הקיץ חלף עבר לו, תמו חגי תשרי שוברי השגרה ועמוסי הקודש, והנה הגיע החורף ועמו הגשם הראשון. טיפות מים גדולות החלו לנטף בתוך הקרוון וזלגו על המתפללים ועל סידוריהם. שלוליות קטנטנות נקוו פה ושם. על הכול חשבו החברים, אבל לא עלה בדעת אף אחד בעת השיפוצים בקיץ לאטום את הגג

התפילה החלה בזמן. כולם הגיעו. הפעם היה קל מאוד להעיר את החברים. למרות השעה המוקדמת, כולם התעוררו לתפילה כאיש אחד בלב אחד. ההחלטה שצריך להתפלל במקום התקבלה כבר לפני שבועיים. החברים שראו מזה זמן מה, שכמעט מחצית מתושבי הגבעה נוסעים ליישוב הקבע לבית הכנסת הגדול להתפלל במניין הראשון, העלו בפני שאר תושבי הקרוונים את נושא התפילה בגבעה.

בערבי הקיץ, כאשר הרוח המערבית מפיגה מעט את חום היום, ודווקא בחוץ חם פחות מאשר בקרוונים, יצאו התושבים לדשא המרכזי, ובעוד הקטנים משתובבים להם בדשא בחברת אמותיהם, שוחחו הגברים ביניהם והחליטו לקיים מנין קבוע במקום. הם סיכמו להתפלל שחרית מדי בוקר בשעה 6:00 בדיוק.

עכשיו היה צריך רק למצוא מקום מתאים.

בפאתי השכונה הקטנה ניצב קרוון אחד נטוש, שאף אחד לא התגורר בו מזה זמן רב. הוא היה מוזנח ומט ליפול, ומראהו החיצוני לא ממש הסביר פנים למביט בו. הוחלט להופכו למקום תפילה.

השיפוץ החל להתבצע במרץ רב. יוסי ואבי פירקו את כל המחיצות בתוך הקרוון, יוחאי ובניהו החלו בתיקוני הפנים הנדרשים ברצפה ובקירות, נדב סידר את החשמל, רותם עסק באינסטלציה, טוביה צבע את הקירות, וכל השאר עסקו בניקיון ובסידור המקום. גבאי מבית הכנסת בעיר, שהחליף לאחרונה את הריהוט הישן בחדש, שמח לתרום את הרהיטים הישנים לבית כנסת בגבעה ביו"ש. ארון קודש ואפילו ספר תורה במצב טוב מצאו את דרכם לבית הכנסת החדש, גם הם כאילו מאליהם.

והנה, ראו איזה פלא, על תלולית הגבעה ניצב בית כנסת לתפארת!

עודד, שקם לפני עלות השחר, החל להעיר את כולם, עבר מבעוד מועד בין הקרוונים, והקיש על הדלתות, בעודו מזמזם ברכות השחר ושפתיו לוחשות קורבנות שידע בעל פה. השמועה עשתה לה כנפיים, ומתפללים צעירים ומבוגרים מיישוב הקבע הסמוך החלו לבוא כדי להתבשם מתפילה רעננה בבוקרו של יום. המניין בגבעה קנה לו קביעות.   

הקיץ חלף עבר לו, סליחותיו של אלול חלפו גם הם, תמו חגי תשרי שוברי השגרה ועמוסי הקודש, והנה הגיע החורף ועמו הגשם הראשון. טיפות מים גדולות החלו לנטף בתוך הקרוון וזלגו על המתפללים ועל סידוריהם. שלוליות קטנטנות נקוו פה ושם. על הכול חשבו החברים, אבל לא עלה בדעת אף אחד בעת השיפוצים בקיץ לאטום את הגג.

הגשם השני כבר נתן להם להבין כי עליהם לעבור לביצוע מיידי של איטום הגג. אבל כעת, כאשר תנופת השיפוץ כבר מאחוריהם, איך תבוצע המלאכה?! הרי הימים קצרים וכולם עסוקים במלאכתם, ואפילו לדון בשאלה זו בין החברים לא היה פנאי. לאחר שעלו רעיונות שונים, סוכם לבסוף שכל משפחה המתגוררת בגבעה תתרום סך מסוים לאיטום הגג, אך לא הוחלט מי יעשה את המלאכה.

ימי החורף הבאים היו שחונים יחסית, אבל מי יודע מתי יגיע הגשם הבא.

דוד, אחד המבוגרים המגיעים מיישוב הקבע הסמוך ומשתתף קבוע במניין, לקח יוזמה. בתוך יומיים רכש את כל החומרים הנדרשים, ועם חברו יהושע, עמלו משעות הבוקר עד לתוך הלילה, עד שסיימו את איטום הגג.

למחרת, כאשר המתפללים קיפלו את התפילין והטליתות, שאל אחד מתושבי הגבעה את דוד:

"מדוע לקחת על עצמך הוצאה גדולה כזאת והזדרזת לבצע את האיטום, הרי סוכם שכל אחד מאתנו יתרום את חלקו, ובוודאי היינו מוצאים קבלן או מתנדבים מתוכנו שיעשו את המלאכה?!"

דוד הביט בו וביתר חבריו בעיניים טובות ושוחקות, ואמר:

"כאשר אנו מתפללים 'ותן טל ומטר לברכה', הדבר החשוב ביותר הוא לרצות שירד גשם. לא מספיק לבקש בפינו מאתו יתברך שיוריד לנו גשם, אלא צריך לבקש זאת בלב שלם. אבל מי שדולפים לו מי גשמים בתוך בית הכנסת ומפריעים לתפילתו, אינו רוצה באמת שירד גשם, אלא הוא מעדיף לדחות מעט את בואו עד לשיפוץ הגג... ואילו כעת אנו יכולים לבקש מהשם יתברך מכל הלב גשם, ובשפע!"

למחרת ירדו גשמי ברכה.

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם [email protected]

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/8675

סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:

http://www.arachim.org/Events.asp

http://www.arachim.org/Video-Lectures.asp#3

http://www.arachim.org/Articles.asp

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, אלהי השמים והארץ, בוחן כליות ולב, שזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם ויזכו לנחול את חיי העולם הזה וחיי העולם הבא אמן ואמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.