סרטונים לעבודה חינוכית - פרק מיוחד לחג הפסח
בס"ד
פרק מיוחד לחג הפסח
"כל השנה היין עשוי להפוך אותנו שיכורים, אבל בליל הסדר אנחנו שיכורים מחירות". כך כותב הרב שלמה קרליבך (מתוך הגדת פסח עם סיפוריו של הרב) אנחנו יודעים שבחרת בנו להראות לעולם מה זה חירות. חירות אין משמעותה - שאני יכול לעשות כל מה שאני מתאווה. חירות פירושה לעבוד את ה', לתקן את נשמתי, לעשות את העולם שלם.
יין-העינב צריך לעבור כל-כך הרבה עד שהוא הופך ליין. כשסוף סוף הוא יין, הוא כל כך נהדר. אנחנו צריכים לעבוד כל-כך הרבה, כדי להגיע למקום שאנחנו צריכים להיות בו. אם הייתם שואלים את העינב באמצע התהליך, הוא היה אומר : "אתה יודע מה עובר עלי,כולם דורכים עלי. פעם הייתי כל-כך יפה, תראה מה קרה לי עכשיו?" אבל אני היתי עונה לעינב, "חכה קצת, עוד מעט , עוד מעט...."
מוסיפה לנו רבקה הירש עוד ראיה נוספת בנושא ליל הסדר. כמה משמעויות ועוצמות תלויות בלילה הזה. לילה של אהבה. לילה של קשר. כמה סמלים נמצאים שם על מה שיהיה ועל מה שעתיד להיות.
זה הלילה בו אנו עושים סדר בדברים. הלילה שנועד בשביל הילדים. זהו לילה בשנה שבו אנו עומדים על מהותנו כעם, על הדרך שעברנו ואילו ערכים אנחנו מנחילים. כך גם כל אחד ואחת אנו יכולים לחשוב על זמן שבו אנו מתרוממים מעל היום יום, מעבר לצחצח שיניים ולתפקד כמו שצריך, מעבר לכך שהילד יעמוד בציפיות. למצוא את הזמן בו אנו מתעמקים במה אנחנו באמת רוצים להגיד. איזה מסר וסיפור אנחנו מספרים לו על עצמנו ומה היינו רוצים שהוא ילמד מכך. מה החזון שלנו כבני אדם, לפי אילו ערכים אנחנו פועלים. ליל הסדר גם מלמד אותנו את הדרך, אם רוצים לעסוק בחרות הגדולה, לשמר אותה עלינו לעשות זאת בסדר... שלב אחרי שלב, לבנות נדבך על גבי נדבך.
רבי שלמה קרליבך אומר על המצה שזהו אורו של הקב"ה שיורד ישר לקישקעס שלנו. אין שם צמצום האור. הלחם אותו אנו אוכלים כל השנה, החמץ הוא לחם מעוצב- זה מתוכנן ויש שם זמן התפחה. אלו הם החיים שלנו מהונדסים, מסוננים על ידי המחשבות שלנו, הבחירה שלנו והעבודה שלנו. המצה היא האור, הפשטות בלי המסננים שבנינו לנו.
הלילה הזה מלא במשמעויות משפחתיות, במפגשים לעיתים לחוצים, במחויבויות. לחלקנו הלילה הזה מלא בבדידות.
הלילה הזה אנחנו פשוט נלמד לאהוב, לילה אחד בו אנו חייבים לאכול מצה, ללכת עם הפשטות, בלי כל מה שצברנו ועיצבנו וניפחנו. הלילה הזה אנחנו מאפשרים לכל דכפין ......פותחים את הדלת ואת הלב... יוצאים מחיינו המעוצבים, המגוננים, אל היחד, אל המהות הפנימית ואל האחר...
כמה קשה לנו לעיתים, להרגיש באהבה של האחר או באהבה שלנו לעצמנו. כמה קשה לנו פעמים רבות פשוט להיות. במקום הכי בסיסי אני מול עצמי במראה. ליל הסדר הוא זמן קדוש מאוד. זהו זמן של אנשים שעזבו הכול. כי גם אם זה היה קשה וממרר, זה היה ידוע, בטוח. הם הלכו על סמך הבטחה בלבד, לבנות אל עתידם.
בכל אחד ואחת מאיתנו יש הבטחה כזו, שאפשר, שאם נהיה אמיתיים, נסמוך על האפשרות ונדע שבפחות אנחנו לא מסתפקים, גם אנחנו יכולים להיות שם.....
הלילה הזה אחרי שניקינו ועבדנו, מאפשר לנו לקבל אור גדול.... אז לשים לב שאנחנו לא מגיעים יותר מידי סחוטים ולא נוכל לקבלו.
שיהיה לנו פסח שמח וכשר. ליל סדר בפשטות שבו נספר, נהיה אחד עם השני ונצליח להרגיש בני חורין. זהו אנחנו יוצאים ממצריים.
רבי שלמה קרליבך מביא רעיון נפלא ליל הסדר: אם מישהו כתב ספר, יומן, כדאי לשים אותו על השולחן. זה ה"רכוש הגדול". זוהי יציאת מצריים עם כל מה שלמדת, בימי העוני, קושי, או הרפתקאות שעברו
בכ' באדר, חל יום השנה לפטירת הגאון ר' שלמה-זלמן אוירבך זצ"ל. באווירת הימים שבין פורים לפסח הנה סיפור אודותיו שוודאי יסייע בידינו בימי ההכנה הקדחתניים שלפני הפסח להגיע לאיזון נכון בין דברים שבין אדם למקום ודברים שבין אדם לחבירו.
אחד הסיפורים הנוגעים ביותר ללב היה מנהגו של ר' שלמה-זלמן להטריח עצמו ולקנות יין מ"חנותה" של האלמנה מֶערקֶה זלוטניק עליה השלום בערבי פסח
אחד הסיפורים הנוגעים ביותר ללב היה מנהגו של ר' שלמה-זלמן להטריח עצמו ולקנות יין מ"חנותה" של האלמנה מֶערקֶה זלוטניק עליה השלום בערבי פסח. ר' שלמה זלמן נהג כך עשרות בשנים, אך כשמֶערקֶה זָקנה החל מנהגו למשוך תשומת-לב. ומדוע? משום שמֶערקֶה שקיבלה מדי שנה בהתרגשות מחודשת את הפוסק הגדול הקונה לפסח רק אצלה, הסתירה ממנו את העובדה שבעצם זה מכבר שכמעט ואינה מוכרת יין, מפאת גילה המתקדם ורק לכבודו היא ניקתה את האבק מן המדפים המיושנים והזמינה כמה ארגזי יין... ובאמת: כיצד יכולה היא להרשות לעצמה להפסיד את מאור-פניו של הקונה היחיד והמיוחד שלה? ור' שלמה-זלמן לא איכזב מעולם. מדי שנה בשנה היה ממשיך לבוא, ואף הוא מסתיר ממנה מידע מסויים: בביתו יש עשרות בקבוקי יין, אותם קיבל כמשלוחי-מנות לפורים... מֶערקֶה הייתה מצפה לבואו בכיליון עיניים. בעת שהותו בחנות היא הייתה מהלכת סביב בחרדת קודש ומפני כבודו הייתה יוצאת ומציצה מן החדר הסמוך אם סיים לבחור את היינות. היא עשתה זאת גם כדי שלא יחפש אותה כשירצה לשלם, אך בעיקר כדי לקבל את ברכתו האישית והלבבית של גדול-הדור שלכבוד פסח, בו דרישות הכשרות מחמירות, סומך הוא אך ורק עליה... ר' שלמה-זלמן היה בוחר כדרכם של קונים, משבח את טיב היין וקונה 4-5 בקבוקים לליל הסדר. לבסוף, היה מברך אותה בחיוכו הלבבי ועושה למֶערקֶה האלמנה חג שמח עמוק עמוק בלב...
מי אינו רוצה להיות שותף למעשה כה נעלה? אדם קורא סיפור שכזה ובליבו עולה מיד הרהור: אה, אם יזדמן לי מעשה מעין זה הרי שלמדתי מר' שלמה-זלמן כיצד לנהוג. אך, כדאי להדגיש: כשקוראים סיפור מעין זה בספר הוא נראה כלקוח מארץ האגדות... מעולמם הנפלא והטהור של הצדיקים שכל כך היינו רוצים לחיות בו. הבעיה היא שכאשר יוצאים מעולם קסום זה אל עולם המעשה, מגלים שלא הכל כה פשוט כמו בסיפור... אדם רוצה באמת להיות כר' שלמה-זלמן ולשמח סבתא או איזו דודה אלמנה בערב החג, אך מגלה לפתע ש"בדיוק כרגע" אין לו זמן... שממש כעת הריהו חייב ללכת ל... אה, לוּ הייתה לי אפשרות כמו לר' שלמה-זלמן הייתי רץ בשמחה אל הדודה. אלא שר' שלמה-זלמן, כך מתברר, חי בעולם הדומה להפליא לשלנו... לשלי ושלך... ברגע של גילוי-לב סיפר אחד הנכדים על מה שהיה מתרחש מאחרי הקלעים של "סיפורי מֶערקֶה" המרגשים:
אדם רוצה באמת להיות כר' שלמה-זלמן ולשמח סבתא או איזו דודה אלמנה בערב החג, אך מגלה לפתע ש"בדיוק כרגע" אין לו זמן... שממש כעת הריהו חייב ללכת ל...
"בשנים האחרונות של סבא היה זה ממש לא פשוט ללכת למערקֶה... גופו היה חלש מאוד, ובימים שלפני פסח נוצר לחץ אדיר של שאלות הלכתיות שהופנו אליו מכל רחבי תבל: אנשים פרטיים, מפעלים, רשתות-שיווק וועדי-כשרות. לכולם יש שאלות של "הרגע האחרון ממש" ושל הפסד כספי אדיר, ובתוך כל הקלחת הרותחת הזו: הולכים למערקה.
אגיד לך את האמת... היינו מתחננים לפניו: "סבא, די; קנית אצלה כל השנים אבל אין לך עוד כוח לזה. אין לך רגע פנוי. אנחנו נלך לקנות אצלה. נאמר שאתה שלחת אותנו. כשכל תחנונינו לא הועילו, מישהו אפילו 'רמז' לו פעם שהחנות של מערקה בעצם לא כל כך פעילה כבר... ושאולי זו רק טירחה בשבילה, אבל סבא עשה עצמו 'לא מבין'. הוא התעקש ולא ויתר על כך שילך אליה בכל שנה לשמח אותה באופן אישי".
יש הסבורים ש"עולמם של צדיקים" הוא עולם מופלא שברא ה' ושרק לצדיקים שמורה הזכות לבוא בשעריו. אך הדברים ששמענו מאחורי הפרגוד מפי הנכד מבהירים לכולנו שהצדיקים הם-הם שבונים את עולמם המופלא בעשר אצבעותיהם.
אנסה לתת גם כיוון חדש לסוגיית ארבעת הבנים ע"פ תורתו של הרב קרליבך
כנגד ארבעה בנים
כתוב בתהילים: "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות." "להגיד בבוקר חסדך" – זה כשהשמש זורחת, והכול יפה, לא קשה לספר לעולם כמה נהדר הוא השם. "ואמונתך בלילות" – מה אתה עושה כשהלילה מתארך כל-כך? אתה פשוט צריך להחזיק מעמד, להמשיך להאמין.
לרבי אלכסנדר יש הסבר הרבה יותר עמוק. שמעתי מהחסידים שלו שהוא סיפר אותו בגיטו ורשה. וזה מה שאמר: "לא כתוב, אמונתי [בך} בלילות. זה לא מה שמחזיק אותי בחיים בלילה. כתוב 'אמונתך'. הדרך שהשם מאמין בנו מעניקה לנו חיים. כשהלילה חשוך כל-כך וארוך כל-כך, מה שמחזיק אותי בחיים הוא שאני זוכר כמה השם מאמין בנו. הוא מאמין, שנביא את היום הקרב, את יום המשיח".
אני רוצה לספר לכם על ארבעת הילדים. יש ילדים טובים, כמה מהם הכי טובים, כמה פיקחים, וכמה לא כל-כך פיקחים. בליל הסדר אנחנו מתחילים לראות עד כמה השם מאמין בכולם. לפעמים אתם רואים אנשים צעירים שהם קצת משוגענע. ואתם יודעים למה? בגלל שאף אחד לא האמין בהם. כל-כך קל לעזוב את הדרך הטובה כשאף אחד לא מאמין בך. רבותינו הקדושים אומרים לנו שהחכם, הילד הפיקח, יפה מאוד כל עוד אתם חושבים שלהיות פיקח זה הכי חשוב בעולם. לחכם יש הרבה שכל, הוא צריך ללמוד. אבל אולי כדאי להפסיק להיות רק איש השכל? אולי כדאי לטעום את האפיקומן, לטעום את מעמקי החיים, להרגיש רגש עמוק, ולעבוד עימו את השם. הפיקח לא רחוק מהרשע. מי, אתם חושבים, הוא הילד הרשע? זה אותו ילד שאף פעם לא אמרו לו כמה הוא קדוש.
והנה דברי התורה הנהדרים של הבעלז. ובהגדה כתוב על הבן הרשע: "ואף אתה הקהה את שיניו". זה שובר קצת את הלב – בכל זאת הוא בא ויושב בסדר, הוא לא היה צריך לבוא בכלל. המלה "רשע" מורכבת משלוש אותיות. האותיות החיצוניות הן רי"ש ועי"ן, המרכיבות את "רע". אבל האות הפנימית היא שי"ן. ומה פירושה? שלושת הקווים של שי"ן הם סמל לאברהם, יצחק ויעקב. אם השי"ן, עם שלושת הקווים שלה, היא בתוך הרשע, זה אומר לך שכל יהודי בעולם קשור לאבותינו. הפנימיות שלו, הנשמה שלו, קשורה אליהם. אז אנו אומרים לאבא: "הקהה את שיניו – את השי"ן שלו." אם אתה רוצה לחנך את הילד הזה, תפריד ותשחרר את השי"ן שלו. הוצא את מהותו הפנימית הקשורה לאבותינו החוצה. תן לו אומץ. הגד לו שלא יגרום לך לחשוב שאינו קדוש, כי אתה יודע שהוא כל כולו קודש.
התם, הילד הפשוט, הוא דבר אחר לגמרי. התם כשמו כן הוא: הוא מושלם. הוא רוצה להכיר את המעמקים הכי עמוקים של כל דבר.
בעברית אנו אומרים "זה" ו"זאת". "זה" פירושו משהו, שאפשר להצביע עליו. ו"זאת" פירושה כאילו שהוא חשוך, אבל אני יודע שהדבר ההוא – השי"ן – נמצא שם בחושך. "הראה לי את המעמקים הכי עמוקים שמאחורי כל דבר," אומר התם. אני מספר לו, "השם יראה לך אותם. השם הוציא אותנו ממצרים. יש אורות עמוקים שרק השם יוכל לתת לך."הבן האחרון, זה "שאינו יודע לשאול", לא יודע איך לשאול שאלה. הוא כל-כך שמח שהוא חי, כל-כך שמח להיות יהודי. הוא אומר שהוא רוצה הכול. אבל אפילו אם אין לו כלום, הוא בכל-זאת שמח. "את פתח לו": השם יפתח לו את כל השערים. הלילה השם פותח את כל השערים.
אני מברך אתכם שהסדר שלכם יהיה כולו יופי ורגשה. ותדעו בבירור: בליל הסדר, השם שולח מסר להורים: "הכול תלוי בכם; אתם ההורים, הם הילדים שלכם. תסתכלו עלי, הסתכלו אל השם." מה זה השם? אבא שמשגיח על ילדיו.
לפעמים ילדינו כועסים עלינו כי לא הענקנו להם די אומץ. לפעמים הם שואלים-מאשימים, "למה נתתם לנו רק מילים, למה לא נתתם לנו לטעום את הטעם ממש?" הרשע שואל, "למה אף פעם לא אמרת לי כמה קדוש אני יכול להיות?" התם אומר, "אני כל-כך שמח שלימדת אותי שהחיים כל-כך מושלמים, שהיידישקייט כל-כך מושלם. אבל אני לא רוצה לחשוב תמיד רק מחשבות פשוטות, שהכול מושלם, ולא לדעת איך ולמה. אני רוצה יותר מזה." זה "שאינו יודע לשאול" שואל: "האם היידישקייט זה רק לשאול ולבקש כל הזמן, או שזה משהו עם הרבה יותר עומק?" בליל הסדר ניישב את כל זה. אני מברך אתכם, שתשבו, בעלים ונשים וילדים, יחדיו, עם הרבה שמחה, והלוואי שתרגישו בכל רגע ורגע את הגאולה האמיתית והעמוקה ביותר.
ובמקום בדיחה נסיים בהלכות מעניינות
נספח = הלכות ספונג'ה
א. הימים שבין חג הפורים לבין חג הפסח נקראים ימי "בין הממתקים", שבהם מאביסים את הילדים בשיירי משלוחי המנות, מבלי להקפיד על אבות המזון כלל, עד ששואלים הילדים מה נשתנה החודש הזה, שבכל השנה אנו אוכלים שאר ירקות, והחודש הזה כולו מגדים.
ב. ימי הניסן ימי פורענות הם לישראל, שבתקופה זו רבו מקרי האלמנות החולניות, היתומים שחובותיהם השתרגו, והחולים שזקוקים להשתלה דחופה של כסף בחשבונם, כפי שמעידות עשרות מעטפות השנור הסותמות את תיבת המכתבים בימי ניסן.
ג. מנהג טוב להרבות במלאכת הגניזה ועל כן נהגו כל בתי העסק בישראל, למקטן ועד גדול, לחלק בדיוור ישיר עשרות הגדות של פסח מדי שנה, ובמיוחד החמירו במצווה זו חברות הביטוח והבנקים, המחלקים שלל הגדות מצוירות בידי בעלי מוגבלויות כדי להצטייר כצדיקי הדור.
ד. היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שלבלבו יברך "ברוך שזיכני להסתובב בחוץ במקום לנקות לפסח". וטוב שימציא לבני ביתו סיפור כיסוי הולם שמא ייתפס בקלקלתו ויברכו עליו ברכת "שברא אילנות טובים להכות בהם בני האדם". ה. מתחילין את ניקיון הפסח במדפי הספרים המאובקים, ומסיימין במיקרוגל שבמטבח בדקה התשעים. יאבק את ספרי הילדים תחילה ואת ש"ס החתנים באחרונה, שתדיר וממש אינו תדיר – תדיר קודם.
ו. יש המכשילים את ישראל באמירת "אבק אינו חמץ", ומתירים שלא לנקות גגו של ארון שגובהו מעל שלושים טפחים. ובדידי הווה עובדא שניקיתי גגו של ארון ומצאתי שם ביסקוויט חצי אכול. ויש אומרים שביסקוויט זה הגיע לאותו מקום בניקיון הפסח של שנה שעברה, עת סעדתי את ליבי בביסקוויט באמצע ניקוי גגו של אותו ארון.
ז. מייד לאחר שיסיים לנקות התריסים מבחוץ בסנפלינג ללא חבל, יברך ברכת "הגומל" ולאחריה ברכת "משיב הרוח ומוריד הגשם" שכן מובטח הוא שיירד גשם מאובק על התריסים הנקיים בתוך שלוש שעות זמניות. ויש אומרים שזהו מקורו של מנהג ריקוד הגשם בקהילת האינדיאנים, שסיימו לנקות את האוהל בערב הפסח, ורקדו משמחה, ונתרטבו מייד בגשמי ברכה. וטוב היה עושה חוני המעגל לו היה מנקה תריסיו תחת לצייר עיגולים בחול. ח. תחילה נהגו ישראל לנקות את רכביהם בעצמם. משהתפנקו ישראל, נוהגים הם לזכות את תחנות הדלק במצוות הניקוי. הלוקח רכבו לניקוי, טוב שיצטייד בבקבוק מים קרים, ויתיז חצי לוג מים על פניו ההמומים של שוטף המכוניות המביט בזעזוע עמוק על איזור הבוסטר של הילד.
ט. בקומו משולחן האוכל יקפץ על רגליו בפראות כאילו היה הוא דורך על גחלים לוחשות, וינער זרועותיו בפאניקה כמי שכפאו שד, למען יתפטר מן הפירורים שאולי נתפסו בבגדיו, שאם לא כן תישמע זעקת "קרישקעס" (פירורים בלע"ז) עולה ויורדת.
י. טוב שיחלק אדם את ביתו כמתכונת בית המקדש שבירושלים: בעזרה, שטרם נוקתה לפסח, נכנסים כל ישראל ואפילו פיתותיהם בידיהם. בהיכל, שנוקה חלקית, נכנסים רק אלה שקיימו מצוות ניעור הפירורים (ראה הלכה ט'). ובקודש הקודשים, שכבר נתמרק כולו לפסח, תיכנס רק כוהנת גדולה של הניקיון, לאחר שהתעטפה בלבן. וטוב לגדר את קודשי הקודשים בסרט משטרתי ועליו חקוקות אותיות "והזר הקרב יומת", והפורץ גדר – תישכנו אשתו.
יא. בשבת האחרונה שלפני הפסח, כשרובו של הבית כבר קודש קודשים, נוהגים לאכול את ארוחת השבת מתחת לשולחן שבמרתף, ובמקום חלות בוצעים פיתות יבשות וטובלין אותן במעט מלח, בבחינת ועיניתם את נפשותיכם מאוד. ונקראה שבת זו "שבת הגדול" על שם "האח הגדול", שמי שמעז בשבת זו להזיז פירור חמץ ממקומו ...
מערכי שיעור לפסח לבתי הספר היסודים –
- ·
http://www.golan.org.il/1452/
- · לחץ כאן
- ·
מערכי שיעור ועוד דברים מצוינים -
http://kaye7.school.org.il/
pesach2.htm
הפעלות לליל הסדר
- ·
http://www.aish.co.il/h/pes/f/
48862512.html - ·
http://etzion.haretzion.org/
component/content/article/108- hafalot-leleil-haseder - ·
http://www.tzohar.org.il/?cat=
7
ובפינת המולטימדיה הרבה מאוד סרטונים
1.
והיא שעמדה -
http://www.youtube.com/watch?
2.
אילו למשה היה פייסבוק -
http://www.youtube.com/watch?
3.
הכנת מצות -
http://www.youtube.com/watch?
4.
והיא שעמדה -
http://www.youtube.com/watch?
5.
מכון המקדש -
http://www.youtube.com/watch?
6.
ניקיונות לפסח -
http://www.youtube.com/watch?
7.
סדר בבלאגן
חלק א –
http://www.youtube.com/watch?
חלק ב -
http://www.youtube.com/watch?
8.
פסח עם נוסטלגיה -
http://www.youtube.com/watch?
9.
כשרות בפסח במחלבת תנובה -
http://www.youtube.com/watch?
10.
צפו- הוכחות לסיפור יציאת מצריים, אמיתי ומדהים!! -
http://www.youtube.com/watch?
11.
קריעת ים סוף –
http://www.youtube.com/watch?
12.
הבן החכם -
http://www.youtube.com/watch?
13.
הבן הרשע -
http://www.youtube.com/watch?
14.
הבן הרשע: (מצחיק) -
http://www.youtube.com/watch?
15.
שאינו יודע לשאול -
http://www.youtube.com/watch?
16.
הבן התם -
http://www.youtube.com/watch?
17.
הבן החכם – כיבוד אב ואם
http://www.youtube.com/watch?
18.
ואלי כהכנה לאחרי החג לקראת יום השואה - ליל הסדר האחרון בוורשה -
http://www.youtube.com/watch?
