מעלת השבת גדולה מאוד עד ששקולה כנגד כל מצוות התורה (ואפילו מדגישים זאת גם בתורה וגם בנביאים וגם בכתובים): 'בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצות שבתורה.  בתורה דכתיב (שמות טז) "עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי".  וכתיב (שם) "ראו כי ה' נתן לכם את השבת".  בנביאים דכתיב (יחזקאל כ) "וימרו בי הבנים בחוקותי לא הלכו" וגו'.  וכתיב (שם) "ואת שבתותי חיללו מאד".  בכתובים דכתיב (נחמיה ט) "ועל הר סיני ירדת" וכתיב "ואת שבת קדשך הודעת להם" וגו'.' (יר' נדרים ג,ט). לכן בגילוי שבת באה כפרה לחטאים, ואפילו לע"ז שהיא שיא בחומרת חטא וההיפך מהתורה (שכל התורה מול ע"ז: '... מן הדרך אשר צויתי אותם ללכת אחרי אלהים אחרים - מכאן אמרו: כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה'. ספרי דברים יא,כח), מתכפר בזכות השבת בשל היותה גילוי וחיבור לכל התורה: 'אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז [כדור] אנוש מוחלין לו, שנאמר (ישעיהו נו, ב) "אשרי אנוש יעשה זאת" וגו' "מחללו", אל תקרי מחללו אלא מחול לו' (שבת קיח,ב). וכן להיפך ח"ו, שהמחלל שבת בפרהסיא זהו כמומר לכל התורה וכעובד ע"ז (חולין ה,א. רמב"ם הל' שבת ל,טו). לכן יש חשיבות גדולה ללמוד בשבת תורה, להביא לידי ביטוי וגילוי של כח זה שגם מעלה את כל ימות השבוע (לכן שבת גם נחשבת כמרכז השבוע: 'חדא בשבתא תרי ותלתא בתר שבתא, ארבע וחמשא ומעלי יומא קמי שבתא', פסחים קו,א) שמחברם לתורה: '"ימים יוצרו ולו אחד בהם" - זה יום השבת לישראל. כיצד? אדם עושה מלאכה כל שישה ונח בשביעי, נתרצה עם בניו ועם בני ביתו. שוב אדם עושה מלאכה בפני אויביו כל שישה ימים ונח בשביעי, שכח כל צער שהיה לו. כך היא מדתו של אדם, יום טובה משכח יום רעה, ויום רעה משכח יום טובה. כך אמר להן הקב"ה לישראל: בניי לא כך כתבתי לכם בתורתי (יהושע א, ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך"? אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים, יום השבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו: לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים. ואחר ילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר (קהלת ט, ז): "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך". לפי שאין לו מנוחה לקב"ה אלא עם עושי תורה בלבד' וכו' (תנד"א,א). בשבת באה כפרה בשל גילוי מהותם של ישראל שקשורים לקדושה, שבה מתגלה דבקות בה' (שזה גם קשור לתורה שהיא גילוי רצון ה' שכך דבקים בו): 'ואמר ר"י בר חנינא: עובד כוכבים ששמר את השבת עד שלא קבל עליו את המילה חייב מיתה. למה? שלא נצטוו עליה. ומה ראית לומר עובד כוכבים ששמר את השבת חייב מיתה? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: בנוהג שבעולם מלך ומטרונה יושבין ומסיחין זה עם זה, מי שבא ומכניס עצמו ביניהם אינו חייב מיתה? כך השבת הזו בין ישראל ובין הקב"ה, שנאמר (שמות לא, יז): "ביני ובין בני ישראל", לפיכך כל עובד כוכבים שבא ומכניס עצמו ביניהם עד שלא קבל עליו לימול חייב מיתה' (דברים רבה א,כא). לכן יש בשבת כח של תיקון העולם: 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנא' (ישעיהו נו, ד) "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי", וכתיב בתריה "והביאותים אל הר קדשי" וגו'.' (שבת קיח,ב), שזהו מהותם של ישראל, שדבקים בה' ותורתו ומתקנים את העולם. (וזהו במהות השבת, עד שלכן היא מעין עוה"ב: 'שבת אחד מששים לעולם הבא'. ברכות נז,א). לכן מובן שמלאכות השבת נלמדות מהמשכן שמהם למדים מה הם המלאכות שיש לשבות בהם כנגד שביתת ה' בבריאת העולם, שבזה מגלים שאנו באים להעלות בקדושה את כל העולם לה', לעשות את כל העולם כולו משכן לה'. בזה מתקנים אותו להיות עוה"ב, לכן המלאכות הם ל"ט כנגד השלמות הגמורה לעתיד, שאפילו המתים יקומו מרוב ביטול קשר לחטא ותיקון שלם, שזה (תחיית המתים) ע"י טל: "יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך" וגו' (ישעיהו כו,יט), כנגד תיקון העולם בט"ל מלאכות. לכן להיפך, בחילול שבת, בא חורבן: 'אמר אביי: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת, שנאמר (יחזקאל כב,  כו) "ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם"' (שבת קיט,ב), החרבת העולם, וביטול גילוי קדושה (שהיתה בירושלים הקדושה). אולי לכן בשל חומרת השבת מובא בתורה הריגת המקושש, כשבתורה לא מופיע מיתות שנעשו למעט המקושש וה'מברך' את השם, כגילוי שראוי לאבדו מהעולם בשל שנעשה כמחלל ממש את גילוי שם ה', כעין ה'מברך'. לכן מובן שמביאה הגמ' שגדולי החכמים עשו בער"ש מעשים לכבוד השבת (שבת קיט,א), שמעבר לכך שזה מראה על כבוד השבת, נראה שיש בזה גם משום עשיה בימי המעשה (ימי החול) לחבר לשבת, כדי להביא קדושה ותיקון לימי השבוע, שזה במיוחד נעשה במעלת תיקון גדולה כשנעשה ע"י גדולי החכמים, שמחברים ממש גילוי של מעלת השבת בעניין חיבור לתורה ותיקון וגילוי ה' בעולם, שמביא לתיקון כל המציאות, העלאת כל מציאות החול לקודש. אולי לכן יש עניין של שינוי הבגדים לכבוד השבת: 'אמר רבי חנינ': צריך שיהיו לו שני עטיפין אחד לחול ואחד לשבת. מ"ט? (רות ג) "ורחצת וסכת ושמת שמלותיך", וכי ערומה היתה? אלא אלו בגדי שבתה. כד דרשה ר' שמלאי בציבוריי' בכון חבריי' לקובלי', אמרו ליה: רבי, כעטיפתינו בחול כן עטיפתינו בשבת. א"ל: אעפ"כ צריכין אתם לשנות לשבת, מן הדא "ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך" (שם) "וירדת הגורן" וירדתי כתיב! אמרה לה: זכותי תרד עמך. וערטילא הוות? אלא אמרה לה לבוש מאנך דשובתא' (יר' פאה ח,ז). שמעבר לעניין של כבוד שבת יש בזה עניין של רמז שה' מסתתר בטבע, כעין מלובש בתוך הטבע, ובשבת זה גילוי כלעתיד לבא, שאז יהיה גילוי ה' גדול בשונה מהיום, ולכן משנים כנגד זה את הלבוש (אולי לכן זה נלמד מרות שהיא היסוד לבית דוד, שקשור לגאולה - משיח בן דוד). לכן גם יש מצוות הדלקת נרות שבת, שמעבר לטעמים ההלכתיים (לכבוד שבת ועונג שבת בראיית המאכלים, וכדי שלא יכשלו בחפצים כדי שיהיה שלום בית) יש בזה גם משום רמז לעתיד לבא לאור הגנוז של בראשית: 'דא"ר אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן, שנאמר (איוב לח, טו) "וימנע מרשעים אורם". ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר "וירא אלקים את האור כי טוב", ואין טוב אלא צדיק, שנאמר (ישעיהו ג, י) "אמרו צדיק כי טוב". כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח, שנאמר (משלי יג, ט) "אור צדיקים ישמח"' (חגיגה יב,א). ששבת קשורה לעתיד לבא ולתורה, ולכן מזכירים בהדלקת הנרות כרמז לעתיד ובגילוי אור שמרמז לתורה ("כי נר מצוה ותורה אור". משלי ו,כג) כנגד האור הגנוז לצדיקים בעתיד. לכן בזה מתגלה קשר לצדיקים וחכמים, ולכן 'אמר רב הונא: הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים' (שבת כג,ב). גילוי האור כרמז לנעשה בבריאת העולם ויתגלה לעתיד, ע"י הצדיקים שיאור להם, והם מקדשי ומתקנים את העולם, כך שמרמז על תיקון העולם (להיפך מדור המבול וכלל הרשעים שבגללם נגנז), ולכן בזכות זה יהיה זכות לגילוי לעתיד לבא: 'נרות של בשר ודם של חרס או של נחשת, הכל לפי כבודו של אדם, וכבוד השבת נרותיה הן כבודה. אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון, שנאמר "והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות" (צפניה א יב). ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה אלא בכבודי אני מאיר לכם, שנאמר "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם" (ישעיה ס יט). האומות עתידין להיות מהלכין לאורכם, שנאמר "והלכו גוים לאורך" (ישעיה ס ג). ואי זה אור הקב"ה מאיר לישראל באור הצדקה, שנאמר "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה" (מלאכי ג כ). וכל כך למה? בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת' (ילקו"ש רמז תשיט). יהי רצון שנזכה שיתקיים בנו.