בס''ד   פרשת יתרו: האם מותר לקרוא את עשרת הדיברות בתפילה

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה על מעמד הר סיני, בו נאמרו גם עשרת הדיברות: וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו יְקֹוָ֖ק בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד. וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱ-לֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל''. כפי שראינו בעבר (יתרו שנה ג'), נחלקו המפרשים מה הייחוד של עשרת הדיברות:

א. המלבי''ם (שם) טען, שהמצוות שנאמרו בהר סיני כולן מצוות שכליות, ואף על פי כן רצה הקב''ה לאומרן באופן מיוחד להראות שכדי להתגבר על היצר יש צורך ביראת אלוקים. ב. רבי אברהם בן הרמב''ם (שמות כ, יד) חלק וכתב, שעשרת הדיברות מהוות תמצית עקרונית לשאר המצוות - ולכן דווקא הן ולא אחרות נאמרו על ידי הקב''ה בסיני. ובלשון האברבנאל (שם, ד''ה אנכי ה'):

''על כן אמרתי, שעשרת הדברות האלה הם מאמרים כוללים כל תריג מצוות שנתן הקדוש ברוך הוא לעמו, ומפני זה רצה לאמרם בעצמו ולכל ישראל יחד ולכתבם על שני לוחות אבנים, והיו אם כן עשרת הדיברות האלה כאן במדרגת ההתחלות ושרשי יסודי התורה. וכתבו המקובלים שלכן באו בהם תר"כ תיבות לפי שהם תרי"ג במספר המצות הנכללות בהם.''

כפי שכתב הרב אשר וייס ('עשרת הדיברות') נראה שעל בסיס פירוש זה כתבו בדעת זקנים מבעלי התוספות (שופטים פרק יז), שכאשר התורה מצווה את המלך לכתוב ספר תורה נוסף שיהיה על זרועו תמיד, כוונתה לעשרת הדיברות ולא לכל התורה כולה וכפי שסבר רמב''ם (מלכים ג, א), שהרי הם תמצית וכוללים את התורה כולה ודי בכך (ועיין בחכמת שלמה סנהדרין כא ע''ב). 

בעקבות קריאת עשרת הדיברות, נעסוק השבוע בשאלות הקשורות לקריאתם. נפתח תחילה בשאלה, האם מותר לקרוא את עשרת הדיברות במהלך התפילה, ואם כן באלו מקומות. לאחר מכן נראה את המחלוקת האם מותר לעמוד בעת קריאת עשרת הדיברות בבית כנסת, ולסיום מחלוקת האחרונים האם מותר לעשות צורה של לוחות הברית מעל ארון הקודש.

קריאת עשרת הדיברות

האם מותר לומר את עשרת הדיברות? הגמרא במסכת ברכות (יב ע''ב) כותבת, שבבית המקדש היו נוהגים לומר במהלך ברכות קריאת שמע גם את עשרת הדיברות, כיוון כפי שכותב הירושלמי, בתוך קריאת שמע כלולות ברמז עשרת הדיברות. אנכי ה' אלוקיך כנגד לא יהיה לך, ה' אחד כנגד לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא, וכן הלאה.

א. בעקבות כך מספר אמוראים רצו לקבוע לומר את עשרת הדיברות בזמן קריאת שמע, אך בפועל חזרו ממחשבתם בגלל 'תרעומת המינים'. במחזור ויטרי (סי' טז) פירש שכוונת הגמרא, שהנוצרים היו מנסים לערער את המון העם שאין התורה אמת, ולראייה שקוראים רק את עשרת הדיברות בתפילה, לכן נמנעו מלאומרן.

ב. יש שהעלו אפשרות אחרת וטענו, שאותה תקופה שבה ביטלו את קריאתן, הייתה לאחר חורבן המקדש כאשר עם ישראל ירד מתפארתו והיה במשבר אמוני. באותה העת ניסו יהודים שהתנצרו (שבזמנם עוד היו חלק מהקהילה היהודית) למשוך את העם לאמונתם, אמונה המאמינה מצד אחד בתורה שבכתב, אך מצד שני אינה מאמינה בתורה שבעל פה וסוברת שאותו האיש הוא המשיח.

מעמד קריאת עשרת הדיברות בבית הכנסת, היוותה בשבילם הזדמנות להכריז בקול על אמונתם (שהרי בעשרת הדיברות האמינו), ובכך לקבל מעין הכשר מהקהל ואפשרות להשפיע עליהם גם בשאר העניינים. כדי לנטרל את גורם ההשפעה, ביטלו חז''ל את קריאת עשרת הדיברות, בדומה לברכת 'למינים אל תהי תקווה' שהוכנסה לתפילת שמונה עשרה[1].

גבולות האיסור

נחלקו הפוסקים, האם כאשר אסרו לקרוא את עשרת הדיברות בתפילה אסרו בכל עניין, או שישנם מקומות בהם הותרה הקריאה כיוון שבהם אין חשש לתרעומת המינים:

א. המהרש''ל (שו''ת סי' סד) הבין, שכאשר הגמרא כותבת שאסור לומר עשרת הדיברות, כוונתה רק כאשר קוראים אותה בתוך קריאת שמע, אבל מותר ואף מצווה לאומרו בציבור כחלק מפסוקי דזמרה וכדומה. עוד הביא הדרישה (או''ח א, ג), שכך הורה לנהוג בפועל בבית כנסת בו התפלל, והסמיך את אמירתן לאמירת ברוך שאמר, שהפסוק הראשון בו נדרש בעניין עשרת הדיברות.

מה הסברא לחלק בין האמירה בקריאת שמע שנאסרה לאמירה בפסוקי דזמרה שמותרת? ניתן לומר, שקריאת שמע היא אחד משיאי התפילה (מצווה מדאורייתא), ולכן אם יגידו בה את עשרת הדיברות חששה הגמרא שיחשבו שיש מעמד מיוחד לעשרת הדיברות, מה שאין כן אם יאמרו אותן בשאר המקומות בתפילה, שאז אמירתה נראית כשאר אמירות שבתפילה, ובלשון הדרישה:

''ומורי (בחידושי מהרש"ל לטור) תירץ שלא מנעו מלומר עשרת הדברות אלא כמו שנהגו לקבעו בברכות, כמו קריאת שמע וכמו שכתבתי לשון משנה דתמיד, אבל בלא ברכה לית לן בה ודוק עד כאן לשונו. וכן הנהיג הוא לאמרן ברבים בבית הכנסת של בחורים שהיה מתפלל עמהם והשליח צבור אמרן קודם ברוך שאמר בקול רם.''

ב. הרשב''א (שו''ת א, קפד) חלוק וסבור, שכאשר חז''ל אסרו לומר עשרת הדיברות בציבור - אסרו בכל עניין. גם הבית יוסף (או''ח א) הבין באותו האופן, ומשום כך את פסק הטור שיש לומר עשרת הדיברות לפני התפילה כחלק מסדר הקורבנות פירש, שהכוונה דווקא ביחיד, אבל בציבור אסור מפני תרעומת המינים.

כהבנתו בבית יוסף כך פסק בשולחן ערוך (או''ח א, ה), וכן נקטו להלכה רבים מהאחרונים וביניהם הרמ''א (שם), החיד''א (טוב עין סי' י) המשנה ברורה (שם, טז), הרב עובדיה (יחוה דעת) ועוד. הם חלקו על סברתו של המהרש''ל והבינו, שבכל מקרה בו אומרים עשרת הדיברות בציבור יש חשש לתרעומת המינים, לכן רק ביחיד מותר לאומרן. ובלשון הבית יוסף:

''וטוב לומר פרשת העקדה, ופרשת המן ועשרת הדברות. ואף על גב דאמרינן בסוף פרק קמא דברכות שביטלום מפני תרעומת המינים, איכא למימר (= יש לומר) דהיינו דווקא בצבור, אבל ביחיד דליכא (= שאין) משום תרעומת המינים טוב לאמרם, שעל ידי כן יזכור מעמד הר סיני בכל יום, ותתחזק אמונתו בזה.''

ג. גישה שלישית הביאו החיד''א (שם) וכף החיים (שם, לו) בשם הרב חיים ויטאל, שהיה נוהג לומר בתפילה בכל בוקר את עשרת הדיברות, והפסיק לאומרם כאשר רבו האר''י אמר לו שכשחז''ל התכוונו בגמרא שאין לומר עשרת הדיברות בזמן התפילה, כוונתם אפילו ביחיד, כיוון שגם באמירה מעין זו יש חשש לחיזוק דעת המינים.

עמידה בעשרת הדיברות

למרות שהאיסור המקורי המובא בגמרא מתייחס רק לקריאת עשרת הדיברות בקריאת שמע, דנו הפוסקים האם יש להרחיב אותו לתחומים נוספים, ובניהם השאלה האם מותר לעמוד כאשר קוראים בספר תורה את עשרת הדיברות, וכפי שיקראו השבת בתורה בפרשת יתרו:

א. הרמב''ם (סי' מו) כתב, שלמרות שהגמרא מדברת רק על איסור קריאת עשרת הדיברות בתפילה, למעשה יש איסור גם לעמוד בעת קריאתם והעומד יש למנוע אותו מכך. בטעם הדבר נימק, שכיוון והאומר שאין תורה מהשמים אין לו חלק לעולם הבא ומדובר בדבר חמור, יש להימנע מכל חשש העלול לגרום טעות בעניינים אלו, וכן מובא שפסק הרב אלישיב (ועיין בדף לפרשת נשא שנה ב').

עוד הוסיף הרמב''ם , שגם אם יש הנוהגים לעמוד אין זו טענה להתיר, וכי אם יש חולים ובריאים נהפוך את הבריאים לחולים כדי שכולם יתנהגו באופן דומה?! בעקבותיו פסק הרב עובדיה (יחוה דעת ו, ח) שאסור לעמוד והוסיף, שאם מתפלל יחיד יודע שהקהל באותו בית כנסת עומד והוא אינו רוצה לפרוש מהציבור, יעמוד מתחילת הקריאה וכך לא יעמוד בעשרת הדיברות דווקא, ובלשונו:

''אלא שמכל מקום כיון שאפשר שיהיה נראה בעיני ההמון כמזלזל חס וחלילה בקדושת קריאת עשרת הדברות, כי לא רבים יחכמו להבין אמרי קדוש הרמב"ם ז"ל, לפיכך היה נראה להורות ליחידים שיודעים מראש שמנהג הקהל שם לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, להקדים לעמוד מתחילת קריאת הפרשה, או לכל הפחות מתחילת קריאת העולה.''

ב. למרות תשובת הרמב''ם, בפועל אחרונים רבים (בין השאר בעקבות המנהג) כתבו שאין בעיה לעמוד בזמן קריאת עשרת הדיברות, ובטעם ההיתר הביאו מספר טעמים. יש שכתבו, שבניגוד לקריאת הדיברות בקריאת שמע שיש בה חשש מפני המינים, ברור שסיבת העמידה היא בגלל שעשרת הדיברות ניתנו בסיני במעמד השכינה - וכפי שנהוג לעמוד ב'אז ישיר'.

החיד''א (טוב עין סי' יא) הוסיף טעם נוסף וכתב, שבניגוד לקריאת שמע בה מוסיפים רק את קריאת עשרת הדיברות למצווה מדאורייתא (קריאת שמע), בקריאת התורה קוראים את עשרת הדיברות כחלק מפרשה שלמה, ולכן אין חשש שיבואו בעקבות העמידה לחשוב שרק הם מהשמיים. ובלשונו:

''נראה דלא דמי, דתרעומת המינין הוא שלא יאמרו אלו לבדם ניתנו למשה בסיני, שלא יאמרו עמי הארץ אין שאר תורה אמת. ואם כן הכא שקורין בספר תורה כל התורה מידי שבת בשבתו, וגם ביום זה שהם קורין עשרת הדברות קורים איזה חלק מהתורה לית לן בה, דמוכח דהכל אמת, אלא שהם עומדים בהם להיות שהם יסוד התורה ונכתבו בלוחות.''

גם הרב אשר וייס ('עשרת הדיברות') כתב, שאין איסור לעמוד בעשרת הדיברות. בטעם הדבר נימק, שכיוון שהאיסור המקורי של חז''ל מתייחס רק לאמירת עשרת הדיברות בתפילה, ובזמן הזה אין חשש ממשי מפני המינים (ובניגוד לזמן הרמב''ם, שהוא נאבק עם הקראים והאפיקורסים) - אין להרחיב את גזירת חז''ל ללא צורך.

כתיבת עשרת הדיברות

לפי מה שראינו עד כה, אפשר להבין את דיון הפוסקים ביחס לכתיבת עשרת הדיברות מעל ארון הקודש. על בסיס האיסור לומר את עשרת הדיברות בתפילה כתב המגן אברהם (שם, ט) בשם הלחם חמודות, שאין לקבוע תמונה של עשרת הדיברות על קיר בית הכנסת, כיוון שגם כך נותנים להם חשיבות מיוחדת:

א. הרב שטרן (שו''ת בצל החכמה ג, קיב) נקט משום כך, שאין היתר לשים מעל ארון הקודש צורה של עשרת הדיברות (גם אם לא כתובים הדיברות בפירוש ורק מציינים באותיות), כיוון שכאשר שמים את הדיברות מעל הארון, מראים כאילו רק הן חשובות ויש חשש לתרעומת המינים.

ב. הרב אשר וייס (שם) חלק, וסבר שמותר לשים על בסיס שיטתו שראינו לעיל. כאמור הוא נימק שמותר לעמוד בעשרת הדיברות, כיוון שהחשש של המינים בזמן הזה לא קיים, ואין טעם להרחיב את תקנת חז''ל - והוא הדין לשימת עשרת הדיברות מעל ארון הקודש, איסור שאין לו מקור בדברי חז''ל.

גם בספר אורח נאמן (מאסף לכל המחנות א, סב) כתב שאין בכך איסור, אך נימק בטעם ההיתר שברור ששימת הדיברות מעל הארון באה לסמל שכל הנמצא בתוך ארון הקודש נאמר מסיני כפי שעשרת הדיברות נאמרו בסיני. גם הרב שטרן (שם), על אף שכאמור לא קיבל סברא זו ביחס לארון קודש, התיר על פי סברא זו חגורת ספר התורה שמורכבת מעשרת הדיברות.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]...