חיזוקים לפרשת קורח (5 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי DL2000, 5/6/2013
בס"ד
בס"ד
לזכות לדרגת משה רבינו זה רק מתנה מה‘. ברגע שאדם חושב שהוא משה רבינו, שהוא הגיע לדרגת משה הוא מיד נהפך לקורח.
קורח חשב שהוא משה רבינו! ומשה חשב שהוא קורח! כי משה היה אומר תמיד - מי אני באמת? אני לא ראוי לקום חצות, אני
לא ראוי ללמוד תורה, אני לא ראוי להתבודדות, אני לא ראוי לכלום. כשמשה היה קם חצות היה אומר זה מתנה מה‘ כשהיה לומד
תורה היה אומר זה מתנה מה‘, משה ידע שהכל מתנה מה‘, משה שהיה עניו ושפל זכה לעלות מעלה מעלה בכל המדרגות עד אין
סוף, ואילו קורח שהתגאה ושחשב שהוא משה ירד מטה מטה עד שנבלע באדמה.
לקורח יועד משמים תפקיד עצום. ה‘ נתן לו כושר נאום, להיות נואם בחסד עליון, כדי שיאחד ויחזק את העם, שיחזרו להאמין
במשה רבנו. כי קורח ידע היטב מי זה משה רבנו, הוא רק לא יכל להתגבר על הקנאה והשנאה שלו. קורח היה צריך לאחד אותם
במטרה להאמין במשה רבנו, ולהכלל בתוך כלל נשמות ישראל. להכלל בתוך כלל ישראל פירושו: לדעת שאני הכי נמוך מכולם.
מתי אדם יכול להכלל בכלל ישראל? ”כשאני יודע שאני הכי נמוך, ואני הכי פחות, אין יותר פחות ממני“, שלזה זכה משה רבנו,
שנאמר עליו: ”והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר פני האדמה“. אם קורח היה מצליח לכלול את כל עם ישראל, ולהביא את
כל עם ישראל למשה רבנו, אז היה יכול לעלות למעלה מהמקום, ולהביא את כל עם ישראל למדרגת ”למעלה מהמקום“, כי לעם
כבר לא היה קשר אל משה רבנו שהלך עם מסווה על פניו, והסתיר את עצמו. והעם לאט לאט התחיל לשכוח, רחוק מהעיניים
רחוק מהלב, דבר שלא רואים שוכחים אותו. כשאדם בתוך חומר בתוך גוף, הוא לא רואה דברים. והתפקיד של קורח היה- אומר
ר‘ נתן, להחזיר לעם את האמונה במשה רבנו להוציא אותם מהשכחה. אבל קורח הפסיד מחמת גאוותו והתנשאותו, מחמת תאות
המנהיגות שלו. מסביר ה“עשרה מאמרות“ שבתחילה היה קורח ראוי להיות המנהיג של כל עם ישראל. כולם ראו שקורח עף
באויר, קורח עם המשפחה שלו עם האחים שלו עפו באויר, כי הם היו מנושאי הארון, ו“הארון נושא את נושאיו“. אם קורח באויר
אז האם משה לא יכול להיות באויר? ודאי שכן! אבל משה הסתיר את מדרגתו, משה הלך על הארץ. משה ”יוצא דופן“ הולך ברגל
לאט עם מקל, ולכן כולם רצו אחרי קורח. רצים אחריך? נהדר, מצוין! תשתמש בזה לטוב, ותספר לכולם את גדולת משה רבנו -
זה משה רבנו שהולך על הארץ, הוא באמת משהו אחר לגמרי, משה רבנו מסתיר את עצמו! אם משה יכול לעשות שקורח יעוף,
אז משה בודאי יכול לעוף, משה רבנו מטרתו להעיף את כל עם ישראל באויר, לעשות שכל עם ישראל ילכו על כנפי נשרים.
קורח נפל לטעות: הוא חשב שמשה זה ענין של כשרונות, רואים את משה שהוא מחונן בכשרונות, אז קרח ילמד את הכשרונות
האלה לאט לאט, והוא ג“כ ירכוש את הכשרונות האלה. מלבד הטעות הזו שחשב שזה עניין של כשרונות, הוא נפל בעוד טעות:
הוא חשב שמשה מקבל את הכח מעם ישראל, הוא לא הבין שמשה משפיע מכוחו על עם ישראל, שמשה שקול כנגד כל עם
ישראל, והוא השורש של כל נשמות ישראל, הוא חשב שהמנהיג מקבל את הכח מן העם, וככל שיש לו יותר חסידים יותר קהל
יותר מעריצים, אז הוא מקבל יותר כח מהם, כי על פי האנשים שיש לו, יש לו יותר אנרגיה וכח להשפיע ולדבר. אז הוא חשב
שמשה מקבל את הכח מן העם, ולא שמשה הוא שורש כל הנשמות וכל נשמה היא ניצוץ ממשה רבנו. קורח אמר אני אקח את
כל העדה לצד שלי. אם הכח של משה הוא מן העם, אז אני אאסוף את כל העם אלי, אני אקהיל את כל העם אלי, ובכח הזה אני
אוכל להנהיג את העם, ולעשות ניסים ונפלאות ולעלות לשמים .
אומר ר‘ נתן שמשה לא היה ענין של כשרונות לא ענין של סגולות, אדרבה, הוא היה כבד פה וכבד לשון, לא ידע לנאום ולא
ידע לשכנע. מה היתה הסגולה של משה? שהיה כולו אין! כי משה היה נכלל באור אין סוף, הוא נכלל בה‘ לגמרי, הוא התבטל
ממציאות, לא היה לו שום מציאות, לא היה לו שום הסתרה, לא היתה לו שום נגיעה, הוא עשה הכל לשם שמים רק לה‘ יתברך,
לכן ה‘ בחר בו שהוא ינהיג את עם ישראל, שהוא יוציא את עם ישראל ממצרים, שהוא יביא את עשרת המכות על פרעה במצרים,
והוא יביא ענני כבוד, והוא יוריד תורה מהשמים, כי היה אין גמור ולא היה לו שום כשרון ושום סגולות, ולא קיבל את הכח מעם
ישראל, אלא הכח של משה היה רק מה‘ יתברך בכבודו ובעצמו, כי הוא היה אין. אין אי אפשר לחקות, אפשר לחקות להיות נואם,
אפשר לחקות להיות דרשן, אפשר לחקות להיות איזה מנהיג.
אומר ר‘ נתן: לקבל את האין זה רק ע“י ביטול למשה, להאמין שמשה הוא עניין אחר שאין לנו בו שום השגה, נבצר מבינתינו
נבצר מהשגתינו. זה לא כשרונות ולא נאומים ולא שום דבר, משה לא מוריד ענני כבוד עם נאומים, ולא מוציא את עם ישראל
ממצרים ע“י נאומים. הוא לא איזה מנהיג מוכשר, מנהיג בחסד עליון. הוא מנהיג כי הוא אין, הוא אין גמור, ממש לא קיים. וזה
אומר ר‘ נתן, פה היתה הטעות של קורח, שמרוב הקנאה והכבוד ה‘ סימא את עיניו לא לראות מי זה משה, כי משה היה רק אין,
ואף אחד לא יכול להיות אין חוץ ממשה, וכדי להיות אין צריך להתבטל למשה ולקבל את זה ממשה בעצמו.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (5)
בכל לילה בליכתך לישון, זכור כי היא המיתה
הקטנה, מזכירך המיתה הגדולה האמיתית,
ותסתכל בכל המעשים שעשית באותו היום, ואם
יש בהם רעים, התוודה עליהם, שכן דרך
המומתים מתוודים וכו' ושכב באימה ויראה.
(שערי קדושה ח"א ש"ו)
חשבון הנפש - חצי ישועה
מאמר העולם כי החשבון בעצמו הוא חצי
סילוק, כמו בעניני מסחרו עסקים כשרואה אחד
שעסקיו מצליחים, מפזר על ימין ועל שמאל,
מבלי לחשוב אם אמנם עסקיו טובים וכספו
שבידו אם באמת הם שלו, ויכול לבוא לפשיטת
רגל, אבל מי שלכל הפחות יודע את מצבו
לאמתו, זה חצי ישועה, שיודע איך להתנהג,
שכמו שיש עת לפזר, כן יש עת לקמץ.
(בית אברהם)
לחשב עם נפשו בכל יום ולכתוב כל מעשיו
ומוצא שפתיו
המסתכל בשלשה דברים וכו' דע מה למעלה
ממך וכו' (אבות פ"ב). פירוש שלשה דברים
עיקרים, האחד שיסתפק מה שיחוננו הבורא
ו
כלל הדבר, יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם ומפקח על כל דרכיו, שלא להניח לעצמו הרגל רע,
ומדה רעה, כלשכן עבירה ופשע.
והנני רואה צורך לאדם, שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו, כסוחרים הגדולים אשר
יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עתים ושעות לזה, שלא יהיה משקלו ארעי,
אלא בקביעות גדול, כי רב התולדה הוא.
וחכמים זכרונם לברכה, הורנו בפירוש צורך החשבון הזה, והוא מה שאמרו ז"ל (ב"ב ע"ח ע"ב)
"על כן יאמרו המושלים באו חשבון (בפרשתינו כ"א כ"ז) - על כן יאמרו המושלים ביצרם, בואו
ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה".
וזה כי העצה האמיתית הזאת, לא יוכלו לתת אותה ולא לראות אמתה, אלא אותם שכבר יצאו
מתחת יצרם ומשלו בו, כי מי שהוא עדיין חבוש במאסר יצרו, אין עיניו רואות האמת הזאת ואינה
יכול להכירה, כי היצר מסמא את עי
ולא תהיה כקורח וכעדתו
לאחר המהפיכה הרוסית בשנת תרס“ח )1908(, התכנסו. בראדין אנשי ההמון וייסדו חברה קדישא חדשה,
כנגד החברה קדישא הקיימת דבר שהיה עלול להביא למחלוקת גדולה. בשבת, בעת התפלה בבית הכנסת,
עלה ה“חפץ החיים“ על הבמה, ודבר אל הציבור: ”אחים! לו היו ” נותנים לי אלפים רובל כך שאבוא לדרוש, לא
הייתי מסכים. אבל כעת אני רואה הכרח לדרוש בפניכם. אני נמצא פה יותר מחמישים שנה, והריני זוכר את
כל היהודים שהיו אז בבית הכנסת ואיפה הם כולם היום? לא נשאר מהם זכר, מלבד המצבות בבית הקברות.
רבים מכם עדין לא היו אז בין הנולדים, ורבים שהיו אז ילדים נמנים היום בין הזקנים. הלוואי שכולנו נאריך
ימים, אבל בסוף הרי כולנו נבוא לשם, ונצטרך למסור דין וחשבון על מה שעשינו כאן. ודעו לכם רבותי, שעניין
המחלוקת הוא דבר חמור מאוד, שאף מי שמקיים הרבה מצות עלול להפסיד אותן בגלל המחלוקת! ואני בטוח
שאם יראו, לאחר מאה ועשרים שנה, את אימת
ותפתח הארץ את פיה
פעם באו אל הגאון ”אור שמח“ שני אנשים, בכך לדון לפניו על חלקת
אדמה. האחד אומר - כולה שלי, וגם השני אומר - כולה שלי. לזה אין
עדים, המוכיחים את בעלותו על האדמה, לכן גם לשני לא היו עדים.
ניסה הרב לברר של מי החזקה על האדמה ולא הצליח. לבסוף הציע
להם הרב פשרה, שיחלקו ביניהם את אדמת המריבה, אולם שניהם
לא הסכימו. מה עשה הרב? - אמר להם: ברצוני לראות את הקרקע
שעליה אתם מדינים, ומיד נסעו כלם אל המקום. שהגיעו לשם התכופף
הרב, ועשה עצמו כלוחש לקרקע, ואחר הטה את אזנו לעבר האדמה,
כמקשיב לה. שאלו אותו האנשים: ”מה לחשת לקרקע?“ - אמר להם:
”אמרתי לקרקע, שהנה שני האנשים הללו טוענים שאת כלך שלהם,
וכל אחד מהם אומר שכלך שלו, ומה את אומרת?“ - ”ומה ענתה
האדמה?“ שאלו אותו האנשים? – ”האדמה אמרה לי“ - ענה הגאון ”אור
שמח“ - שהיא לא של אף אחד מכם, אלא נהפוך הוא - אתם שניכם
שלה. ובב
אדם יכול להיות חקוק או מחוק.
חקוק - התורה חקוקה בלב, כמו שהיא
חקוקה אצל תינוק לפני שיוצא לאויר
העולם.
מחוק - כשאדם אין לו התעוררות, כשהוא
לא מרים את הראש למעלה, כשהוא לא
חושב על ה‘ כשהוא לא מדבר עם ה‘
אז הוא הופך למחוק ח“ו. הדוגמא הכי
טובה - נעמי ושתי כלותיה, רות וערפה.
ערפה עוזבת את נעמי וחוזרת למולדתה.
רות מסמלת את ההתעוררות מלמטה.
הלכה אחרי נעמי למרות שזו סימלה
את הכישלון, את האובדן, היא איבדה
בעל ושני בנים ונשארה ענייה וחסרת
כל. אז איך זה שרות בכל זאת הולכת
אחריה? היא ראתה את הנועם העליון
אצל נעמי. וכך אנחנו. למרות הקשיים,
למרות הצמצומים, אנחנו לא נבהלים.
ממשיכים הלאה, רוצים את ה‘, כל מה
שאנחנו עושים, זה כדי להתקרב אל ה׳,
כדי להרגיש את הנועם. רות הולכת אל
התורה, אל הלוחות, הלוחות החקוקים,
כדי שיהיו חקוקים על ליב