"אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר: שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ - זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי - עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ - חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי - רָשָׁע"

(אבות ה, י)

"בעל הסולם" (תלמוד עשר הספירות א) טוען שתיקונו של האדם בעולמו הוא להפוך מ"על מנת לקבל" ל"על מנת להשפיע".

לדבריו, האדם נברא כשרצונו הפנימי והעמוק ביותר הוא להיות "מקבל" העושה את הכל למען עצמו. כך ברא ה' את העולם, שכן רצונו של ה' הוא להיות מטיב ומשפיע, ולצורך כך צריכים "מקבלים" שיקבלו את כל השפע הזה. ובכל זאת, כדי שלא יאכל האדם "נהמא דכיסופא" (לחם חסד, שהעני מקבל והדבר גורם לו להתבייש בכך), ה' שם הסתר גדול על הקבלה שהאדם מקבל, כך שאין האדם מרגיש בה את האור האלוקי ולא יתבייש. ומתי יזכה האדם לאור האלוקי הזה? רק אם דמה ליוצרו וייהפך גם הוא להיות "משפיע", העושה את כל פעולותיו למען אחרים.

מרן הרב אליהו אליעזר דסלר זצ"ל, כתב בספרו "מכתב מאליהו" (כרך ראשון, עמוד 32): "כאשר ברא אלוקים את האדם, עשהו לנותן ונוטל. כח הנתינה הוא כח עליון ממידות יוצר הכל ברוך הוא, שהוא מרחם ומטיב ונותן, מבלי קבל דבר בתמורה... וככה עשה את האדם, ככתוב: 'בצלם א-לוהים עשה את האדם', כי יוכל לרחם ולהטיב וליתן. אבל כח הנטילה, הוא אשר יתאוה האדם למשוך אליו את כל הבא בתחומו, כח זה הוא אשר יקראוהו בני האדם 'אהבת עצמו', והוא שורש כל הרעות".

וממשיך רבנו מרן דסלר וכותב (שם, כרך ראשון, עמוד 147): "כי האדם נברא לא רק להשלים את עצמו, אלא גם להשפיע לזולתו. וזה מן הביאור במה שנברא האדם 'בצלם א-לוהים', והיינו שהמידות הטובות שנבראו באדם בכח, דומות למידות העליונות שבהם מתגלה הקב"ה לברואיו... ולכן עיקר שלימות האדם להתדמות בזה ליוצרו ולהיות משפיע לאחרים".

לנתינה יש כוח להסיר מחיצות ולהראות לאדם מה שאיננו יכול לראות, כל עוד הוא עסוק בעצמו ובסיפוק צרכיו. מי שעסוק בלהשביע את עצמו לא יראה את מעלותיו שלו. לעומת זאת, אדם שנותן לאחרים, מגלה בתוכו את היכולת לא רק לתת, אלא גם להשפיע, לא רק להגיב למציאות אלא גם ליצור אותה.

מעצם היותנו נבראים אנו חפצים לקבל, אך היכולת שלנו היא ליצור מעגל של חיים ושעל ידי הקבלה נוכל להשפיע על הזולת. לפיכך, נוצרת תנועה בין הרצון הטבעי שבאדם לקבל, ועל ידי התרוממותו ובהתדמותו לבורא העולם הוא משפיע מטובו על הזולת.

ננסה לתת משל שיבאר רעיון זה: בארץ הקודש בצפון נמצאת הכינרת המקבלת שפע מהנהרות שזורמים אליה - נהרות הירדן, הדן והבניאס, וממנה יוצא הירדן וזורם לדרומה של ארץ ישראל. התחנה האחרונה של הירדן היא ים המלח שנקרא גם "ים המוות". הכינרת שמקבלת שפע מהנהרות הזורמים אליה ממשיכה את אותו זרם של נתינה כלפי מטה וכך נוצר בה מעגל של חיים - לקבל על מנת להשפיע ולפיכך מימיה מתוקים וזכים, אבל כאשר המים זורמים לים המלח שמקבל על מנת לקבל מבלי להשפיע על הזולת, נהפך אותו הים לים המוות.

הרב שלמה לוי, נשיא הגרעין התורני וראש ישיבת ההסדר בראשון לציון

הרב דן האוזר, מהספר: "על קצה בהונות ההוויה - לעומק תורותיו של רבי נחמן"