לילה אחד ראתה סמדר בחלומה את סבה המנוח, רבי מרדכי, מתייצב מולה בזקנו הלבן והארוך, לבוש ג'לביה לבנה שכובע מחובר בצווארונו. היא נזכרה בהפתעות שנהג לשלוף לנכדיו מתוך כובע זה. בלשונו המלטפת בנועם ביקש ממנה:

"יא בִּינתי, אני דואג לאחיך מורדי כי הוא עושה שטויות. תעזרי לו!"

סמדר התעוררה מבוהלת ולא הצליחה להבין למה סבה התכוון. כל אותו יום שאלה את עצמה מה רצה ממנה סבה ומדוע בא דווקא אליה, הרי שנים לא חלמה עליו?! אין זאת כי אם צרה קרובה לבוא והוא בא להתריע עליה.

היא נזכרה בליל שבת לפני מספר שבועות. אז התגוררו אצלה כמעט כל בני משפחתה שבאו מהצפון בעת מלחמת לבנון השנייה, כאשר החיזבאללה ירה טילים על כל יישובי הצפון. בעלה חיים קרא על שולחן שבת את המשנה במסכת סוטה "הגליל יחרב והגבלן ישום (מלשון שממה), ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו", וכולם נדהמו מהנבואה המתקיימת על בשרם והתעוררו בתשובה. ביוזמת סמדר החלו לקבל עליהם קבלות להתחזק ביהדות לקירוב הגאולה. מורדי קיבל על עצמו לא לעשן בשבתות ואכן עמד בכך בחמשת השבועות בהם שהה בביתה.  

סמדר התחבטה כיצד תפנה לאחיה, הרי הוא בן ארבעים ואב לשלושה ילדים?! מי היא שתפלוש להליכות חייו ותוכיחו על מעשיו?! היא שיתפה את אחותה נאוה אשר בחוכמתה הציעה לה להתקשר לאחיהן ולספר לו את החלום בלי שום פרשנות והוא יחליט בעצמו מהו המסר.

בשעת צהריים מאוחרת התקשרה סמדר למורדי וסיפרה לו את דבר החלום. בסיום לא התאפקה ושאלה: "מה לדעתך רצה ממך סבא?"

אין קול ואין עונה.

סמדר חששה פן אמרה דבר שאינו במקומו, ובמבוכתה המשיכה:

"אין לך קליטה... אני לא שומעת, אולי תשנה כיוון?"

מורדי ענה בקול מאובן: "אחותי, לא עכשיו, נדבר אחר כך".

כעבור עשר דקות שנדמו לה כנצח התקשר ואמר:

"סליחה, אבל לא יכולתי לדבר מפני שאני ומירב היינו אצל רופא נשים פרטי להחליט על מועד הפסקת ההיריון הלא מתוכנן שנפל עלינו..."

סמדר הוכתה בהלם. כעת הבינה את פשר דבריו של סבא מרדכי בחלומה. היא ניסתה לשכנע את אחיה שלא יעשו את ההפלה, אבל הוא הסביר לה שכבר שילמו מקדמה לרופא וההפלה תתבצע מחר. היא הקשיבה לנימוקי אחיה ואשתו, שהראשון בהם הוא שיש להם שלושה בנים והם חוששים שיגיע בן רביעי, והנימוק השני הוא כי לבן הקטן עדיין לא מלאה שנה, וזה לא מתוכנן ולא מתאים להם.

סמדר התעשתה והחליטה בלבה להתערב כיוון שמדובר בהצלת נפשות והרי "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא". היא החלה לדבר על לבם: "הנה, אפילו סבא מרדכי בשמיים מוטרד וירד להציל את התינוק שלכם!", "ובכל זאת אולי זו בת?", "אל תרצחו נפש!", ו"איך תחיו עם זה?!" היא המשיכה לשכנעם בטיעונים נוספים למרות שהבינה שהגולל נסתם על העובר. לבסוף ממש התחננה על נפש התינוק. אחיה התרכך מעט והבטיח לחשוב על הדבר עם אשתו.

למחרת מורדי התקשר לאחותו והודיע במפתיע כי החליטו לבטל את ההפלה.

סמדר הכריזה בשמחה:

"תזכור, אם זו בת היא שלי ולא שלכם, כיוון שמבחינתכם ייעדתם אותה למיתה".

כעבור חודשיים נוספים, בהם הרגישה סמדר שהיא הרה יחד עמם, צלצל הטלפון ועל הקו היה מורדי:  "אחותי, זו בת! בת!", אמר בקול נשנק.

סמדר הודתה בלבה לה', והוא הוסיף: "כיוון שהיא שלך, החלטנו שאת תתני לה את השם".

סמדר שחשה כי אחיה יציע לה לבחור שם, הייתה מוכנה לכך והכריזה מיד:

"הודיה! כך יקרא שמה!"

היא החלה להסביר שהשם מבטא הודיה לבורא העולם ולסבא רבי מרדכי שהצילה מסכיני הרופאים.

ברקע שמעה את מירב: "אבל הודיה זה שם חרדי. זה לא מתאים לנו".

"תגיד לאשתך שהחרדים לא קוראים בשם כזה, אלא שרה, רבקה, רחל, שמות מהתנ"ך בלי חידושים. הודיה זה שם של דתיים לאומיים כמונו". הטיעון התקבל על לבם.

במסיבת ההודיה שנערכה באולם חתונות מפואר חיכו לסמדר בכניסה כל המשפחה והצלמים. כולם עטו לעברה ונתנו לה את "הבת שלה", הצלמים תקתקו במצלמותיהם. באחת התמונות נראית הפעוטה בת השבועיים מביטה בסמדר בפה פעור ובעיניים פתוחות לרווחה במבט של הודיה למצילתה. תמונה זו הוגדלה ומוסגרה לתפארת בסלון ביתה של סמדר והיא שווה עבורה יותר מאלף מילים.

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/10173

סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:

http://www.arachim.org/VideoDetail.asp?MediaID=2102

http://www.arachim.org/Events.asp

http://www.arachim.org/Articles.asp

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, אלהי השמים והארץ, בוחן כליות ולב, שזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם אמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.