תורת האותיות הזעירות - ועתיד הקורבנות.
נכתב על ידי משה אהרון, 19/3/2022
בס"ד.
להבנתנו שלנו עדיין לא ירדנו לשורש כוונותיה של התורה בטכניקה המיוחדת של האותיות הזעירות
ובפרט בשני הפרשיות הראשיות של הקורבנות :
פרשת ויקרא [שהאות הזעירא בה היא "א" במילה : "ויקרא"]
ובפרשת צו, שהאות הזיערה בה היא "מ" במילה : "מוקדה".
לא יעלה על הדעת כי בתורת אמת, מי שכתב אותה ,הניח רמזים סמוכים בפרשיות סמוכות. רמזים שוודאי קשורים בעיקר הנושא : הקורבנות ואנו לא נתייחס אליהן בכובד ראש, על מנת לראות כיצד הן משליכות על עצם הרעיון של הקרבת קורבנות .
אז כבר כתבנו על האות בזעירא "א" שבפרשת ויקרא שמשמעותה הזערת הערך של הקורבנות ,
בזה שבעצם הקריאה אליהן יש רמז לסופן דהיינו מקריותם של הקורבנות שהמילה ויקרא במגמת הזערה של האות "א" עד לאיפוסה - .מקבלים את המילה "ויקר" מקריות במובן של אירעיות .
להבדיל רמז לקורבנות בלעם" .
במילים אחרות רעיון הקורבנות לכתחילה בא לתקופה אירעית שסופה ימוג כל הרעיון והצורך בקורבנות שהקב" לא נצרך להאכילו בלחם וגם לא לספק לו ריחות של ניחוחות
והנה באותו האופן גם האות הזעירא שבפרשת צו האות "מ" של המילה מוקדה היא זעירא לרמז על מועד זעיר וזמני ש"העולה", כשם ש"עלתה" לצורכיהם של בני האדם .כך לימים תרד ותעלם לה כלא הייתה כלל.
והנה אני מניח שבשלב זה של הקריאה נעים זעים מי מכם בחוסר נוחות. ואולי אפילו בתרעומת .
לאמור : מאין לך כל זה ועד כדי לאפס גופי תורה .מאין לך העוז לבטל אושיות מקראיות שעד היום למעשה מכתיבים אפילו את רוח ותוכן תפילותינו.
לאלה אני מבקש שיקראו שוב ובעיון את הפטרת הפרשה - פרשת השבוע צו.
ולצורך העניין אביא ציטוט חלקי מההפטרה :
"כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר. כב כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח. כג כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם. כד וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא-הִטּוּ אֶת-אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת, בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע; וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר, וְלֹא לְפָנִים.".
הנה כי כן,האם מה שאמר הנביא מחזקים את מה שנכתב לעיל.
האם אין בדברי הנביא ירמיה כי הקב"ה לא ציווה על דברי עולה וזבח בכדי לטלטל אותנו ולאלץ אותנו לנסות להבין עמוק באלה הדברים.
ואכן ביום הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים לא ציווה עליהם על עולה וזבח הנאכלים של מאכולת אש.
אלא ציווה עליהם על קורבן פסח שהוא כל כולו מאכל לאדם ולא למאכולת אש .ב"חרות של גאולה".
אין אוכל לאל אלא אוכל לצלמו - האדם.
והנה בהמשך, חטא העגל קילקל .ולא היה מנוס אלא מ"אימוץ" לשעה את תורת הקורבנות.
תורת הקורבנות ניתנה לשעה אך ל"לילה" של חושך.
עד לבוקר של גאולה.
שנאמר :
זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. .
והנה עוד התייחסות התורה והדגשה לאירעיותם של הקורבנות :
זֹאת הַתּוֹרָה, לָעֹלָה לַמִּנְחָה, וְלַחַטָּאת, וְלָאָשָׁם; וְלַמִּלּוּאִים--וּלְזֶבַח, הַשְּׁלָמִים. לח אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינָי: בְּיוֹם צַוֺּתוֹ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶת-קָרְבְּנֵיהֶם לַיהוָה--בְּמִדְבַּר סִינָי..
הנה כי כן, אם עד עכשיו התורה פירטה לגבי כל סוג של קורבן בפתיח : "וזאת תורת..." [למשל : "וזאת תורת העולה"]
הנה בשלב של סיכום חוזרים למסד. ל"זאת התורה" בכללותה - תורת ישראל ולפיה אומנם ציווה ה' כבר בהר סיני בפעם השנייה לאחר חטא העגל] על הקורבנות אך הציווי היה אך "להקריב את קורבניהם לה' במדבר סיני". דגש - ב"מדבר סיני"
ציווי בפירוש אך לשעה ותקופה ,אשר נמשך ונמשך לפי חולשת הדורות .
וכך עד הבוקר של הגאולה......
משה אהרון
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
