אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ... ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ... וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם (ט"ו א' - י"ט).

-------------------------------------------------------------

   את שלושת הפסוקים הללו אנו אומרים כל יום בתפילת השחר, ואין יהודי שלא מכיר אותם בעל פה. אך למרות זאת בחרנו להעלותם על נס, ולפתוח בהם את המאמר. מדוע?

   בשלושת הפסוקים הללו טמונים שלושה פנינים יקרים ונכבדים שחובה על כל יהודי להעמיק בהם ולהפנים אותם בכל כוחו, וכעת נעלה אותם לבמה בקצרה - אך בעזרת ה' בהמשך נרחיב את הדברים.

   ובדור שלנו המונהג עם 'הסתר פנים' ומערבולת באמונה כפי שלא היה מעולם, אין ספק שיש להשקיע בליטוש וחידוד הנושאים הללו כמה שיותר, שהרי מדובר בחמצן הרוחני שלנו, לא פחות ולא יותר.

  מה כוונת המשורר הדובר והסופר?

   ובכן, לפני אלפי שנים פרעה ועמו קיבלו עשרה ממתקים מבורא עולם (עשר של מכות), ולאחר מכן גאוותם נכתשה ועוצמתם נכתתה והם נכנעו למלך מלכי המלכים, ושלחו את בניו לחופשי עם מתנות וכל טוב. ולאחר שיצא עם ישראל ממצרים - לא נותר בידי האזרחים המצריים שום אוצר, לא כסף וזהב ולא כלים נאים ותכשיטים (ברכות ט' ע"ב), ובזה נתקיימה ההבטחה שהבטיח הבורא לאבינו אברהם 'בברית בין הבתרים', וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל (בראשית ט"ו י"ד).

   (אומנם בגנזי פרעה עדין לא נגעו עם ישראל - ומדובר בממון רב ועצום שאין לתאר ולשער, שהרי בשנות הרעב כל העולם הביאו את כספם למצרים כדי לקנות אוכל, ואוצרות פרעה התמלאו עד אפס מקום (פסחים קי"ט ע"א). אך אל דאגה, בהמשך נראה שגם אוצרות פרעה הגיעו בסוף אל עם ישראל, אך בל נקדים את המאוחר).

   אלא שעשרת המכות היו רק 'בר הפתיחה והסלטים', והמתנות והרכוש הגדול היו בסך הכל 'המנה ראשונה'. לאחר מכן פרעה ועמו קיבלו בים סוף את 'המנה העיקרית', ומבואר בדברי חכמנו ז"ל שבים סוף המצריים קיבלו מכות פי חמש ממה שקיבלו במצרים, בין 50 ל250 מכות (עיין שמות רבה שמות פרשה ה'). ולא רק זה, אלא שכל המכות הללו הועפו והורעפו עליהם בו זמנית ברצף זמן מאוד קצר, ואין לתאר את גודל הסבל והעונש שהיה מנת חלקם בים סוף כל רגע ורגע.

   וכמו בכל אירוע מכובד - גם כאן פרעה ועמו קיבלו 'מנה אחרונה', כאשר בביזת הים עם ישראל לקח את כל אוצרות וגנזי פרעה. וכיצד הגיעו אוצרות פרעה לים סוף?

   כאשר פרעה תכנן את מסע הרדיפה אחר ישראל, הוא רצה לעודד את עמו להתלוות אליו למלחמה. אלא שאפילו השוטים שבהם לא הסכימו להתלוות אליו לרדוף אחר ישראל! וכי לא מספיק המכות והדמעות שסבלו במצרים על שעיכבו את ישראל?

   אך לפרעה היה חוש עסקי מפותח והוא הפעיל את שיטת 'הכסף יענה את הכל', והוא גרר עימו את כל אוצרותיו במטרה לחלק זאת לאחר הניצחון לאלו שיצטרפו למסעו. השיטה אכן עבדה ועַמו עלו עימו, אלא שסופו וסופם היה שצָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים, ואותו ממון רב עבר לבני ישראל 'על מגש של כסף', כאשר אפילו את ההובלה עד לים - עשו עבורם המצריים. אין ספק על שירות כזה, אפילו עם ישראל לא חלם.

   עד כאן ראינו את 'בר הפתיחה והסלטים' (עשרת המכות), 'המנה ראשונה' (המתנות והרכוש הגדול), 'המנה עיקרית' (המכות שעל הים)

ואת 'המנה אחרונה' (ביזת הים). אך למרות שתם האירוע והסתיימה החגיגה, רצוננו לדון ולדוש וללוש 'במנה העיקרית' - במאורעות ים סוף המוזכרים בפסוקי 'אז ישיר', מפני שזרועים שם שלושת הפנינים הנפלאים שהזכרנו בקצרה בראש המאמר, וברשות הקוראים החביבים נרחיב כעת את הדברים - ונפתח בשאלה המפורסמת הבאה:

   כאשר התורה מתארת בפנינו את שארע בזמן קריעת ים סוף, היא פותחת במילים אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'.

   והשאלה נשאלת: מדוע התורה השתמשה בלשון 'עתיד' (אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה) ולא בלשון 'הווה' (אָז שָׁר מֹשֶׁה), הרי מדובר במאורע שכבר ארע.

   התשובה על כך מאוד מחזקת, אך לפני כן נביא הקדמה קטנטונת:

    כאשר פרעה ועמו טענו את הטענות המגוחכות של מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ... לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'... (שמות ה' ב'), בורא עולם הראה להם שיש דין ודיין ושופט ותליין והעולם אינו הפקר, והוא מיצה עימם את הדין עד הטיפה האחרונה וברגע אחד התהפך גורלם, ומשליט כלל עולמי - פרעה ועמו הפכו להיסטוריה, וכל העולם צחק על השקפתם ומשנתם.

   וכעת אנו מגיעים לממתק הגדול: בורא עולם תורתו אמת וחותמו אמת, לא רק בקריעת ים סוף. ולמען הסר ספק מלב עיקש ומפקפק ומתחמק, נבהיר את כוונת דברינו במילים חדות וברורות:

   ההנהגה שה' נהג עם פרעה ועמו, אותו דקדוק הדין ומימוש הצדק, זה מסלול שקיים מאז בריאת העולם - וכך יהיה לנצח נצחים. אלא שבמצרים כל העולם ראה זאת בחוש, ולא היה על כך מהרהר ומערער. אך במרוצת השנים ירדנו לגָלוּת ונכנסנו למסלול שנקרא "הסתר פנים" (דברים ל"א י"ח), ורק בגלל כך לפעמים יש לנו קושיות על הנהגת ה', קושיות בנוסח 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו'.

   אך מובטחים אנו שלעתיד לבוא הסתר הפנים ייפסק (יחזקאל ל"ט כ"ט) ונזכה כולנו לזיכוך הדת והדעת ויתבהרו לנו כל הספקות והקושיות שיש לנו על הנהגת ה', ויתקיים בנו הפסוק בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (זכריה י"ד ט'), מתוך ראייה חדשה והבנה ברורה - שמבריאת העולם ועד רגע הגאולה הכל היה מנוהל ומכוון ומתוכנן על פי תבנית ותוכנית אלוקית, ומושתת על פסגת הצדק ללא שום סדק.

   ובאותם רגעים עילאיים נושא האמונה יהא בהיר ונהיר ובלתי שביר, וכולנו נשיר שוב פעם את התוכן הנשגב של 'אז ישיר', ונכריז בפה מלא זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ... מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'... ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.

   משום כך 'אז ישיר' נאמר בלשון עתיד! לחזק אותנו באמונה ולהזכירנו שאנו בסך הכל בגלות הדת והדעת, אך לעתיד לבוא הכל יובהר ויוברר ונגיע שוב פעם לשלמות באמונה, ולמדרגה נשגבה שתוביל אותנו עד לשיר שירת הודאה לה'.

   האמת היא שעל הנקודה הזו של 'טשטוש האמונה בגלות' אנו מתפללים בכל יום בשמונה עשרה בברכת שים שלום, ואומרים לה':

   ריבונו של עולם! ברכנו כולנו כאחד "באור פניך". מדוע? כי באור פניך נתת לנו תורה, חיים, אהבה, חסד, צדקה, רחמים, ברכה, שלום...  אנו יודעים שכל השפע הרוחני והגשמי תלוי "באור פניך", ומי שזוכה לאור פניך - זוכה בעצם לכל הממתקים הרוחניים והגשמיים, מצד שני מי שאתה מתנהג עימו "בהסתרת פנים" - רחוק הוא מהכל, לא רק מהשפע הרוחני, אלא גם מהשפע הגשמי.

   אבינו היקר, מבקשים אנו ממך שתנהיג אותנו 'באור פניך', עם בהירות מלאה באמונה, ולא 'בהסתר פנים'.

   עד כאן דשנו בפנינת הפתיחה של 'אז ישיר'. כעת נעבור לפנינה האמצעית שנמצאת שם, וטמונה בפסוק ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ.

   וגם כאן מתפרצת ועולה וזועקת וממריאה שאלה נכבדה וכבידה: שהרי לכאורה מה השבח שכאן? מה המעלה בלהיות איש מלחמה? האם לא ראוי יותר להיות איש שלום? ועוד יותר לא מובן הניסוח של הפסוק. שהרי אם משה וישראל הכריזו בשירתם ואמרו ה' איש מלחמה, הרי ברור שה' שמו! אם כן לשם מה הם כופלים את הדברים ואומרים ה' אִישׁ מִלְחָמָה - ה' שְׁמוֹ?

   משה וישראל אמרו כאן שבח עצום לבורא והם נגעו בנקודה מאוד עמוקה, שהיא תמצית ותרכיז האמונה. אלא שמדובר בדברים מאוד עדינים ודקים - ומשום כך נביא מקור על כל דבר, בנוסף לכך אגלה שפרסתי את הדברים בפני הרה"ג ציון בוארון שליט"א -  והוא אישר את דיוק הדברים, למען הסר ספק.

    כעת נא להדק חגורות... אנו הולכים להמריא מאוד גבוה - אך בשם ה' נעשה ונצליח, להמריא גבוה ולא לצנוח, ולעכל את הדברים היטב במוח.

   עד כאן נגענו בפנינת הפתיחה של אז ישיר, ובפנינה האמצעית ששם. כעת הגיעה הזמן לגלות את הפנינה שנמצאת בסיום השירה. היכן?

   שירת משה וישראל הסתיימה במילים וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה - בְּתוֹךְ הַיָּם! והשאלה נשאלת: מה כל כך מיוחד ומרגש במילים הללו שהם נבחרו לחתימה וסיום השירה? האם לא היה משהו יותר עוצמתי שכדאי לסיים בו?

   התשובה על כך מאוד מעניינת: משה ובני ישראל לא התכוונו לשבח את ה' רק על העובדה הטכנית 'שהם צעדו ביבשה בתוך הים', אלא הם התכוונו לתוכן הרבה יותר עמוק, תוכן שהוא התבטלות גמורה לבורא ופסגת ההודאה לה'.

   בני ישראל הכריזו קבל עם ועולם ואמרו למלך העולם את המשפט הכי מרגש: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה - גם כאשר היה לנו טוב, אותם רגעים נפלאים שעברו עלינו לפני הגלות כאשר היינו במצב של 'הליכה ביבשה'... בְּתוֹךְ הַיָּם - אנו יודעים שבאותו זמן היינו בתוך ים סוער של גזרות קשות ומבול עצום של גזרות נוראות, אלא שֱׁמִיתָקְתֲ לנו את החיים ונתת לנו לחוש מצב של "הליכה ביבשה" - למרות שהיינו "בתוך הים", ובעצם הכל מתנת חינם מרוב טובך.

   כפי שראינו לגבי גלות מצרים שה' קיצר את הגלות כמעט ב50%, שהרי בברית בין הבתרים בורא עולם גזר שִׁיעְבּוּד של 400 שנה - אך בפועל זה היה רק 210 שנה, ובמשך 190 שנה עם ישראל צעד "ביבשה - אך בתוך הים"!!! אלא שאת הפרט הזה התורה גילתה לנו, ולכן אנו יודעים שזה היה כך. אך כמה פעמים הרעיון הזה קרה בעבר בתקופות שונות לכל מיני אנשים - והם כלל לא הבחינו בכך?

   על הפרט הזה הודו בני ישראל בקריעת ים סוף, ומרוב עוצמתו הם בחרו אותו למשפט הסיום של שירתם. וכי יש חתימה איכותית מזו?

   עד כאן התעמקנו בשלושה פנינים הזרועים בשירת 'אז ישיר': פנינת הפתיחה: ישנה הבטחה שלעתיד לבוא יעלמו לכולנו הספקות באמונה ויוסרו כל המחיצות ויגמר ההסתר פנים, ובאחרית הימים נגיע שוב פעם למצב של שירה מתוך בהירות באמונה. פנינת האמצע: ישנה אחדות מושלמת עליונה - והמנהיג והנהגתו הכל אחד, ובעצם הגבלת השפע ומציאות הדין והרחמים הם 'במקבל' ולא 'בנותן'. פנינת הסיום: כל הטוב שיש לנו בעולם... מה שאנו הולכים 'ביבשה'... זה חסד ה' ומתנת חינם. שהרי במציאות אנו צועדים 'בתוך הים', ים עמוק של גזרות וצרות שבודאי מגיעים לנו על פי דקדוק הדין, שהרי אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא.

   כעת מובן מדוע לאחר שירת 'אז ישיר' שבתפילה - תיקנו לנו חכמנו לומר שלושה פסוקים המלוקטים משלושה מקומות שונים. שהרי לאותם שלושה פסוקים יש גשר וקשר אמיץ עם שירת 'אז ישיר' וגם בהם רמוזים שלושת הפנינים הנ"ל, והנה החשבון:

   הפסוק הראשון - כִּי לַה' הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם... (תהלים כ"ב כ"ט). ולכאורה מה עִם ישראל? וכי עליהם ה' אינו מושל? התשובה לכך היא שלעם ישראל יש הנהגה מיוחדת מהגויים, הנהגה של 'הלכו ביבשה בתוך הים' כפי שראינו מקודם, והנה לנו 'פנינת הסיום' הנ"ל.

   הפסוק השני - וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה (עובדיה א' כ"א). הנה ההבטחה שלעתיד לבוא יעלמו מאיתנו הספקות באמונה, וכולנו נכיר ונודה במלכות ה' ללא פקפוק, וללא מחיצה או פירצה בחומת האמונה. כאן אנו מוצאים את 'פנינת הפתיחה' הנ"ל.

   הפסוק השלישי - וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (זכריה י"ד ט'), ה' אחד (המנהיג) ושמו אחד (ההנהגה), הנה 'הפנינה האמצעית' הנ"ל.

   לאחר שהאדם היהודי קיבל את כל הערכה הרוחנית הזו והתחזק בשלושת היסודות הללו, אין ספק שהוא יכול להמריא הכי גבוה - עד לאמירת ברכת 'ישתבח שמך לעד מלכנו', ולהודות לה' ברמה הכי גבוהה.

   נכון שזה נפלא?