ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בנ"י ויסעו" (יד,טו) '...באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקב"ה: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני? אמר לפניו: רבונו של עולם ומה בידי לעשות? אמר לו "דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך" וגו' ' (סוטה לז,א) מביא הת"ת שהמשפט "ידידי טובעים בים' אינו מדוייק שהרי לא טבעו לכן הסביר שזה לאו דווקא 'אלא ר"ל עומדים במקום סכנה'. אולם ניראה שבכוונה נאמר 'טובעים' כיון שלמדו מקודם שיהודה קפץ מהפס' “הושעני אלקים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון המצולה ואין מעמד" ולכן בפס' מפורש לשון טביעה, ולכן כך גם אמרו בגמ', והכוונה שממש החלו לטבוע. כך משמע מהילקו"ש שאומר 'אמר הקב"ה למשה:משה ידידי משוקעים במים' וכו' (ילקו"ש רמז רל"ד) כך שמשמע ששקעו במים, שהחלו לטבוע ולכן זהו כפשוטו שטובעים במים. לכאורה מדוע היו צריכים להגיע לרמה כזו של סכנה ולא מיד שיבקע הים?- בפשטות ניראה שזה בא להראות את המסירות נפש שלהם לעשיית רצון ה', שסומכים לגמרי על ה'. וזה אולי נעוץ בדעת אבטליון ואחרים, שהים נבקע בזכות האמונה של בנ"י שיגאלו ממצרים (אבטליון) או כשיצאו בלי אוכל (אחרים) [ילקו"ש רמז רל"ג] ולכן כדי לקשר את קריעת ים סוף לזכות להבקעתו הראו בגלוי את האמונה המושלמת שלהם בה'. ואולי אפשר יותר מזה, שהנה קודם לכן בנ"י התחלקו לכתות, כמו שמובא ביר' (תענית פרק ב' הלכה ה') 'ארבע כיתים נעשו אבותינו על הים, אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה עמהן מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן. זו שאמרה נפול לים אמר להן משה "התיצבו וראו את ישועת ה'” וגו', זו שאמרה נחזור למצרים אמר להן משה "כי את שאר ראיתם את מצרים היום" וגו', וזו שאמרה נעשה עמהן מלחמה אמר להן משה "ה' ילחם לכם", וזו שאמרה נצווח כנגדן אמר להן משה "ואתם תחרישון".' שלמדו מהפס' מה אמרו בכל כת. ואף ניראה שכך גם למדו בטענות בנ"י: “וייראו מאד" (פס' י) שכ"ך פחדו עד שרצו לקפוץ לים, “ויצעקו בנ"י אל ה' “ זה לצווח כנגדם (לה') “ויאמר אל משה" וגו' (פס' יא) מדברים בזה על למות במדבר, שזהו שילחמו עד שימותו, “הלא זה הדבר.. כי טוב לנו לעבד את מצרים ממתנו במדבר" (פס' יב) זהו לחזור למצרים. והנה לצעוק לה' ולילחם ולשוב למצרים, זה מובן הגיונית, אבל מה נותן לקפוץ לים ולמות?- אלא שכבר פסק מרן גדול הדור שר התורה הגאון רבי שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, (ע"פ חז"ל והראשונים), 'מלך, נשיא וכיוצ"ב הנופל בשבי האויב והוא עלול לתת בידי האויב אמצעי להתפאר ולהתגדל בו, ובסופו של דבר יהרגו אותו, מותר גם כן למות בידי עצמו ולא ליפול בידי האויב' וכו' (תורת השבת והמועד, עמ' 403, ראה בהרחבה במאמר שם..)ניראה שכך גם אותם שרצו לקפוץ למים אמרו שוודאי שהמצרים יהרגו אותם אחרי כל מה שהיה במכות, ויתפארו בזה שעשו זאת כמעצמה המצרית, לכן מותר להמית עצמם ויש בכך מעלה גדולה מאד (כשאול שזכה בכך לישב בגן עדן אצל שמואל) ולכן רצו להתאבד. ניראה שלכן גם היו צריכים ליכנס בקריעת ים סוף עד כדי פקנ"פ שבכך יתעלו למעלת קדושים ויהיו ראוים לקריעת ים סוף. ואולי אף בכך זה יעשה לתחליף למלחמה, שלכאורה מדוע שלא ילחמו והרי יש בזה מצוה?- אלא שבמעשה הקפיצה לים נעשה כעין התאבדות שזהו עומד במקום מלחמה, שכך עושים במצב מלחמה אבוד במקרים חריגים מאד, ולכן זה עולה להם במקום המלחמה.