בפרשתנו אנו קוראים על עקרותה של רבקה אמנו. שנים רבות חכתה רבקה לבן, תפילות אינספור התפללו היא ויצחק בכדי שיזכו לצאצא ממשיך דרך. תופעה זו של ייסורים רבים וזמן רב של ציפייה לפני לידת הצאצאים מופיעה אצל שרה, רבקה ורחל. 

סיבות רבות הובאו בגמרא, במדרשים ובפרשנים לתופעה זו, אולם ברצוני להציע כאן קו מחשבה נוסף. העולם כיום שונה משמעותית מהעולם שהיה לפני עידן האבות והאמהות. העולם דאז האמין בכוחות שונים המנהיגים את הטבע, חלקם אנושיים, חלקם אלוקיים וחלקם גשמיים לחלוטין. אמונה זו הובילה את העולם להאמין בנימרוד ובשמש, בפסלים ובאלילים.

אברהם אבינו מציג לעולם גישה חדשה: ישנו בורא לעולם. הוא השליט הבלעדי הממשיך לשלוט בעולם בכל רגע, ומחייב אותנו במערכת חוקים מוסרית. מאברהם אבינו, מיצחק ומיעקב יוצא עם ישראל. עם המחדש חידוש עצום לעולם. עם הטוען שישנה מציאות של קבוצת אנשים הנבחרת על ידי האל. קבוצה שמטרתה לקדם את העולם וללמד את בני האדם מהו רצון הבורא. עם ישראל הוא חידוש עצום לעולם! קשה לנו להבין זאת כי אנו חיים בעולם שבו מציאותו של עם ישראל ברורה מאליה. אולם כשמעמיקים להתבונן מבינים עד כמה חידוש זה הינו עצום ומפתיע. 

העולם לא יכול לעבור מהפך בבת אחת, והוא משתנה בשלבים. אט אט. כל תוספת והעמקה של הגילוי האלוקי בעולם מצריכה הכנה ועבודה, מחייבת עמל ומאמץ. אברהם אבינו במשך מאה שנה עמל בכדי שהעולם יוכל לקבל את יצחק ואת כל מה שיצחק מסמל עבור העולם. שנים רבות של תפילה עברו על רבקה ויצחק עד עת לידתו של יעקב – עד שהעולם היה מוכן לכך. אף רחל חיכתה שנים רבות עד שהעולם יכול היה להכיל את בניה ואת מה שהם מסמלים עבור בני האדם. 
הניסיונות של אברהם והסבל שעבר הכשירו את העולם להמשך התהליך. שנות העבדות של יעקב ללבן וכל התלאות שעברו עליו ועל רחל בפרט – היו כדי להכין אותם ואת העולם למעבר שלב בגילוי האלוקי.
אולם הדוגמא הטובה ביותר לכך היא תפילתם של רבקה ויצחק. בתפילה האדם מדבר על מושגים נשגבים, על אידיאלים עליונים. האדם בעצם "מרכיב מציאות" על ידי דיבורו. בתפילתו הוא לוקח רעיונות ומדבר עליהם, ובכך מוריד אותם אל המציאות יותר ויותר. המתפלל הופך עקרונות אלו לשייכים עבורו יותר, ושייכים לעולם יותר. 
יצחק ורבקה בתפילותיהם הכינו את העולם לקבלת יעקב, ול"מעבר שלב" בגילויו של עם ישראל, וממילא בגילוי שם השם בעולם.