בס"ד                                                                                                                 כ"ב    בסיוון     תשע"ג

                 אור - לי - בפרשה – שלח לך

" שלח לך אנשים וְיָתֻרוּ את ארץ כנען...איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם "(יג, ב)

עם ישראל מבקשים ממשה רבינו ע"ה לפני כניסתם לארץ הקודש לשלוח אנשים לבדוקהּ וזאת למרות שהשם

הבטיח להם שהיא טובה, כידוע. על כן, שלח משה לפני כיבוש הארץ איש אחד מכל שבט לרגל בארץ כנען

ומסר להם בתדריך היציאה דגשים ספציפיים כמו שנאמר(שם, יח): "את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה,

החזק הוא הרפה...הטובה היא אם רעה" וגו', כי נתונים אלו בעצם יוכיחו על איכות הארץ והאנשים, אומץ

לבם וכוננותם לצאת למלחמה. כמו בכל מבצע צבאי צריך שהמודיעין יהיה טוב ואובייקטיבי. ואכן, נשלחו

טובי וחשובי האנשים מכל שבט כפי שהכתוב מעיד עליהם 'כל נשיא בהם' ועוד שנבחרו ע"פ ה'. אך לצערנו

הרב, פרשת ריגול זו גרמה בכייה לדורות! כפי שנסביר בהמשך בע"ה.

והאמת היא שהקב"ה לא צריך את הנתונים הללו כי מלוא כל הארץ כבודו אבל העם ביקש והעם קיבל. לכן

פירש רש"י ז"ל לדעתך, אני איני מצווה לך, אם תרצה – שלח!. על כן, מובא החילוק במדרש(תנחומא א) בין

המרגלים שיהושע שלח והם: כלב ופינחס שהיו שלוחי מצווה - לכן לא יצא תקלה על ידם שנאמר "שלוחי

מצווה אינם ניזוקים" (פסחים ח(:, לעומת השלוחים ששלח משה שהיו שלוחי רשות. ואפשר אולי שהסכים

עימם השם יתברך בעבור להרגילם להנהגה של דרך הטבע היינו שהטבע הוא האלוקים כי כל עוד היו

במדבר ההנהגה הייתה מעל הטבע.

הרבה שאלות עולות מפרשתנו ונראה לומר שהעיקריות שבהם: איך המרגלים חטאו והחטיאו עם שלם?

שהרי הכתוב מעיד עליהם שהיו אנשים חשובים ובעלי כבוד כנ"ל. וצריך להבין, מה השתנה בעם ישראל

במשך 40 יום מערב ראש חודש תמוז שבו יצאו המרגלים לתור את הארץ עד ט' באב שחזרו ומסרו למשה

והעם את הפרטים. אומנם בתחילת דבריהם אמרו קצת אמת אך בהמשך מסרו דיווח לקוי לעם, ואף דיברו

לשון הרע והוציאו דיבת הארץ שנאמר: "ארץ אֹכלת יושביה"וכו'(במדבר יג, לב). ולכן, יש להתבונן איך כמעט

עם שלם שראה עין בעין את כל הניסים הגלויים ללא הפסק - מיעט באמונתו בקב"ה והאמין לדבריהם?

שנאמר: ותשא כל העדה ויתנו את קולם(שם יד, א), ודרשו חז"ל(תנחומא יא): שאילו לא שמעו למרגלים, לא

היו לוקין עמהם, אלא שהשלימו אחריהן, שנאמר: ותרגנו באהליכם(דב' א, כז).  

ואפשר לומר אולי שהתשובה לכך שהמרגלים חטאו נעוצה תחילתה בסופה של הפרשה בעניין מצוות עשה

של ציצת שנאמר 'ונתנו על צִיצִת הכנף פתיל תכלת...וראיתם אתו...ולא תָתֻרוּ'(במדבר טו), ודרשו רז"ל(מד"ר

יז, ה): שהתכלת דומה לרקיע, ורקיע דומה לכיסא הכבוד וכו', 'וראיתם אותו' אותו ולא אותה שאם עשית כן,

כאלו כיסא כבוד אתה רואה שהוא דומה לתכלת וכו' שהמראה מביא לידי זיכרון, זיכרון מביא לידי מעשה.

ומובא בספר החינוך: עניין לאו זה('ולא תתורו'), שלא נייחד מחשבותינו לחשוב בדעות שהם היפך הדעת

שהתורה בנויה עליו, לפי שאפשר לבוא מתוך כך למינות וכפירה, חס ושלום.

וזה שנאמר דייקא 'וְיָתֻרוּ' ולא  וירגלו כמו שכתוב במקום אחר: "וישלח משה לרגל את יעזר"(במדבר כא) שהרי

ו'יתרו' ללא ו' החיבור וכולל האותיות עולה כמניין 'כתר' וזה על מנת לרמוז לכך שפגעו בכתר היינו בכבוד

מלכותו של הקב"ה כמו שכתוב(תהילים קמה): "כבוד מלכותך" וגו'. וזה בחינת ציצית כי 'צִיצִית' בגימטרייה

עולה כמניין 'כתר'(ע"פ הזוהר הקדוש - חיריק = 10) היינו לא ראו לנגד עינם את כיסא הכבוד שדומה לתכלת של

הציצית כנ"ל, וע"י כך לא זכרו שהם צריכים למעט בכבודם ולהרבות בכבוד המקום, שכן חיל אחזם שיאבדו

את מעמדם וכבודם שהרי ידעו כי בבוא העת שייכנסו לא בטוח שהיו נשארים נשיאי העדה, כידוע ליודעי

חן.

וההסבר יושלם ע"פ המשנה באבות: "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם"(פ"ד, כא).

מה פירוש מוציאים את האדם מן העולם? רצה לומר שאדם שאחוז באחת מהמידות האלו בסופו של דבר

היא תשתלט עליו ותתפשט בגופו עד לחוסר שליטה ואיבוד הדעת עד שלא רק שיאבד את חלקו בעולם

הזה אלא גם בבא. וזה בדיוק מה שקרה למרגלים שהיו שלוחי רשות כנ"ל מלשון שרירות היינו הלכו אחר

תאוות לבם ואחזו בכיסא הכבוד של עצמם. וזה שאמרו חז"ל(סנהדרין קח): שאין למרגלים חלק לעולם הבא

כי חשבו בדעתם היפך דעת התורה מה שהביא אותם בסופו של דבר עד כדי מינות וכפירה, רחמנא ליצלן.

אשרי האיש שבורח מן הכבוד וגם אם הוא מגיע לא יחזיק טובה לעצמו אלא לבוראו.

ובכל זאת, נשאר לנו להבין, איך כמעט עם שלם נחלש באמונתו בה' יתברך והאמין לדברי המרגלים על

דיבת הארץ וע"י כך נכנסו לייאוש, כמו שדרשו רז"ל(מד"ר פט"ז, כ): על כך שבכו בליל ט' באב, אמר להם

הקב"ה, אתם בכיתם בכייה של חינם לפניי אני אקבע לכם בכייה לדורות! וכו'.  ולענ"ד, נראה להסביר

שהמרגלים נפלו בעצת היצר הרע של ה'עמלק' הרוחני שכל תפקידו לערער את האמונה שלנו בקב"ה

כי 'עמלק' בגימטרייה כמניין 'ספק'. ואפשר אולי שזה הספק באמונת ה' יתברך השפיע גם על העם כנ"ל

בגלל שהתאוו לתאוות הבשר, וזה בחינת (דברים לב): "שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ" כי בהיכנס החומריות תיפלט

הרוחניות ותיחלש האמונה. מכאן נלמד שחייבים אנחנו להודות בלי הפסקה לה' יתברך שעה שעה על

כל החסדים האין סופיים שאנחנו רואים ולא רואים וננגן בלבנו מזמור לתודה וע"י כך נקרב את הגאולה,

אכי"ר.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, ולא יהיה רודף אחר הכבוד, רק יברח מהכבוד;

ואזי הוא זוכה לכבוד אלוקי, ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם ראוי  אם לאו. אבל מי שרודף אחר הכבוד,

אינו זוכה לכבוד אלוקי, ועל כן אפילו שיש לו כבוד, הכול חוקרים ודורשים אחריו, ושואלים: מי הוא זה ואיזה

הוא שחולקים לו כבוד הזה, וחולקים עליו, שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה(סימן כבוד, אות א).

                                                            "נר ה' נשמת אדם"

 מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה