זה היה שנים מספר אחרי התגלותו של רבי ישראל בעל-שם-טוב, מייסד שיטת החסידות. באותה עת נהג הבעש"ט לערוך מסעות בעיירות ישראל. בשנת ת"ק בא לעיר סלוצק.

בין הבאים להקביל את פניו היה הגאון הישיש רבי אורי-נתן-נטע, מגאוני בריסק שעבר לסלוצק. באותה עת נמנה הגאון עם המסתייגים מהבעש"ט ושיטתו, אולם הוא בא אליו בעקבות צרה קשה שפקדה את משפחתו.

בן יחיד היה לו, ר' שלמה שמו. בהיותו נער למד בווילנה, בהורודנה ובקרקוב. שם פגש אחד מן הצדיקים הנסתרים, שפעלו להחדרת רעיונות החסידות. באמצעותו נחשף לאורה של פנימיות התורה.

כשחזר לסלוצק השתדך עם בתו של מוכסן נכבד, ר' אליהו-משה שמו, מיישוב סמוך. חצי שנה לנישואיהם עברה בנעימים, אך פתאום שוד ושבר: האישה הצעירה איבדה את שפיות דעתה. היא שקעה בדיכאון עמוק, מלמלה דיבורים הזויים, וניתקה קשר עם סביבתה. באין ברירה אסף אותה אביה אל ביתו, והחתן הצעיר שב אל בית אביו.

כעת בא ר' אורי-נתן-נטע אל הבעש"ט וסיפר את הצרה שפקדה אותם. גם ר' אליהו-משה שמע על בואו של הבעש"ט ובא לבקש מזור לבתו החולה. הבעש"ט ביקשם להיכנס אליו עם הבן-החתן.

ראשית שאלם הבעש"ט אם יש בליבם טינה איש על רעהו. ר' אורי-נתן-נטע שיבח את מעלותיו של מחותנו, בהכנסת אורחים ובדאגתו לבני תורה. אף ר' אליהו-משה תיאר את מעלותיו של חתנו, ר' שלמה, שהוא שמח בו מאוד.

הוא סיפר כי בתקופה הקצרה שהתגורר חתנו ביישוב הצליח ליישב מחלוקות בין התושבים, על-ידי שסיפר להם מסיפורי חז"ל על מידות טובות, ובזכותו השתנתה האווירה לבלי-הכר.

"אם-כן", אמר להם הבעש"ט, "יכול אני לרפא את הבת-האישה, בתנאי אחד: מיד לאחר שתבריא ימסור לה החתן גט".

שני המחותנים שמעו את הדברים בתדהמה. השניים ניסו לטעון כי רצונם שבני-הזוג ימשיכו את החיים היפים שהיו להם קודם המחלה. ר' אליהו-משה אף הביע נכונות לתרום סכום נכבד ובלבד שבני-הזוג יישארו נשואים. הבעש"ט השיב כי אם לא יסכימו לתנאו לא יוכל לעזור להם.

כעבור כמה ימים שבו השלושה והודיעו כי הם מסכימים, אולם אין ביכולתם להבטיח שגם הבת החולה תסכים. פנה הבעש"ט לר' אליהו-משה ואמר: "סע לביתך ואמור לבתך כי הנני מזמינהּ לבוא אליי".

המחותנים הביטו זה בזה בפליאה. ר' אליהו-משה הגיב ואמר כי כבר שלוש שנים בתו אינה מדברת עם איש. היא מכונסת בין התנור ובין הקיר ואינה מתפקדת. הבעש"ט לא ענה דבר. המחותנים יצאו באומרם כי אילו היה הבעש"ט רואה את מצבה של הבת, לא היה אומר מה שאמר.

רק ר' שלמה האמין אמונה שלמה בדברי הבעש"ט, וביקש מחמיו לעשות כפי שנצטווה. בשובו לביתו סיפר ר' אליהו-משה לאשתו על הבעש"ט. פתאום קמה בתם ממקומה והתעניינה מי הצדיק שהם מדברים עליו.

ההורים הביטו בה כלא-מאמינים. לא היה קץ לאושרם. ר' אליהו-משה שלח מיד הודעה לחתנו ולמחותנו על שובה של הבת לשפיותה. האב ובנו התרגשו מאוד, ור' שלמה החליט כי זה הרגע המתאים לדבר עם אביו על החסידות.

באריכות הסביר הבן לאביו את יסודות שיטת הבעש"ט. הוא חזר לפני אביו מתורותיו של הבעש"ט, והדברים עשו על האב רושם עמוק. במשך יממה שלמה התבונן בדברים, ולמחרת הלך אל הבעש"ט והביע את רצונו להיות מתלמידיו.

הגאון גם סיפר לבעש"ט את הבשורה הטובה, על רפואת כלתו. על כך ענה הבעש"ט כי היום חלתה שוב, וכאשר יקיים אביה את השליחות להזמינה אליו, תתרפא ותבוא.

ואכן, הבת חזרה לבריאותה הנפשית, אך נפלה למשכב וקדחה מחום. פתאום נזכר ר' אליהו-משה כי טרם קיים את ציווי הבעש"ט להזמין את הבת אליו. כאשר עשה זאת החלה הבת להחלים. למחרת עלו היא והוריה על עגלה בדרכם אל הבעש"ט.

כשכולם התייצבו לפניו שאל הבעש"ט אם הם מוכנים לגירושין. מתוך בכי גדול סיפרו בני-הזוג לבעש"ט כי הם מעריכים מאוד זה את זה, אך יעשו ככל שיצטוו. הבעש"ט ביקשם לשוב אליו כעבור שלושה ימים, ואז יערוך את הגט.

בשלושת הימים האלה גזרו עליהם ההורים ובני הזוג תענית והִרבו בתפילות ובאמירת תהילים. ביום הרביעי נכנסו אל הבעש"ט בלבבות שבורים. בחדר כבר עמדו הרב, הסופר והעדים, והבעש"ט שאל את בני-הזוג אם הם מוכנים להתגרש מרצון. השניים ענו כי מאחר שהם מאמינים שגזֵרת הצדיק היא לטובתם – מסכימים הם להתגרש.

הבעש"ט קם ויצא מן החדר. כאשר חזר פנה אל בני-הזוג ואמר: "לפני שש שנים היה עליכם קטרוג גדול למעלה, ופסקו שהאישה תאבד את שפיותה והבעל יהיה עגון כל ימיו. אך בגלל אמונת הצדיקים הגדולה שלכם זכיתם ובטל הקטרוג. מכאן ולהבא תוכלו לחיות בשלום ובשלווה, ותגדלו את ילדיכם שייוולדו לכם לאורך ימים ושנים טובות".

כעבור שנים, בבוא רבי שניאור-זלמן מלאדי להתגורר בליאוזנה, עברו גם ר' שלמה ואשתו לגור שם. כינויו היה 'שלמה בַּאיֶיוֶור' (על שם העיירה בַּיֶיוו שבה התגורר בתחילה). בשנת תקנ"ו עלו ר' שלמה ואשתו לארץ-הקודש וחיו כאן כחמש-עשרה שנה.