תהילים פרק-קכא: "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ..."

המזמור הכ"כ שגור בפינו - האם הוא ברור לנו?

מדוע דווקא במזמור זה "למעלות" במקום "המעלות"?

ואם נאמר שהוא בעצם הראשון ככתוב ברש"י - מדוע הוא מופיע שני בשירי המעלות?!

שירי המעלות מתחילים במזמור ק"כ: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֶל יְהוָה בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי: יְהוָה הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה: מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה: חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים: אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר: רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם: אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה"

המזמור מתאר מצב צרה שנראה לנו מוכר - אויבי שקר ורמיה, אויבים שונאי שלום שכשמדברים איתם הם למלחמה... "אהלי קדר" שאנו שוכנים בתוכם ("שכנתי") הלא הם מארצות ערב הנמשכים עד ארצות הצפון התומכות בהם ורודפות את ישראל שהבירה מוסקבה היא "משך" שבסביבתה גר ישראל לא מעט... 

מתוך צרות אלו נושא דוד המלך את עיניו אל ההרים לעזרה, לעליה, "שיר למעלות..."

1. מה עניין נשיאת העיניים ודווקא אל ההרים?

2. מה הכוונה ב"מאין"? זו שאלה או קביעה? למה לא "מהיכן" וכד'?

3. מדוע דווקא כאן יש צורך לאיזכור שמיים וארץ? וכי איננו יודעים זאת?!