 'שוהם'? ת: רק אבן השוהם כבר נזכרה קודם, ברשימת התרומות למשכן (כה,ז) וכן בציווי על האפוד (וְלָקַחְתָּ, אֶת-שְׁתֵּי אַבְנֵי-שֹׁהַם; כח,ט), ולכן ברשימת אבני החושן הוספה וו החיבור ל'שוהם' לומר שזאת האבן המוכרת כבר מן התרומה ומן האפוד. בתיאור התורה את ביצוע העבודה בפועל נאמר "תרשיש, שוהם וישפה" (שמות לט,יג), בלי וו החיבור, כי כל האבנים כבר נזכרו בשמותיהם בעת הציווי על החושן, ולא הייתה אף אבן מיוחדת.

[1]  כח,כח: ולא יזח החושן מעל האפוד: ש: מדוע דווקא 'יזח' ולא 'יחליק'? ת: לולא הטבעות ורכיסתן בתכלת, החושן לא היה צמוד אל האפוד אלא מחליק ממנו לאט לאט, בזחילה, וזה הרמז במילה 'יזח'.