שורש מעלתו של שבט לוי
חידושים לפרשת שבוע מהגאון ר' אריה לייב היימאן
"ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי, אחי דינה,איש חרבו על ירכו, ויבֹאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר" (ברא' לד, כה).
והנה אם נתבונן בהמשך קורותיהם של שמעון ולוי,ברור שלוי הוא הבולט לטובה. מתחילת ספר "שמות" ועד סוף התורה, המשפחהשבניה הם המעולים ביותר, היא זו שהקימו עמרם - נכדו של לוי - ואשתו יוכבד, בתו שללוי. שלושת הבנים שיצאו ממשפחה זו, עלו למדרֵגות רוחניות רמות עד מאוד:
א. משה רבנו, הוא האישיות שאין דומה לה. הוא שעלההשמימה והוריד לנו את התורה
ב. אהרן אחיו, שנבחר ביד ה' להיות כֹּהן גדול,ואבי שבט הכהונה.
ג. מִרים אחותם נמנית על שבע הנביאות שעמדולישראל (מגי'יד.), ובִזכותה התרחש נס באר-המים במשך מ' שנה במדבר.
על שלושתם אמרו, שזכו ל'מיתת נשיקה' (רש"ילבמד' כ, א), הֲיש עוד הורים בישראל, שזכו לְמה שזכו עמרםויוכבד...?
מקור לכל הגדלות הרוחנית הזו - הוא לוי; בנם של יעקבולאה.
גם שבט לוי בכללו,בולט במעלתו הרוחנית משאר השבטים:
שבט לוי מל תמיד את בניו והביאם מִקטנות בברית ה'– גם כשהשבטים האחרים הפסיקו למול במצרים – ויתכן שבזה זכה שאיש מבניולא עבד לעגל! כפי שאמר משה (שמותלב, כו): "מי לה' אלי - ויֵּאספו אליו כלבני לוי", להעניש את עובדי העגל. לכן, לְקחם הקב"ה להיות לו כְּלגיוןמיוחד של מלך: "ואני הנה לקחתי את הלוִים מתוך בני ישראל... - והיו לי הלוים" (במד' ג, יב).
ועיין "באור החיים" הקדוש (לברא'מא, נ) שכותב: הקב"ה בחר בַּכהנים ובלווים לשרֵת לפניו במקדשולכפר בעד העם, ולהיות ראשי מורי ההוראה בישראל. וכן במשך כל שנות הגלות עד היום:מכל בני השבטים, רק הכֹּהנים והלוים מכירים את שבטם, ויודעים שלוי הוא אביהם (מלבדבודדים היודעים ששורשם מדוד המלך, דרך רש"י הקדוש ועוד).
שורש מעלתו שללוי
אך השאלההגדולה היא: מדוע אין זכר לגדולתו זו ב"בראשית"?הלא כתב הרמב"ן בהקדמתו ל"שמות", שספר "בראשית" הואכ'ספר היצירה' לכל העתיד להיות; הוא השורש, ובו רמוז הכל. והנה, אין בו דבר עלמעלתו של לוי! איה איפוא השורש לגדולתו של לוי בספר "בראשית", הוא 'ספרהיצירה'?
– אמנם חז"ל, מצאו רמז למעלתוהרוחנית של לוי, בִּקריאת שמו: שבכל השבטים, האִמהות קראו שֵׂם לִבניהן (מלבדבנימין שיעקב קְראו כן); ואילו בלוי נאמר (ברא' כט, לד): "על כן קרא שמו לוי", ופירש רש"י: הקב"הקרא שמו לוי! והוסיף מדרש אגדה, שהמלאך גבריאל הביא את לוי לפני ה', ונתן לו ה'כ"ד מתנות-כהונה; ועל-שם שליווהובמתנות, קְראו לוי. היינו, שכבר בשורשוהיתה בו מעלה על אֶחיו. אבל עדיין קשה: בזכות מה קיבלאת כל אלה בלידתו? במה זכה לקבל את פרנסתו (כ"ד מתנות-כהונה), לפני שנקף אצבעבעולם-הזה?
– לכן נראה לי לומר, שמקורה שלמעלה עצומה זו של לוי, אכן מצוי ב"בראשית". וכמו תמיד, יסודה אינובְמתנת-שמים סתמית, אלא במעשי האדם! וזה ביאורהעניין:
לפני שנולד לוי, חשה לאה אִמו מרוחקת מאוד מיעקב. וכךהעידה בַּשם שקראה לִבנה השני, שמעון: "כי שמע ה' כי שנואהאנֹכי" (ברא'כט, לג). אמא שהחליטה לקרוא לִבנהּ שם בעל משמעות כזו – אין צורךלהוסיף מִלים ולהסביר את תחושתה. והנה לאחר לידת לוי, אנו מבינים מִלאה שמצבההשתנה ממש מִקצה אל קצה! היא אומרת מתוך שביעות-רצון: "עתה הפעם יִלָּוֶה אישי אלי"; הִתלווּת, שהיא לשון חיבורודבֵקות-הנפש. ממצב של אשה החשה עצמה שנואה, עברה לאה לחוש שהיא אהובה; שבעלה הואבן-לְויה שלה; הוא 'אישהּ'. אין ספק, שמשהו הִשתנה ביחסים שבין יעקב ולאה, ונראהלי, שזוהי ראיה לכוחו הגדול של יעקב בשליטה על מידותיו! שלמרות הסיבות שהיו לו, שינה יעקבלחלוטין את יחסו אל לאה, ולא די שעקר את השנאה – אלא אף הפך אותה לאהבה! [1]
כאן, חוזרים אנו לַסוד בו דיברנו בעבר: ככלשיש קִרבת דעת גדולה יותר בין הבעל לאשתו, כך יוצאים הבנים מעולים ביותר.ואם-כן, זהו שורשמעלתו הרוחנית העצומה של לוי! (ראה עוד בעניין זה באריכות, לעיל מאמר י"ב:"סוד יצירת ספר התהלים", ולקמן במאמר ל"א: "אלה תולדות יעקב -יוסף").
לוי: המעשרלה': כמובא במדרש (בר"רע, ז): שרבי מאיר אמר לכותי שלוי הופרש בתורת מעשרעיי"ש מה החשבון. הנה לנו שלוי הוא הגדול בתורה בין האחים, ולכן עשהו יעקבמעשר לה'; היינו: הפרישו וייחדו ללמד את דרך השם.
וכאןעלינו להבהיר: דיברנו במאמרים אחדים, על גדלותו של יוסף מכלהאחים; שהוא השלמתו של יעקב, ושהיה בעל רוח-הקודש, ועוד. אבל עינינו הרואות, שלאהיה לְגדלות זו המשך בצאצאיו. וכפי שאמרו במדרש, שמעלותיו של יוסף היו"לשעה" (בר"רע, טו). כך למשל: יוסף מָלך במצרים שמוניםשנה, תופעה שאין לה אח ורֵע – ברם, אין המשך לְמלכות זו. ואילו לוי, גם אם באופן כללי לאהיה גדול כיוסף, אך היו בו כוחות גדולים מצד אמו, שהיתה גדולה מרחל!"שֵׂם הגדֹלה לאה" - אמרוחז"ל (שם):"גדולה במתנותיה: כהונה לעולם ומלכות לעולם".
מדוע הסתירהכתוב מעלתו של לוי
אמנם, ניתן בכל זאת לומר טעם, לכך שמעלת לוינזכרת ב"בראשית" רק ברמז:
א) ישבידינו כלל, מִפרשן המקרא האלקי רבנו בחיי (לויק' כג, כד):
"כל מה שהעניין יותר נעלם ויותר פנימי - הואיותר סתום, ובא הלשון בו בדרך קצרה ובמִלות מועטות". ושם, שכמה מיסודות דתנו- כעולם-הבא למשל - אינם מוזכרים כלל בתורה, אלא הגיעו אלינו רק מִקבלה שבעל-פה;וזאת – לגודל מעלתם. אם כן: ככל שהדבר קדוש יותר - הוא נעלם ומכוסהיותר.
ב) כברהבאנו את דברי ה"זהר" הקדוש (א, קנח.) שכל עניינילאה באים בְּאִתכסיא (בכיסוי), כיוון שהיא עצמה באה ליעקב בסתר ושלאמדעתו. לכן יחסיו עִמה הם נסתרים: מעולם לא דר באוהלה, אלא רק באוהל רחל (וגם לאחרמותה - באוהל בלהה). וכן הוא לאחר המוות: קִברהּ של רחל, האשה "הגלויה",מצוי על אֵם הדרך, גלוי לעין כל; ואילו בַּסתר,בְּבטן המערה (מערת המכפלה) שם נמצא יעקב עם לאה! לכן גם מעלות בניה,טמונים בְּסִתרי המקרא ובִרמזים בלבד. ואדרבה: מה המקרא מגלה לנועל בניה? את גנותם... בדיוק כשם שגילה לנו רק את המִּרמה שעשתה בבואהּ ליעקב, מבלישגילה לנו את צִדקותה הגדולה אף מִשל רחל.
(מספר הרב חקרי לב עמודים רטו-ריח – עלון זהערוך ע"י חתן הרב)
[1] לפי דברי הרב צריך לומר, שיעקב שנה את תכונותיולפני שלאה התעברה בלוי, כי שאם שינה אח"כ איך זה השפיע על תכונות לוי. או לכלהפחות לפני שלאה התעברה בלוי, כבר התחיל השינוי הפנימי, עד שהשפיע על לוי. ונראהלהוסיף, שכיעקב ראה שלאה מרגישה שנואה עד כדי כך, שהנציחה את זה בשם שמעון, זהעורר בו את כח חזק, שיוכל להשתנות. (הערת חתן הרב עורך העלון)
