תרומת הדשן לע"נ ליאור משה בן שומילת ז"ל
נכתב על ידי izik28, 16/3/2022
בסד
ד"ת לשבת פרשת צו תשפ"ב לע"נ ליאור משה בן שולמית ז"ל
תרומת הדשן
-----------------------------------------------------------------------------
בפרשת צו שמופיעה אחרי חג פורים יש מצווה שאנו כמובן לצערנו לא מכירים ,וגם כאשר אנו קוראים עליה אנו לא מתמקדים בה מספיק," צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר ".
המדרש מסביר, " העבודה בבית המקדש התחילה בכל יום עם עלות השחר ב"תרומת הדשן". הכהן התורם היה טובל, לובש בגדי כהונה פחותים, מקדש ידיו ורגליו, נוטל מחתה עשויה כסף, ממלאה באפר כשיעור מלוא הקומץ מתוך המוקד שעל המזבח ונותנו במזרחו של כבש המזבח.
בזמנים מיוחדים בשנה בהם היה ריבוי קורבנות התחילה עבודת תרומת הדשן מוקדם מהרגיל. כך לדוגמא במועדים העבודה התחילה בשליש הלילה ואילו ביום הכיפורים היא התחילה מחצות.
לפני תרומת הדשן התורה מצווה כי על הכהן להחליף את בגדיו לבגדים פחותים. רש"י מפרש שאין זו חובה אלא דרך ארץ שבגד שמבשל בו קדירה לרבו לא ימזוג בהם כוס לרבו ואם בגדיו ממילא שחוקים לא חייב להחליפם. מנגד, הרמב"ן מפרש שזו חובה על הכהן להחליפם וזו מצווה מדרך מוסר העבד לרבו.
הנקיון במקדש הוא קודש- ספר החינוך מסביר שמטרת המצווה היא להגדיל את כבוד הבית ולנקותו. כאשר מפנים את הדשן יהיה מקום לעוד אש במזבח והאש תדלק טוב יותר.
ביטוי לקדושת האש משמיים- האלשיך מפרש כי תרומת הדשן מבטאת את הקדושה שבאש שגורמת לכך שאף האפר הנשאר ממנה קדוש. האש היורדת משמיים קדושה והנטילה ממנה היא כעין נטילת תרומת מעשר מן הקודש.
ביטול גאוות האדם- הכלי יקר מפרש כי תרומת הדשן מסמלת את שפלות האדם שיאמר ואנכי עפר ואפר כאברהם שישפיל עצמו ולכן גם צריך שהבגדים יהיו כמידתו ולא גדולים ממנו להראות את אמיתות כבודו ושלא יתפאר יותר ממה שהוא.
התמקדות בהווה ושמחת המצווה כראשונה- הרש"ר הירש מפרש כי תרומת הדשן מסמלת את מחיקת היום הקודם וההתמקדות ביום הנוכחי. הוא מסביר כי על מנת שנוכל להתחיל את היום החדש יש צורך קודם לפנות את שרידי היום הישן ולעבוד בכל יום מתוך אותה שמחה של הפעם הראשונה בה נעשתה המצווה. כמו כן, על מנת להדגיש כי העיסוק בעבר הוא משני ביחס לעבודת היום הנוכחי מחליף הכהן את בגדיו לבגדים פחותים שמראים כי עיקר העבודה היא ביום הנוכחי.
חיבור החיים הטבעיים לקודש- הרב קוק בעולת ראי"ה מסביר שעבודת פינוי הדשן מבטאת מסר חשוב לחיינו. אש המזבח מסמלת את הקדושה האלוקית היורדת משמיים. בדומה לקדושה, האש היא רוחנית, ואי אפשר לגעת בה וממילא קשה יותר להתחבר אליה באופן מלא בעולמנו הגשמי. בתרומת הדשן, הכהן יכול לגעת באפר היוצא מהאש, ולמעשה ככה הוא יכול להתחבר אליה. תרומת הדשן מסמלת לנו שגם אם קשה לנו להתחבר אל אש הקודש, ניתן עדיין להתחבר לקדושה על ידי התנהגות בדרך הקדושה, גם בדברים שהם עצמם אינם קודש."
איך מצווה זו מתקיימת בימינו גם לא בנין המקדש? או אם נקשה, איך אנו מתחברים אל אש הקודש גם שקשה לנו ?
אפשר לקשר זאת לשיירי מצווה ,מונח לא מוכר ,שאנו מקיימים אותו לפעמים בלי לשים לב ,עליו מסביר הרב יוסף חיים ," נאמר ששיירי מצווה מגינים מן הפורענות. נגיש מקבץ סגולות הטמונות בשיירי ארבעת המינים והערבות של החבטה.
א. סגולה לחשוכי בנים לקחת את הערבה שחבטו בה ולבשלה וישתו ממנה האיש והאשה. כך כתב בספר אמרי פנחס מקוריץ ורמז לזה שערבה גימטריא זרע [ויש להעיר שכדאי לסנן את המים קודם שתייתם מחשש תולעים].
ב. כתבו המהר"י אבוהב והגר"ח פאלג"י שסגולה לשמירה בדרך לקחת מן הערבה החבוטה. והוסיף שם הגר"ח פאלג"י שאם נמצא במקום סכנה ואין איתו הערבות, יזכר איפה שם הערבות החבוטות בביתו ויועיל לו. וידוע שאור שמח היה נותן לחיילים מן עלי ערבה שחבט בהם וניצולו בניסים, ועל כן כדאי שכל בעל רכב ישים ברכבו מעלי העבה החבוטה וכן החיילים ישאו עליהם עלי הערבה.
ג. בספר המידות למוהר"ן מברסלב כתב שהערבה של החבטה היא נגד פחד. וכתב בספר יפה ללב שמי שיש לו פחדים מחלומות רעים יקח מערבות החבטה ויתן תחת הכר מראשותיו.
ד. בספר כתר שם טוב הביא שהיו כאלו שהיו מניחים עלי החבטה בתוך הארנק וזאת מתוך אמונה שיצליחו במסחרם.
ה. בספר ויקרא אברהם כתב שסגולה להשקיט הים מזעפו לזרוק מעלי הערבה החבוטה,כמו גם שיירי האיפקומו הם סגולה לשמירה.
ו. הלולב – כתבו בספרים וכן כתב החיד"א שישימו על פתח ביתו והוא סגולה לשמירה. ובערב פסח יש נוהגים להניחו בתנור של אפיית המצות ויש נוהגים לשרפו עם החמץ."
אפילו אפשר לקשר זאת ליין בו אנו עושים את ההבדלה במוצאי שבת ומורחים על העינים לפי המנהג..
מידה נוספת של התנהגות שקשורה במצווה זו היא הכרת הטוב , הודיה על הטוב זכינו לו ,במידרש מופיע הסבר" פרשת "כי תבוא" פותחת במצוות הביכורים בכדי ללמד מהי הכרת תודה, מה משמעותה המעשית ומה מעלותיה בעולמו של האדם הפרטי. "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אלוקיך נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה... הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה'; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה'... וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' (כו, א-יא); לאחר הכניסה לארץ וכיבושה, נכנסת לתוקף מצוות הביכורים; המביאים מודים על היציאה מעבדות מצרים, הזכות לחיות ב"אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (כו,ט), על היכולת לטעת עצים ועל ההנאה מן הפירות ומן השפע. התורה מפרטת ומבהירה מה נוסח הדברים שעל הפרט לומר בעת קיום מצוות הביכורים, על מנת ללמד את האדם שלא יחסוך במילים כדי להביע ולהכיר תודה מצוות הביכורים, קורבן תודה, הברכות לפני אכילת כל מזון ובסיומה, ברכת הגומל ומצוות נוספות נועדו להרגיל את האדם להודות על הטוב שיש בחייו. במצוות הביכורים מובא גם ההסבר להכרת תודה - "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה'" (כו, יא) - אדם שהכרת תודה הינה חלק מאורח חייו, אינו עסוק אך ורק בציפייה למשהו שיגיע בעתיד ויגרום לו לאושר, אלא רואה את הטוב שישנו סביבו ברגע זה, ועל כן נהנה ושמח בו כעת.".
תרומת הדשן מראה לנו שכמעט בכל דבר יש קדושה , אפילו באפר שעל המזבח שלכאורה אפשר לזרוק אותו .. יש להתנהג אליו בטקס מיוחד שמלמד אותנו להתייחס גם לדברים הקטנים בחיים שנראים שוליים אולי .. אבל חשובים לעין ערוך כדי לקיים עולם תקין ,בדיוק כמצוות הכרת הטוב על דבר שטוב, שעבר כבר. אבל בעצם ההודיה אנו מראים שלא שכחנו את ריבנו של עולם ואת אלה שיש להודות להם .
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
