נחמה כפולה
הקיץ החל. העיר היתה המומה וכואבת בשל מותו הטראגי של עלם החמודות רפאל ז"ל, שנהרג בתאונת אופנוע. באוויר ריחפה מועקה מתמשכת. ואז נפוצה השמועה כי אלירן בן ה-18, שיצא עם חבריו לחגוג את סיום לימודיהם בשחייה בחוף, נעלם ואיננו. כאשר שחה עם שלושת חבריו, סחפה אותם מערבולת לתוך הים. שניים הצליחו להיחלץ בכוחות עצמם, אחד נמשה במצב קשה על-ידי גולש גלים שהיה במקום, ואילו אלירן לא נמצא.
אלירן היה בנם היחיד של ישראל ויעלה. לאחר שנישאו, לפני למעלה מעשרים שנה, לא הצליחה יעלה להיפקד. הם חיכו כמה שנים, שבהן עברה יעלה, החולה בדלקת פרקים, טיפולים ממושכים, עד שהצליחה להתעבר לבסוף. היא נשאה את עוברה בצליעה, ולעתים אף בישיבה על כיסא גלגלים, אבל סבלה הכול באהבה למען זרע של קיימא. לאחר שנולד אלירן, לא הצליחו בני הזוג להביא ילדים נוספים לעולם, והתנחמו בבנם-יחידם האהוב.
כאשר שמעו ההורים שאלירן נעדר, נחרדו. החלו חיפושים נרחבים באזור הים, ורבים מתושבי העיר הגיעו לחוף הים כדי להשתתף בהם. פרט למתנדבים, סרקו את החוף עשרות שוטרים, ספינות שיטור ואף מסוק שחג מעל, אך הם לא הצליחו למצאו. כל מי שלא השתתף בחיפושים, התפלל שאלירן יימצא בכל זאת חי וקיים.
השעות נקפו והפכו ליום, והיום ליומיים ואז הגיעה בשורת האיוב: צוללן מצא את גופתו של אלירן מוטלת במצולות ים. ישראל ויעלה, שהיו בחוף באותה עת, זיהו את בנם ונפרדו ממנו לעולמים.
למחרת נערכה הלוויה. המונים נהרו מכל עבר כדי לתת כבוד אחרון לאלירן ולנחם את הוריו. אבל מי יכול לנחמם?! מי יכול לפצות את פיו ולומר מילה?! האם עמדה על דוכן ההספד, מול גופתו העטופה בטלית של בנה, ומיררה בבכי: "מה חטאנו לך, ריבונו של עולם, ששרפת אותנו בשרפה זו?! מדוע לקחת את בננו יחידנו?!"
כל סכרי העיניים נפרצו. נהר כאבה של האם שטף את כולם. היא המשיכה בדבריה: "אנא ממך, ריבון העולמים, אני אספור כעת עד עשר, ואני מבקשת ממך שתעשה לנו נס, ותחזיר לנו את אלירן שלנו! אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה..."
האב כיסה את עיניו בכף ידו. מסדר הלוויה הרכין את ראשו. גניחות בכי נשמעו מכל עבר. האם זעקה: "תשע... עשר!"
הגופה לא נעה ולא זעה. האם המשיכה לייבב: "אנא, ריבונו של עולם, עשה לנו נס! עשה לנו נס..."
קולה נבלע במרומים, ומסע הלוויה הכואב מאין כמוהו יצא לדרכו, בשבילי בית העלמין העירוני.
בעת השבעה הוצפו ההורים השכולים באינספור מנחמים, ומיד לאחר מכן חזרו שניהם לעבודתם. הם ידעו שאם יישארו בביתם, יצופו הזיכרונות על אלירן מכל פינה ועבר ולא יתנו להם מנוח. האב ישראל חזר לעבודתו כמנהל בכיר במפעל ייצור, והאם יעלה חזרה לעבודתה כמורה ללשון ולתנ"ך.
למרות המקרה הנורא, לא חדלו בני הזוג להתחזק באמונה. הם רכשו סידורים והדביקו על כל סידור מדבקה לעילוי נשמת אלירן. כל בת בבית הספר שבו לימדה האם קיבלה סידור כזה.
בכל יום, כאשר הגיעה יעלה לבית הספר, פנתה קודם כל לחדר התפילה, כדי להתפלל עם התלמידות. כאשר הגיעה בתפילה למילים "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת..." מלאו עיניה דמעות, שזלגו ללא הרף על הסידור. לעתים אף ביקשה ממורה אחרת שתחליפה. גם כאשר לימדה את פרשת העקדה בשיעורי התנ"ך נשנה הדבר.
סיכוייהם של בני הזוג להביא ילד נוסף לעולם היו אפסיים. יעלה היתה מבוגרת מדי, ומצב בריאותה לא היה תקין. בכל זאת לא אמרו נואש, והחליטו להביא ילד לעולם. היו שניסו להניאם מהחלטתם ולהציע להם לאמץ ילד, אבל הם רצו בבשר מבשרם, והחלו בסדרת טיפולים מייגעת.
חלפה תקופת-מה של טיפולים, ואז נודע להם כי בניגוד לכל התחזיות, יעלה נושאת ברחמה פרי בטן. שמחה החלה למלא את החלל שנפער בנפשם הכואבת. בחודש השביעי להריון, שנה וארבעה חודשים לאחר מותו של אלירן, יום לפני הושענא רבה, ילדה יעלה שני בנים תאומים, נחמה כפולה.
יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם [email protected]
http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/6776
סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:
http://www.arachim.org/Events.asp
http://www.arachim.org/Video-Lectures.asp#3
http://www.arachim.org/Articles.asp
הרצאות, תובנות, עצות מועילות לכל עניין:
סרטים:
http://www.hidabroot.org/Media.asp
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, אלהי השמים והארץ, בוחן כליות ולב, שזכות התורה הקדושה וזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות בית ישראל ולזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם ויזכו לנחול את חיי העולם הזה וחיי העולם הבא וזכות התורה הקדושה תגן בעדם ובעד כל אשר להם ובעד כל ישראל אמן ואמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה עם כל משאלות הלב של ישראל בטוב הנראה והנגלה אמן כן יהי רצון.
