מבחינה דתית, מתחלק העם היהודי לשתי קבוצות כלליות: אלה ששומרים תורה-ומצוות, ואלה שעדיין אינם. רובם המכריע של אלה מן הקבוצה השנייה מאמינים במוצהר בקדוש-ברוך-הוא ובאמיתותה של התורה, וההסתייגות שלהם מפני שמירת המצוות היא רק בגלל הרתיעה לשנות הרגלים. הם חוששים לעבור לאורח-חיים מחמיר מכפי שחיו עד היום.

ואפשר מאוד להבין אותם. בכלל לא פשוט לחולל שינוי כה מכריע בחיים. לזנוח בבת-אחת חיים מתירניים, ולהיכנס פתאום למשטר של התחייבויות, איסורים והגבלות. גם כאשר מודעים לעצם הנכונות שבחיים שכאלה ולנחיצות שבהם, זה לא הופך את המעבר אליהם לצעד קל. בדיוק כמו שמודעותם של מעשני סמים לנחיצותה של תכנית הגמילה עבורם, לא הופכת אותה לדבר קל.

אלא שכמו בכל תכנית מעבר, גם כאן מומלצת השיטה המוכחת: שיטת השלבים. לטפס בדרך התורה בהדרגה, פסיעה אחר פסיעה – כמו שעשו אבותינו לאחר שיצאו ממצרים.

*

במצרים היו בני-ישראל שקועים בעמקי הטומאה. עובדים לאלילים כמו שכניהם המצרים, ומנוערים מעול מצוות. לאחר שנגאלו ויצאו משם, היה עליהם לגרד מעליהם את כל שכבות הטומאה שדבקו בהם, ולעבור תהליך נפשי לא פשוט, עד שיהיו ראויים לקבל את התורה הקדושה.

הקדוש-ברוך-הוא הבין שאין הם מסוגלים לקפוץ בבת-אחת מהשפל התהומי בו נמצאו אל הפסגה של מוכנות לקבלת-התורה, ולכן הוא חילק להם את המשימה ל-‏49 שלבים. בכל יום היה על בני-ישראל לטפס אל שלב נוסף ולהתקרב יותר אל היעד הרוחני שהוצב להם.

הפריסה הוכיחה עצמה מוצלחת, ובתום 49 ימי ההתעלות בשלבים, זכו בני-ישראל לעמוד ראויים למרגלות הר סיני ולקבל את התורה.

זו למעשה גם המשמעות הרוחנית של מצוות "ספירת-העומר", שאנו מקיימים בכל שנה בימים אלה: לספור את הימים ממחרת חג הפסח עד לחג השבועות, יום אחר יום, ולוודא בכל פעם שגם הנפש צוברת יום נוסף של הכשרה בדרך אל חג קבלת-התורה.

וזו אפוא סיסמת ההצלחה למתקשים במעבר לחיים נכונים: לאט ובהדרגה. להתחיל עם מצווה אחת, כזו הקרובה יותר אל הלב וקלה יותר לביצוע, להמשיך עם מצווה נוספת, אחריה עם עוד אחת, כל אחד בקצב שלו.

אמנם מראש יש לדעת, שבסופו של דבר היעד המושלם הוא קיום כל תרי"ג המצוות – אך גם מי שחושב שהיעד המושלם לא בשבילו והוא לא רואה את עצמו אי-פעם חרד המקפיד על קלה כבחמורה – אין זאת סיבה שייסוג ולא יתחיל 'לטפס'. יש לדעת, שכל מצווה, ולו אחת בודדה, יקרה לפני הקדוש-ברוך-הוא, וכל הישג רוחני נרשם למעלה ונחשב.

גם זאת אנו למדים ממצוות "ספירת העומר": אנו מברכים בכל יום מחדש על הספירה, ולא רק פעם אחת בתחילת ימי הספירה או בסופם. ללמדנו, שכל פעולה של התעלות רוחנית קובעת ברכה לעצמה.

ימי "ספירת העומר" קוראים לכולנו, ללא יוצא מן הכלל, להצטרף אל מסע הטיפוס וההתעלות בדרך התורה והמצוות. ליטול חלק בתהליך הרוחני שכל צעד בו מבורך וכדאי.

*

התהליך הזה הוא אמנם פרטי לכל אחד, אבל כל אחד בתהליכו הנו חלק מתהליך כללי המוביל את העם היהודי והעולם כולו אל הגאולה. פני כולנו מועדות אל עתיד נכסף זה, שהדרך היחידה המובילה אליו היא שמירת התורה והמצוות, וכל הישג פרטי בדרך הזו משפיע על כלל-התהליך כולו.

כל צעד קטן שלי או שלך, יכול להיות צעד גדול ומכריע לאנושות וליקום כולו, ולהביא לקבל בפועל ממש את פני הרבי מליובאוויטש, מלך המשיח, בגאולה השלמה.