בס"ד

חנוכה הינו חג מיוחד: הוא חל בסוף חודש כסלו ותחילת חודש טבת, בחורף, כשהימים קצרים והלילה ארוך. במילים אחרות החושך הוא גדול מאוד בעולם. אך עם זאת, אנו רואים כי המוטיב המרכזי בחג הוא ריבוי אור ושמחה.

אכן ניתן לראות שיש קשר הדוק בין המאפיינים היחודיים הנ"ל של חג החנוכה.

חג החנוכה הוא עתיק מאד ונחגג (גם אם לא בדיוק במתכונת המוכרת לנו כיום) כבר בימים הראשונים של העולם כפי שמתואר לנו בגמרא (מסכת עבודה זרה ח' ע"א): "ת''ר: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר: 'אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים', עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה, כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר: 'מנהגו של עולם הוא', הלך ועשה שמונה ימים טובים".

לקראת סוף השנה (בערך בחודש תמוז), ראה האדם הראשון את הימים המתקצרים וחשב שמיתתו מתקרבת כעונש על חטאו, ועל כן צם והתענה. לאחר מכן בחודש טבת כאשר ראה את הימים חוזרים ומתארכים הבין שזהו דרכו של העולם וקבע ימים אלו כימי שמחה, אותם ימי השמחה - אלו הם ימי החנוכה שאנו חוגגים כל שנה.

חג החנוכה ידוע גם כחג האורים, ולאור מה שראינו בגמרא נוכל בקלות להבין שעניין ריבוי והוספת האור בחנוכה, המתבטא ג"כ במספר הנרות העולה בכל יום שעובר, הוא בגלל הימים המתארכים בתקופת זו, שכן כמו שבימים האור מתווסף והולך כך אנו מוסיפים ומרבים אור.

כמו כן כולנו יודעים שבימים אלו התרחשו הניסים מתקופת החשמונאים- נס הניצחון על היוונים ונס פך השמן.

אפשר לראות קשר נפלא בין המהות של החג שקבע האדם הראשון לבין הפן הנוסף שהצטרף מאוחר יותר. ניתן לומר שהניסים שהתרחשו בתקופת החשמונאים קשורים גם הם בהוספת אור - שכן מלכות יוון נקראת חושך כפי שאנו רואים בבראשית רבה ב, ה, על הפסוק- "...וחושך על פני תהום":"'וחושך' זה גלות יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן", וכשעם ישראל ניצח את היוונים הוא הוסיף בכך אור בעולם. כנ"ל פך השמן הקטן אשר בדרך נס הספיק על מנת להדליק את המנורה שמונה ימים ולהאיר את בית המקדש- כלומר ניסים שהוסיפו אור רב.

לאור האמור לעיל אנו רואים שלחג החנוכה יש משמעות רבה של הוספת אור, שמחה וטוב בעולם, כפי שראינו אצל אדם הראשון, בניצחון החשמונאים ובנס פך השמן.