"טוב ללכת אל בית אבל מללכת אל בית משתה".

שמעתי הסבר לפס' זה-בבית אבל אדם רואה איך אדם מכבד את אביו ואמו בכך שהוא אבל עליהם, (ואמנם לפעמים קורה גם מקרה הפוך-שאב יושב שבעה על בנו, אך מקרה זה פחות שכיח.) ומקיים מצווה מהתורה של כבוד אב.

בבית משתה, היינו בחתונה, הבנים הם במרכז, והאבות טורחים על מנת שהחתונה תצא אל הפועל בצורה מושלמת, (וכפי ששמעתי פעם, שבהזמנה לחתונה החתן והכלה שמותם כתובים באותיות גדולות, האבות באותיות קטנות יותר, והסבים באותיות עוד יותר קטנות, ומצד האמת צריך להיות הפוך) אמנם יש מקור מדברי נביאים שאב צריך להשיא את בנו אשה, אך זה לא עומד באותה דרגה כמו מצוות כבוד אב.

מותר להביא ילדים לבית האבל ואין לחשוש שזה יעשה רושם לא טוב על נפשות הילדים הרכים, אם יש חשש שיפריעו שם-לא להביא, אך זה נכון לא רק לגבי בית האבל אלא אף לבית כנסת במידה ויש חשש שירעישו שם.

באשר לבית המשתה-כתב הרב שמואל אליהו בעולם קטן גליון 430- "לא  צריך להביא ילדים לחתונות כלל",  אמנם נראה שאם החתונה נערכת בקדושה ובטהרה-אפשר להביא, אך ישנן מעט חתונות כאלו.

לפני כמה עשרות שנים מרבית החתונות היו נערכות בחצר הבית, לא היו הרבה אולמות, הנשים כמעט לא נטלו חלק בריקודים, השירים היו חסידים או של גדולי המשוררים כמו של רבי שלום שבזי,  גם היום לא אלמן ישראל  ויש חתונות שאמנם נערכות באולם אך מעט נשים נמצאות והשירים סולידיים שקטים ומסורתיים.