איחור מדויק
הפודיאטור דניאל וייס מאפרת, מומחה לכף רגל ופצעים, נסע ביום ראשון ללונדון למשך יום אחד. כאשר ירד מהמטוס, קיבל צלצול מישראל מיהודי ידוע, שאמר לו: "ד"ר וייס, אני מחפש אותך בנרות כבר כמה שעות. הרב משה שמואל שפירא, זקן ראשי הישיבות, נמצא כרגע אצל מומחה לכלי דם בשוויץ בלוויית שני בניו. הרופא השוויצרי לא מצליח להתמודד עם בעייתו. אתה חייב לטוס לשם כדי לאבחן את רגליו, כי אחרת עומדים, חלילה, לקטוע את שתיהן".
דניאל ביקש: "תשלחו אלי חומר רפואי, כדי שאדע במה מדובר. חוץ מזה, אני מוכרח להיות בישראל ביום שלישי לפנות בוקר כדי להתייצב למילואים. מעל חמישים חולים ממתינים לטיפול".
הסתבר שאין כמעט חומר רפואי בקשר למחלתו של הרב. לאחר כמה שיחות נוספות החליט דניאל שנכון יותר לחזור לארץ כמתוכנן. בשעה שמונה בערב היה בדרכו לשדה התעופה 'היתרו' שבלונדון. נקבעה עבורו טיסה ב'אל-על' בשעה עשר וחצי בלילה, כאשר שערי שדה התעופה נסגרים בשעה עשר. לפתע קיבל טלפון מאותו יהודי: "עוד מעט ינחת הרב בלונדון כדי לפגוש אותך. חכה לו בשדה התעופה! הוא ייסע באמבולנס הישר אליך".
דניאל הבין שיפסיד את טיסתו. בעודו מעכל את השינוי הפתאומי, הבחין בכך שנגמרה לו הסוללה בטלפון הנייד. הוא הביט השמיימה ואמר: "ריבונו של עולם, אני בידיים שלך. מה שתחליט - כך יהיה!"
לאחר מכן הצליח למצוא מישהו שיטעין לו את הטלפון הנייד. מעט לפני שעה עשר קיבל עדכון: "הרב ובניו נחתו בשדה התעופה 'גטוויק', שדה תעופה קטן מחוץ ללונדון, עוד מעט הם מגיעים אליך".
שדה התעופה 'היתרו' נסגר. החל לרדת מבול שוטף. בשעה עשר הגיע האמבולנס עם הרב ובניו. דניאל עלה לאמבולנס. בנו של הרב פנה אליו: "אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה, תטפל כעת באבי כאילו שאתה מטפל בו במרפאה שלך, ויש לך את כל הזמן שבעולם. אל תהיה מוטרד כלל מטיסתך הקרובה".
דניאל כבר השלים עם הגזירה שלא יטוס באותו לילה לארץ, ובסבלנות יתירה החל לבדוק את רגליו החולות של הרב הקשיש. לאחר בדיקתו המדוקדקת ניהל דיון עם הבנים וייעץ להם מה ניתן לעשות.
בשעה עשר וארבעים נפרד הרופא מהרב שפירא ומבניו. הוא הציץ בשעונו. ידע היטב שהטרמינל נסגר לפני ארבעים דקות, ואילו טיסתו כבר המריאה לפני עשר דקות. ובכל זאת אמר לעצמו: אין לי מה להפסיד, אולי אכנס לטרמינל לראות מה קורה שם.
הוא נכנס לטרמינל. לא היתה שם נפש חיה, מלבד פקידה אחת, שמשום מה התעכבה ליד ביקורת הדרכונים. היא נראתה אורזת את תיקה כדי לצאת מהמקום. דניאל ניגש אליה, והיא פנתה אליו בכעס:
"כן, מה אתה רוצה ממני?"
"אני רוצה להגיע לטיסה שלי ב'אל-על'..."
"איזו טיסה?! אין שום טיסה עכשיו. כל המטוסים כבר המריאו".
מבלי להבין מה הוא שח, אמר הרופא: "אבל מחכים לי!"
היא הביטה בו בתימהון, ובכל זאת התקשרה לשער היציאה ל'אל-על'.
העונה שאל אותה: "האם ד"ר וייס נמצא לידך?"
הפקידה החווירה לגמרי ולא ידעה מה לעשות. אנשי הבידוק הביטחוני כבר עזבו את המקום, מכונת הגלאי מתכות הושבתה. היא הזעיקה איש ביטחון שבדק את הרופא ואת תיקיו באופן ידני. שער היציאה של 'אל-על' היה במרחק רב משם. איש הביטחון אמר לו בסיום הבדיקה: "קדימה. תתחיל לרוץ!"
דניאל החל לרוץ בכל כוחותיו. כאשר הגיע מתנשם ומתנשף עם תיקיו, קציני הביטחון של 'אל-על' חייכו למראהו: "אה, זה כנראה ד"ר וייס..."
השעה היתה חמש דקות לפני אחת-עשרה. משום מה המטוס התעכב כמעט חצי שעה! דניאל הרהר בלבו שכפי הנראה חיכו לו, אם כי זה מאוד מוזר. ממתי מטוס בואינג ממתין למישהו? הוא נכנס וראה שני נוסעים מתווכחים עם הדיילים על מקום ישיבה. הרופא לא הוציא מילה מפיו וחמק לעבר כסאו, כשהוא חושש ממבטי זעף של הנוסעים או אנשי הצוות. אף אחד לא הבחין בו ולא אמר לו דבר. אז הבין שאף אחד לא חיכה לו, והטיסה עוכבה משמיים. מיד נסגרה דלת המטוס והמטוס החל לרוץ על המסלול. גברת אחת קראה עיתון 'המודיע'. בעמוד הראשון היה כתוב: "נא להתפלל לרפואתו של הרב משה שמואל שפירא".
http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/7564
סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:
http://www.arachim.org/Events.asp
http://www.arachim.org/Video-Lectures.asp#3
http://www.arachim.org/Articles.asp
הרצאות, תובנות, עצות מועילות לכל עניין:
סרטים:
http://www.hidabroot.org/Media.asp
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, אלהי השמים והארץ, בוחן כליות ולב, שזכות התורה הקדושה וזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם ויזכו לנחול את חיי העולם הזה וחיי העולם הבא אמן ואמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.
