"וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים" (במדבר,ה,כג)  -מגיד שהכתב עושה את המים מרים (ספרי,ט"ז)

נטילת תרופה בשבת אסורה עקרונית, וזה אחד מאיסורי "שבות". הסיבה: שמא יבואו לידי מלאכה דאורייתא של טוחן [בעבר היה מקובל לשחוק צמחים, שלא כבזמננו שמרכיבי התרופה הינם חומרים כימיים שאינם גידולי קרקע ואין בהם מלאכת טוחן]. האיסור אינו חל על חולה, גם אם אין בו סכנה, גם לא על הסובל מכאבים חזקים המשבשים את התפקוד, אלא רק על הסובלים ממחושים קלים. וכן הנצרך ליטול תרופות באופן יומיומי, או למשך שבוע-שבועיים כגון אנטיביוטיקה, רשאי לקחתם גם בשבת כי הרציפות הכרחית. נמצא שבמקרים רבים מותר.

האם בזמננו מותר להמיס או לפורר תרופות? כגון: ריסוק גלולה לאבקה או ערבוב אבקה במים במידה מדויקת, כפי שמקובל בסירופים אנטיביוטיים הניתנים לילדים. הפעולות מצד עצמן אין בהן איסור. המסה אינה שונה מאבקת אינסטנט לשתיה, ואין בכך לישה שהרי זה נוזלי. ריסוק הגלולה אינה "טוחן" [1.אין המרכיבים מן הצומח 2.החומר כבר נטחן בבית החרושת וגובש שוב, ו"אין טוחן אחר טוחן"]. לכן, במצב בו מותר ליטול התרופה בשבת מותר גם להמיס או לפורר. וכן מותר לחתוך באמצע, ואינו בכלל "מחתך", שנחשב כאוכל.

ברם, במצב שאסור ליטול תרופה בשבת [כמחושים בעלמא וכד'] אסור יהיה להמיס אבקה או גלולה בשתייה. אמנם כאשר אין ניכר שזו תרופה מותר, כמו שאין כל בעיה לחש בגרונו להרבות בשתיית תה בשבת שהרי זה "מאכל בריאים", אלא שכאן לוקחים בשבת את התרופה בהיותה עדיין "מאכל חולים" ורק אז ממיסים, ולכן אסור. אכן, אם הומסה התרופה מערב שבת לתוך שתייה, ובשבת אין הדבר ניכר שבמיץ מעורבת תרופה –מותר לשתותם בשבת בכל מקרה.    

מקורות:

שש"כ, לד, ה

שלחן שלמה, רפואה ב', עמ' קע"ד, קפ"ה

נשמ"א, עמ' תס"ד

ארחות שבת, א, עמ' רכ"ד