בס"ד י' תמוז

לצאת מהתיבה...

היום עשירי בתמוז, וידוע כפי שמבואר בחסידות שמאורעות שקרו בעבר ביום מסוים חוזרים ומאירים בכל שנה באותו יום ונותנים כוח להאיר את העולם בקדושה יותר ויותר משנה לשנה. והנה מצינו (לפי שיטת התוספות) כי בעשירי בתמוז: "ויפתח נח את חלון התיבה גו' וישלח את העורב גו'" (נח ח, ו- ז).

וצריך להבין, שהרי הכניסה של נח לתיבה הייתה עפ"י ציווי הקב"ה – מכאן שעליו להמתין לציווי הקב"ה לצאת מן התיבה. כפי שאכן היה בפועל "וידבר אלוקים אל נח לאמור צא מן התיבה" (נח ח, טו- טז). ולכן לא ברור הסיבה והצורך לשלוח עורב ואחר כך יונה לבדוק האם אפשר לצאת מן התיבה.

מסביר הרבי מליובאוויטש שכיון שידע נח כי הקב"ה הטיל עליו תפקיד לדאוג לקיום העולם ע"י בניית תיבה ולהכניס בה "מכל החי מכל בשר" ולדאוג להם בדרך הטבע, לכן כאשר סבר שהגיע הזמן לצאת מן התיבה עשה פעולות המבטאות את גודל תשוקתו וחפצו לצאת מן התיבה – ובכך מיהר וזירז את ציווי הקב"ה "צא מן התיבה".

ומכאן לומדים אנו ביום זה דווקא הוראה בעבודת האדם לקונו:

כללות עניין "המבול" הוא על דרך ובדוגמת "הגלות". תכלית עניין המבול (גלות) היא – לפעול טהרה בעולם.

וההוראה היא שגם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות – צריך יהודי לעשות את כל התלוי בו כדי למהר ולזרז את הגאולה. ואף שהיציאה מהגלות אל הגאולה אינה יכולה להיות אלא עפ"י ציווי הקב"ה – מכל מקום, כאשר הקב"ה רואה שהיהודים משתוקקים וחפצים שהגאולה תהיה תיכף ומיד, now"  משיח We want" הרי זה גופא ממהר ומזרז את ציווי הקב"ה "צא מן התיבה", לצאת מן הגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה!

מעובד מתוך שיחת הרבי מליובאוויטש, פ' חוקת י' תמוז תשמ"ה.