הגאולה השלמה מהווה במהותה תופעה רוחנית: הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו יתגלה לפנינו במוחשיות. הניסים והנפלאות הגשמיים שיתרחשו אז, יבואו כתוצאה מהעיקר המהותי – ההתגלות האלוקית המופלאה.

קצת קשה לתאר במילים תופעה רוחנית שמעולם לא חווינו. אך האמת היא, שכבר הייתה בהיסטוריה חוויה כזו – בשעת מתן תורה. העולם כולו שמע וגם ראה את דברי השם, וכמו שכתוב על אותו מעמד: "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ, טו). אז זו הייתה התגלות זמנית, לזמן קצר – ובגאולה השלמה זו תהיה המציאות השגרתית, לנצח.

בתורת החסידות מבואר, כי המטרה והתכלית של בריאת העולם היא ליצור סביבה שמצד עצמה מסתירה על הנוכחות האלוקית, ולגרום לכך שהיא תחדל להסתיר עליה ואדרבה – תגלה עליה. בלשון חז"ל: "נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים". להביא לכך שהמציאות הגשמית התחתונה תהפוך ל'דירה' לבורא.

מעמד מתן תורה היווה צעד משמעותי בדרך למילוי המטרה הזו. עד מתן תורה לא הייתה שום אפשרות שמציאות גשמית תספוג קדושה ותתחבר לרוחניות. הרוחניות והגשמיות התקיימו כשתי מדינות שחל איסור על אזרחיהן לעבור מזו לזו. במתן תורה הסיר הקדוש-ברוך-הוא את החיץ שבין הרוחניות והגשמיות ופתח את האפשרות לחבר ביניהן – על-ידי קיום המצוות כאן, בעולם הגשמי. מאז, מתמלא העולם בקדושה רוחנית. כעת, אין לנו אפשרות לראות זאת, אך בגאולה השלמה נזכה לראות את הקדושה הזו.

על חגים שונים, קיימת מחלוקת בין חכמי ישראל האם מצווה להרבות בהם באכילה ושתייה. אך לגבי חג השבועות הכול מודים כי יש מצווה כזו. ובלשון הגמרא: "הכול מודים בעצרת (בחג השבועות) דבעינן נמי (שצריכים גם) 'לכם'". כלומר, שתהיה הנאה 'לכם', לגופכם. הסיבה הרוחנית לדבר היא שבחג השבועות נוצרה האפשרות לקשר בין רוחניות לגשמיות, ולכן חשוב לקשור את החוויות הרוחניות של היום למאכלים גשמיים.

במילים האמורות מהגמרא יש גם רמז לכך שחג השבועות הוא עת רצון לבקש על הגאולה. המילה 'בעינן' מתפרשת גם במשמעות של בקשה, והמילים 'נמי לכם' עולות בגימטרייה 'קץ'. וכך אפוא מתפרשים הדברים: הכול מודים שחג השבועות הוא עת רצון לבקש את הקץ.

מקורות: מכילתא ורש"י על שמות כ, טו. שמות רבה פרשה יב, ג. תלמוד בבלי פסחים סח, ב ושם ברש"י ובפירוש מאמר מרדכי. תניא פרק לו. שיחות הרבי מליובאוויטש מלך המשיח: חג השבועות תנש"א ושבת פרשת לך לך תשנ"ב.