בסוכות מקריבים 70 פרים ומפחיתים בכל יום, ולכאורה יש כלל שמעלים בקודש ואין פוחתים?- אלא שזה כנגד 70 אומות שמתמעטות ולכן פוחת. וזה מיוחד דווקא בסוכות כי בדר"כ מסתכלים על החיוב, על העליה בקודש, אולם לפעמים יש גם קשר לשלילת הרע, וזה בסוכות בפרים שמכוון ישירות לשורש האומות ולכן מתבטה בביעור הרע. אולם ניראה שיש גם קשר לקדושה חיובית ולא רק שלילה (כיון שהמעלה היא עשה טוב) לא רק בשמיני עצרת שזה כנגד בנ"י אלא גם בסוכות עצמם. שהסוכות הם בית עראי כעין שהעולם עראי ומימלא אם הוא עראי ואנו פחות מצויים בו אז גם כח האומות פוחת עד כדי סיכונם והתמעוטם בעולם (שהרי קיומם כמו כל העולם תלוי בזכות קדושתנו בעולם), ולכן מקריבים פרים כנגדם בכדי לתת להם כח קיום. ואמנם בדר"כ אנו משפיעים לעצמנו ומאיתנו זוכה העולם, אולם בסוכות יש גם קשר לאומות כיון שסוכות זה חג המים ומדומה לנבואה (ראה בדברי מרן גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל במועדי ישראל) מימלא נבואה היתה נישלחת גם לאומות, ולכן בחג זה יש השפעה לאומות ישירות, ובמזבח שיש בו ניסוך המים וזקיפת מורביות כנגד מים זה בא לידי ביטוי בהקרבה לאומות. אולם עדיין יש כח של בנ"י בניסתר (הצד החיובי של עשה טוב) שזהו שמקריבים גם 14 כבשים, כמו שכל יום אנו מקריבים 2 כבשים, כך 7 ימים זהו 14 כבשים ולכן מקריבים בכל יום 14 כבשים להראות את ההשפעה שלנו (וכן ש13 זה הכי הרבה בפרים ולכן בנ"י 14 שזה יותר), והפרים של האומות כעין תחתנו ששור זהו עניינו של יוסף "בכור שורו הדר לו" (דברים לג,יא) ויוסף שלט על מצרים שהיתה המעצמה בעולם, כך הפרים כעין האומות שולטות אבל בעצם הם בפנימיותם מכוחנו אחרת היו נעלמים מהעולם. שנאמר שמי שפוגע בישראל  'כל המיצר לישראל נעשה ראש' (גיטין נו,ב) ויחד עם זה 'כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו' (שם נז,א) כיון שנעשה ראש כיון שה' נותן לו להרע לישראל וראוי שמי שירעה יהיה חשוב, בשל חשיבותם של ישראל שהגדולים יפגעו בהם, אולם זה פגיעה עצמית של הגוים בעצמם כי הם תלויים בנו ומה שניתן להם להזיק זה בגללנו לטובתנו שנחזור בתשובה, ולכן האומות משולות בפרים כיוסף שהשלטון קשור לכח בנ"י. וניראה שהפרים של האומות רומזות על השפעתנו ולכן האושפזין שהם שורשי ההשפעה שלנו בעולם קשורים למספר באותו יום. 13- אברהם, שבא להקריב את בנו וזה מביא רחמים גדולים ולכן הוא מייצג את הרחמים בעולם, שזהו י"ג מידות הרחמים. 12-יצחק, שהיה ראוי להוליד 12 (בראשית רבה סג, ו) ולכן קשור לא"י שהוא המקום הראוי לבנ"י. 11-יעקב, אצלו נולדו השבטים שהתברכו ככוכבים, שאנו ראוים במפורש 11 כוכבים (כמו שאומרים בהגדה של פסח) כך השבטים הם הגדולים, ראשית השבטים, וחסר אחד כעין לוי שהופרד מבנ"י (ולא נחשב אפרים ומנשה כי הם לא היו בני יעקב ממש). 10-יוסף, שהיה שולט בעולם ובכך הראה בפועל את הקדושה שהיא השלטת ומחיה (כמו שהחיה את מצרים ברעב) בעולם, כנגד 10 המאמרות שמקיימים את העולם. 9-משה, שהוא כמו הוליד את העולם ע"י קבלת התורה שבכך העולם ניקבע בקיומו (שבת פח,א). 8-אהרן, הוא אחראי על הקדושה בעולם (מקדש) ולכן כעין מילה בשמונה ימים (וכן השפעתו בחנוכה שהיא שמונה).7-דוד, הוא המלך החוקי בישראל ולכן כנגד 7 שזהו הבריאה, שהעולם שייך למלך ישראל, וכן כמו שבת שהמלך מייצג את שלטון ה' בעולם כמו ששבת מייצגת. ולפי הנוסחים האחרים: 10-משה, הביא את הלוחות עם עשרת הדברות שבהם רמוז כל התורה איתה אנו מקדשים את העולם. 9-אהרן, שבמקדש כמו בורא את העולם מחדש בקדושה (כעין לידה חדשה). 8-יוסף, שעשו נופל ביד בניה של רחל (ילקו"ש בראשית רמז קסא) ולכן כמו מילה שמורידה את הרע שבאדם בעולם (וקשור לברית רמז לזרע שעשו מזרעו של יצחק ולכן יש לו כח חזק בעולם). 7-דוד, הוא המלך בעולם כולו שמביא את מלכות ה' ממש לכל העולם כולו (שניברא בשבוע). [ולפי מה שאמרנו יוצא שההבדל בין הנוסחים זה האם מסתכלים על המציאות שהוטבעה בעולם שזה חל במשך הדורות שעולים עוד ועוד כל פעם(שזה 10 יוסף וכו', שזה גם ע"פ סדר הדורות) או על מעשינו בעולם שבזה יש את המעלות של כולם ולכן הולכים ע"פ החשיבות בהשפעה אלינו (ולא ע"פ הדורות)]. כך שגם כשהעושים פרים לגוים עדיין בשורשו הפנימי זה נעוץ בהשפעת בנ"י. (ואולי ההבדל בין הנוסחים זה האם עושים ע"פ הסדר של החשיבות שאז יוסף לקראת הסוף, או שכיון שהפרים כיוסף אז ראוי לתת לו חשיבות ולכן ישר אחרי האבות). [וכמובן שהנוסחים תלוים בסוד שאין לנו מושג בהם ועל פיהם ניקבעו (ואנו באנו לומר רק ע"פ דרש)].