"הייתי רוצה להיות כמו...." זה ביטוי שנשמע לא פעם מפי ילדים או נערים מתבגרים. מבוגרים לא אומרים זאת מפורשות, כי הם מבינים שזה לא נשמע הכי טוב, אבל יש לא מעט אנשים שחיים מתוך שאיפות ומודלים, "להיות כמו..."

ככלל, שאיפה להיות משהו או מישהו, יש בזה יתרון גדול. יש לאן לשאוף, על מה לחלום; יש כיוון ומטרה לחתור אליהם - כל זה כמובן כאשר אנחנו אכן פועלים להגיע למקום הזה ומתאמצים בעבורו ברמה המעשית.

אבל לא פעם המקום הזה גורם לבלבול ובלגן. כי להיות כמו מישהו זה אומר להיות כמותו, אבל אנחנו הרי איננו כמותו. אנחנו מה שאנחנו. לנו יש כישורים אחרים, תובנות אחרות, הלכי הנפש שלנו עובדים בצורה שונה, כלי החשיבה שלנו פועלים בצורה אחרת מכפי שפועלים אצל אותו מודל. זו הסיבה שלא פעם אני שומע אנשים – רציונליים ובעלי מודעות – שמביעים אכזבה גדולה מחייהם. במפגשי אימון אנשים מספרים על נסיונות שעשו בחייהם בכיוונים מסוימים, אך הם 'לא הצליחו להתרומם'. "לא בחלתי בשום דרך, לא בררתי שום עבודה, השקעתי את כל כולי באותם פרויקטים – ונחלתי אכזבה מרה" וזה נגמר בדמעות.

אכן קל להתייאש אחרי שמתאמצים, משקיעים, חושבים ומגייסים את כל כוחותינו למטרה מסוימת, ולנחול בה אכזבה. אין מדובר על אנשים שאינם כשרוניים או על אנשים חדלי אישים או כאלה שיושבים בבית רגל על רגל ומצפים שההצלחה תדפוק על חלונם. מדובר באנשים שנתנו את כל מה שיכלו כדי להצליח – ולא הצליחו.

משיחות עומק שהתפתחו בעקבות זאת עלה, כי אנשים אלו עבדו על פי מודלים שאותם הציבו לעצמם, ולא בדקו האם הם מתאימים להם או לא. לדוגמה: כדי להיות איש עסקים, צריך להיות פיקח, ממולח, חוש ריח מפותח, בעל יכולת לקחת סיכונים, לקרוא מפה נכון ולאתר את הרגע הנכון לביצוע העסקה. מספיק שאחת מהתכונות הללו חסרה אצל אדם אחר, והוא יפסיד את כל כספו. לא כל אחד על פי תכונותיו מסוגל לקחת סיכונים. לכשיגיע למצב מעין זה, הוא לא ישן לילות ולא יאכל בימים עד שיידע מה עלה בגורל כספו. האם זה שווה?!

הדרך הנכונה היא אפוא לדעת במה אנחנו טובים; מהו הכישרון המסוים שבו אנחנו מצטיינים ועמו יש לנו סיכויים טובים שנוכל להצליח. האם יש תחום ספציפי שבו ייקל עלינו לשחות לעבר הגדה השניה שבה נמצאת ההצלחה.

הרבי תמיד מעודד אנשים לפעול על פי כשרונותיהם (ולנצלם לעבודת ה'), להתמקצע בהם ולהעצים אותם כהנה וכהנה. לא 'שבירה' של 'מה שלבי חפץ', אלא העצמה ורתימה לעבודת ה'. כי עיסוק במה שמתאים לנו, במה שיש לנו בו כישרון, יביא אותנו אל המקסימום – הרבה יותר מכפי שנלך לחפש עניין בתחומים שאיננו 'שוחים' בהם.

איך נדע באיזה תחום אנחנו טובים?

ראשית, כמעט תמיד אנחנו אוהבים לעשות דברים שאנחנו טובים בהם. אתרו את מה שאתם אוהבים לעשות, ובדקו אותו. שנית, שאלו את ההורים, בן/בת הזוג, חברים ומכרים נאמנים, באיזה תחום, לדעתם, הייתם יכולים להצליח. אתם עלולים להיות מופתעים. שלישית, יש כיום הרבה 'מכוני השמה' שנעזרים בשלל בדיקות מקצועיות להכיר את התכונות שלכם ולכוון אתכם קרוב יותר אל המקצועות המתאימים לכם. (היזהרו ממכוני השמה הקשורים למכונים לימודיים, שיכוונו אתכם "במקרה" לתחומים הנלמדים אצלם). האבחונים אינם תורה משמים, אבל הם בהחלט יכולים לקרב אותנו יותר אל היעד.

עולם האימון מתמקד בחוזקות ובהצלחות, ולא בכישלונות ובחולשות. אחת התפיסות המרכזיות של האימון היא, שכל אדם הוא עולם ומלואו ולכל אחד יש את היכולות לעזור לעצמו ולהתפתח. האימון מלמד את האדם איך להתמודד עם דבר בעזרת מה שהוא טוב בו, ולא איך לא להתמודד כי אתה לא טוב. לפיכך, תפקידו של מאמן הוא לעזור למאומן למצוא את היכולות שלו ואת הכישורים שלו, ובאמצעותן לעזור לו לבנות את הגשר בין המקום בו הוא נמצא לבין המקום בו הוא יכול להיות.

בכוונה תחילה אנו אוגדים את ארבעת המינים יחד. הערבה, נעבעך, היא הפחותה באיכות, ללא ריח וללא טעם. עם זאת, אין לנו מטרה להפוך את הערבה למשהו 'טוב יותר', כמו האתרוג או ההדס. אדרבא, אם תחסר הערבה מה'סט', לא נוכל לקיים את המצווה ולברך על ארבעת המינים. על הערבה להיות ערבה, להיות מה שהיא ולא אחרת, אבל בהחלט ראוי למקסם את היכולות שלה.

• האם בדקת פעם עם עצמך באמת מה את/ה אוהב/ת לעשות בחיים (לא כבילוי)?
• רשום/י על דף שלושה כשרונות שלדעתך יש בך. פנה/י אל מעגל האנשים הקרוב אליך, ושאל/י אותם במה לדעתם את/ה כשרוני/ת ומצטיין/ת.
• האם את/ה עוסק/ת בתחומים אלו או בתחומים אחרים? אם לא, הענק לעצמך ציון של שביעות רצון מעבודתך ומעיסוקך.