"ואעשך לגוי גדול" (יב, ב)

כאן ה' מבטיח לאברהם שיהיה לו זרע גדול, ואף מוסיף אח"כ "לזרעך אתן את הארץ הזאת": (פסוק ז). מתעוררת השאלה, אם כן, מדוע אומר אברהם "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי... הן לי לא נתתה זרע" (בראשית טו, ב-ג), ומדוע הוא מבקש "לו ישמעאל יחיה לפניך" (בראשית יז, יז), כחושש שמא יישאר ללא בנים, הרי כבר הובטח לו שיהיו לו צאצאים? וכי  הוא אינו מאמין להבטחת ה' על הזרע?

כנראה, אברהם אבינו סבר שייתכן שהבטחת הזרע לא תהיה במובנה הפשוט. הוא הגיע למסקנה זו מתוך שראה בנבואה שיצטווה להקריב את בנו לעולה (ולא ראה בנבואתו את "אל תשלח ידך אל הנער", דבר שה' הסתיר ממנו כדי שהנסיון יהיה אמיתי), מה שימנע את האפשרות שיהיה לו זרע גדול במובן הפשוט. כיצד יהיה לו זרע אם יקריב בן זה? ייתכן שסבר שהבטחת הזרע תהיה מותנית בכך שלא יציית לצו ה' לעקוד את בנו, אבל לאברהם היה ברור שיבחר לקיים את מצוות ה' להעלות את יצחק לעולה. לכן הוא ראה צורך לבקש מה' זרע קיימא, מעבר להבטחה שהובטח כאן.

מצד שניח, אפשר שאכן היתה כאן כחוט השערה של חוסר אמונה בהבטחת ה', וכעונש על כך, ניסה אותו הקב"ה בניסיון העקידה, כ'מידה כנגד מידה'. ואכן בניסיון העקידה, אברהם מציית לדבר ה' מתוך אמונה שלמה, ללא שאלות ותמיהות על הסתירה שבין העקידה והבטחות ה', ואכן בסופו של דבר ההבטחה "ביצחק יקרא לך זרע" מתממשת.