רבה של קרלסבורג בהונגריה, בעל ה'מראה יחזקאל', שלח את בנו מנחם מנדל לישיבתו של ה'חתם סופר' בפרשבורג. הבן המוכשר ובעל המידות למד יומם וליל בישיבה והתעלה במעלות התורה והיראה. כאשר הגיע לפרקו התעתד לשוב לבית הוריו כדי למצוא את זיווגו. לפני כן ניגש לרבו כדי לקבל ברכת פרידה.

אמר לו ה'חתם סופר': "בדרכך לביתך כדאי שתסור לעיר אויהל ותכיר את הרב הקדוש בעל ה'ישמח משה', שהוא מופת לגדלות בתורה וליראת ה' תמה, והידבק בדרכיו".

מנחם מנדל עשה כדבריו והגיע לאויהל, שם שכר חדר באכסניה המקומית ופנה ללמוד במחיצת ה'ישמח משה'. בקרבתו התעלה עוד ועוד בלימוד התורה ובמעלות הקדושה.

יום אחד, כאשר חזר מלימודו אצל ה'ישמח משה' ופנה לעבר האכסניה שבה התגורר, חשקה נפשו לקנות מֶלון באחד מדוכני השוק שנמצא בדיוק בדרכו. הוא ניגש לאחד מדוכני הפירות ושאל את הנערה המוכרת למחירו של המלון. היא נקבה במחיר שנשמע לו גבוה למדי והוא עמד לפנות לדוכן אחר. אז שמע את הנערה אומרת בלשון נופל על לשון: "צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא מלון?!"

מנחם מנדל התפעל מאוד מלשון המליצה של הנערה בשוק. הוא נשא את עיניו והביט בה לשנייה אחת. מיד נשא את רגליו לעבר אכסנייתו, עלה בריצה לחדרו, השתטח על הארץ והחל למרר בבכי. שמע האכסנאי את בכיו הרם, חשב שקרהו אסון, מיהר לחדרו ושאלו בדאגה רבה לסיבת הדבר. ענה לו הנער בקולו הנשבר: "איך לא אבכה אם נשאתי את עיניי להסתכל בבת ישראל? איך אוכל לשוב על כך בתשובה?!"

שמע האכסנאי את פרטי המקרה ואמר: "יש לי עצה עבורך כיצד תוכל לתקן את הדבר למפרע. הרי חז"ל אסרו על האדם לקדש אשה עד שיראנה. אותה נערה בוודאי הגיעה לפרקה. ובכן, אם תסכים לשאתה, יהיה התר למפרע להסתכלותך זו!".

העצה התקבלה על דעתו של הנער והרגיעה אותו מעט, אבל הוא התנה את החלטתו בהסכמת המרא דאתרא. שמע ה'ישמח משה' את המקרה מפי הנער ויעץ לו כי יכתבו מכתב להוריו בו יבקשו מהם שיגיעו לאויהל כדי לבדוק את השידוך, ואם יסכימו לו, יגמר הדבר בכי טוב.

המכתב נשלח ליעדו ולאחר כמה שבועות הגיעו לאויהל הרב מקרלסבורג ורעייתו. הם נועדו תחילה בביתו של ה'ישמח משה', שהביע בפניהם את דעתו שכדאי להם להסכים לשידוך כדי להציל את בנם מצערו ועגמת נפשו הכה מרובים.

הרבנית התמרמרה על כך שעליהם לשדך את בנם העילוי בתורה והמושלם במידותיו עם נערה מוכרת פירות בשוק המשתייכת לדלת העם, אבל שני הרבנים נמנו וגמרו שאם הנערה נאה במידותיה ובמעשיה, די בכך כדי שתינשא עם הבן.

אמו של הנער ביקשה לראות את הנערה כדי להתרשם ממנה. הפגישה סודרה מהרה ובסיומה חזרה האם לביתו של הרב מאויהל כשהיא ממררת בבכי: "פגשתי בה... אמנם היא נערה עדינה בהחלט, אבל מכוערת!... מדוע מגיע לנו עונש כזה?! אם הקדוש ברוך הוא חנן אותנו בבן כליל המעלות, מדוע עליו לשאת נערה פשוטה ובנוסף לכך מכוערת?!"

ה'ישמח משה' לא מצא תשובה משכנעת לטענתה של האם. הוא פנה לבנה שנכח עמם ואמר: "אכן, נראה כי אמך צודקת בדבריה..."

כאשר שמע זאת הבן, פרץ בבכי עז וזעק: "אבל מה יהיה על המבט?! מה יהיה על המבט?!"

ראה ה'ישמח משה' כי צערו של הבן גדול אפילו מצערה של אמו. הוא קם ממקומו וקרא לרב ולרבנית שיכנסו עמו לחדר הפנימי בביתו. כאשר נועדו שלושתם, פייס את האם והבטיח להורים:

"אם תסכימו לשדך את בנכם עם הנערה, מבטיח אני לכם שתזכו לדורות ישרים מזיווג זה!"

ההורים נמלכו בדעתם והחליטו לשמוע בקולו של הרב, והשידוך נגמר בכי טוב.

מנחם מנדל הקים עם רעייתו בית לתפארת והפך לרבה של דעש, ונודע לימים כבעל ה'מעגלי צדק'. ברבות הימים זכו בני הזוג לשושלת רבנים גאונים, גדולים בתורה וביראה לדורי דורות.

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/9909

סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:

http://www.arachim.org/VideoDetail.asp?MediaID=2102

http://www.arachim.org/Events.asp

http://www.arachim.org/Articles.asp

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, אלהי השמים והארץ, בוחן כליות ולב, שזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם ויזכו לנחול את חיי העולם הזה וחיי העולם הבא אמן ואמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.