במשך אלפי שנות קיומו של העולם, הספיקה האנושות לחולל בו תהפוכות גדולות ועצומות. המצאות מדהימות או מלחמות עולמיות בעלות השפעה מרחיקת לכת. אולם עם כל עוצמתן של התהפוכות האנושיות – הן כולן מחווירות בצילן של התהפוכות האלוקיות שהתחוללו בעולם, בעיקר בשחר ההיסטוריה.

בפרשת-השבוע אנו קוראים על שתי החלטות גורליות של הבורא, שבתוך תקופה קצרה שינו לחלוטין את פני המפה העולמית. הראשונה הייתה, להוריד מבול על העולם. השחיתות המוסרית של יושבי הארץ הידרדרה לשפל מאין כמוהו והביאה את הקדוש-ברוך-הוא להחליט למחוק את כולם, ולפתוח דף חדש מהניצולים ששרדו בתיבת נוח.

השנייה הייתה, בעקבות תוכנית בניית מגדל בבל, שלא מצאה חן בעיני הבורא. באותם ימים התגוררו כל האנשים באותו מקום ודיברו אותה שפה, והקדוש-ברוך-הוא הפך אותם בן-רגע לבליל של דוברי שבעים שפות. הקצר התקשורתי המפתיע שאליו נקלעו האנשים מנע מהם להישאר יחד ולפתח רעיונות, הם התרחקו אלה מאלה והתפרסו ברחבי תבל, וכך בעצם נולדה המציאות של עמים שונים ושפות שונות.

*

לשתי החלטות אלוקיות אלה יש מכנה-משותף מעניין: הלקיחה בחשבון של עם קטן שצריך להיוולד בעתיד – עם ישראל. כאשר החליט הבורא להוריד מבול ולמחות את האנושות מעל פני היקום – הוא לא היה חייב להציל את בני נוח. חז"ל עושים חשבון, שהקדוש-ברוך-הוא סובב את הדברים כך, שעונש המבול לא יחול עליהם. אך לא היה חסר הרבה, שגם הם ייכללו בגזרת האבדון. מדוע אפוא הייתה החלטה להצילם? – כי הייתה לבורא תוכנית כבר מששת ימי בראשית, להוליד דווקא מבני נוח את עם ישראל.

גם בפיזור העמים לאחר תוכנית מגדל בבל אנו מוצאים מחשבה על עם ישראל. הקדוש-ברוך-הוא חילק את האנושות דווקא לשבעים אומה ולשון. למה דווקא שבעים? – מסבירה התורה: "יצב גבולות עמים – למספר בני-ישראל" (האזינו לב, ח). היה חשוב לבורא, כי לחלוקת העמים תהיה זיקה למספר הנפשות שיהיו במשפחת יעקב אבינו בעת כניסתם למצרים – הרגע בו החלה הגלות הראשונה בהיסטוריה של עם ישראל.

התהפוכות הקריטיות ביותר בעולם סובבות, בסופו של דבר, סביבנו, משום שאנחנו, עם ישראל, העילה המצדיקה את כל קיומו של היקום! זה יכול להישמע יומרני – אילו מישהו מאתנו היה ממציא זאת. אבל זו עובדה, שבורא הכול ואדון הכול בעצמו מעיד עליה. נאמר בתורה, כי כל הסיבה שנברא העולם היא, שנגיע אנחנו, נקיים בו תורה ומצוות ובכך נצעיד אותו אל ייעודו ותכליתו – להיות מקום גשמי שגלויה בו אלוקות. במילים אחרות: להביא את הגאולה השלמה.

עם ישראל הוא הבריח התיכון של תכנית הבריאה, ולכן כבר בטרם נולד הייתה לכול זיקה אליו, ומאז שנולד – תמיד נשאר. מלמעלה, שומרים ומשגיחים שתתקיים בנו הלכה-למעשה הנבואה האלוקית: "כל כלי יוצר עלייך לא יצלח" (ישעיה נד, יז), כי אנחנו אלה שמגשימים את מטרת הבריאה כולה – להביא לימות המשיח.

*

מוטלת עלינו משימה כבדת אחריות. אך, ברוך השם, כמעט כולה כבר מאחורינו. מסע הבריאה נמצא כעת ממש באחריתו, ובכל רגע אנו צפויים להיכנס אל תקופת הגאולה הנכספת, כפי שניבא הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.

אם רק נעריך אל נכון את מעמדנו האמיתי בעולם ואת משמעות התקופה שאנו כבר ממש על ספה, אין ספק שנממש כראוי את התפקיד המוטל עלינו, ונצליח – תכף ומיד – להגשים ליקום את תכליתו הנכספת.