המשנה במסכת אבות אומרת "איזה עשיר-השמח בחלקו".

כאשר רוצים לתאר אדם שחייו טובים ומאושרים משתמשים פעמים רבות בביטוי "חיי דבש" והנה ראשי התיבות של דבש זה "די במה שיש", מי שמסתפק במועט ובמה שיש לו-אז חייו הם דבש.

וצריך לדעת שמבין הטובות הגשמיות שמקבל האדם-הטובה העיקרית ביותר זה לא הממון אלא הבריאות,ומי שיש לו ממון רב ובריאותו לקויה-חייו אומללים והוא היה מוכן להתחלף עם מי שפרנסתו בדוחק ובריאותו תקינה.

יש אנשים שעסוקים ברדיפה אחרי עניני העולם הזה, אחרי רכישת ממון ונכסים, וכדומה, ומוכנים לשלם הון רב על רכישת נכסים יוקרתיים, לדוגמא- אדם קנה מכשיר חשמלי בתוך קופסת קרטון ונייר, ברגע שפתח את הנייר-גם אם חזר בו מהעיסקה-המכשיר כבר נחשב יד שניה, יש אנשים שלא ירצו לקנות מיד שניה ומשלמים הון רב על ההפרש בין יד ראשונה לשניה, או במילים אחרות-על פתיחת שקיות...

עוד דוגמא מחיי היום יום-שני אנשים שיש להם מכוניות שונות-לאחד מכונית חדשה ומודרנית, ולשני ישנה, הראשון נוסע במהירות, השני מקרטע ומשתרך מאחריו,השני מקטר על מר גורלו ומקנא בראשון,  לעיתים הראשון נתקל ברמזור אדום ונאלץ לעצור ולחכות עד שהשני מגיע ומשיג אותו, כמובן, לעיתים הרמזור מראה על ירוק כך שבעל המכונית הראשונה עוקף בהרבה את בעל המכונית השניה...ויש בזה מוסר השכל שלעיתים לאדם עשיר-שנראה לנו שהכול מצליח לו וחייו מאושרים- יש עצירות בדרך ולא הכול מושג אצלו בקלות עד כדי כך שלעיתים האדם העני מצליח להשיגו ולהדביק אותו.  

בחור ישיבה צריך לשמור על בריאות גופו, רק בגיל מבוגר אם אדם מרגיש שהוא יכול להפחית מעניני העוה"ז-באכילה, שנה, וכדומה-רשאי להפחית, יש ישיבות שבהם המשגיח של הישיבה מכבה את  האור בבית המדרש בשעה מסוימת, כאשר לאחר  45 דקות האור צריך להיות כבוי גם בפנימיה, וצריך לדעת שרצונו של צוות הישיבה הוא אך ורק לטובת בני הישיבה,  הרצפט להצלחה הוא שמירה על הזמנים גם בעניני העוה"ז וגם בעניני העוה"ב.  יש דעות שבשר, ובעיקר בשר שור, (עליו נאמר שלעתיד לבוא הצדיקים יאכלו מבשר השור) טוב לבריאות, ולכן מותר לשחוט בהמה בשבת לצורך חולה שיש בו סכנה אם קיים סיכוי סביר שהבשר יכול להועיל לבריאותו.