'(במדבר ח ב): "בהעלתך" - "למה נסמכה פרשת מנורה לחנכת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו; אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב", לשון רש"י ממדרש אגדה. ולא נתברר לי, למה ניחמו בהדלקת הנרות, ולא ניחמו בקטורת בקר וערב, ששיבחו בו הכתוב (דברים לג י): "ישימו קטורה באפך", ובכל הקרבנות, ובמנחת חביתין, ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו, ונכנס לפני ולפנים, ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כלו משרתי אלקינו? ועוד: מה טעם לחלישות הדעת הזו? והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים! ואם תאמר שהיו חובה ונצטוה בהם, וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם לחנכת המזבח - גם הדלקת הנרות שנחמו בה חובה ונצטוה עליה! אבל ענין ההגדה הזו, לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו. ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים, שהזכיר האגדה הזו ואמר: "ראיתי במדרש, כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח", עד כאן לשונו. וראיתי עוד ב"ילמדנו" (תנחומא בהעלותך ה), וכן בבמדבר רבה טו ו: "אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרן 'אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם'". והנה, דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו' וכו' (רמב”ן; במדבר ח,ב). לכאורה למה הגילוי של המנורה נעשה רק אחרי כ"ך הרבה שנים (שהחשמונאים היו כאלף שנה אח”כ)? בפשטות כמו שאומר הרמב"ן זה רק רמז שמצאו לחנוכה, ממילא אין טעם לשאול למה התעכב עד אז... בנוסף, תשובת ה' היתה שיש דבר שהוא לעולם שזהו הדלקת נרות חנוכה, שהוא ממשיך גם לאחר חורבן הבית, ולכן זה נעשה רק לאחר הרבה שנים בסמוך יחסית לחורבן הבית השני (שנעשה כמה מאות שנים אח”כ), ונעשה גלות ארוכה ללא עבודת המקדש. או שדווקא עכשיו כשיש גילוי של חנוכת מזבח בגילוי של הכהנים – החשמונאים, שזהו כתיקון לחסרון שהיה נראה כשאהרן לא הקריב (שעכשיו שבט לוי מקריב כנשיא), אז כעין נזכר מה שטען אהרן על שלא הקריב כנשיאים במשכן, ולכן אז חל הגילוי של המנורה, כביטוי שהלוים אחראים על גילוי התורה בעולם (שנרמז במנורה), שלכן הם הצילו את התורה בישראל בזמן החשמונאים, ולכן אז מתגלה גילוי המנורה התמידית של הלוים (מעלתם בקדושה). אולם נראה שיש כאן יותר עומק, שהרי אהרן עשה את כל המעשים של הקרבנות ושאר עבודות הבית, אז מה שייך להתלונן על זה שכאילו בגללו שבט לוי לא הקריב (כמו שמקשה הרמב”ן)? אלא שאולי כשנמצאים עם המקדש אז ברור שלשבט לוי יש מעלה מיוחד, בעבודת הלוים והכהנים במקדש, שחשים זאת במוחש בהרגשה של קדושה עליונה, שנשפעת מהמקדש. אבל כשחרב הבית עם הזמן משתכח עבודת המקדש וכבר נאבד ההתלהבות והרגשת המעלה הגדולה, ולכן אז מתחילים ספיקות ובלבולים על מי מחובר למקדש; ואז יכול לבוא מישהו ולטעון טענת שטות שאהרן לא הקריב כי שבט לוי אינו מחובר בדבר זה של המזבח, שלכן לא הקריב עם הנשיאים. על זה התלונן אהרן שמא יעמוד אדם כזה בהמשך ויטען כך, על זה ענה לו ה' שהמנורה תדלק תמיד, שזה מראה לכולם מה מעלתם של שבט לוי, ואף יש בזה גם קשר של חנוכת המזבח שנעשה בימי החשמונאים, שנעשה ע"י שלטון שבט לוי, ולכן מוכח שכמו שהנשיאים הקריבו בחנוכת המזבח, כך גם שבט לוי הקריב בחנוכת המזבח, שזהו בימי החשמונאים, וממילא לא יבואו לטעון טענה ששבט לוי מורחק מהמזבח במשהו. מלכות החשמונאים הביאה בסופה לחורבן הבית השני (שנלחמו בין צאצאי החשמונאים, והביאו את הרומאים לארץ לעזרתם), ולכן עכשיו כשעולה מלכות החשמונאים מתגלה העניין הזה (כשורש) שיחול בהמשך הדורות בעקבות עליית שלטונם, שיחרב הבית ויצטרך לגלות שגם שבט לוי קשור למזבח (דבר שהיה ברור מאליו כשהיה בית מקדש והיו מחוברים לקדושה שממשיכה משם, שמתגלה במעשי הכהנים על המזבח). שלכן צריך שיראו את נרות חנוכה שיכריזו לדורות (שהנרות דולקים לעולם בחנוכה) שגם הלוים קשורים לחנוכת המזבח (כמתגלה אצל החשמונאים). או בדומה, חששו של אהרן היה שעכשיו ברור לכולם ששאר הנשיאים מייצגים את כלל ישראל, ולכן מקריבים כגילוי הארץ, ואילו אהרן נציג שבט לוי לא מקריב כיון שמייצג את גילוי השמים, שהלוים מנותקים מגילוי בארציות. אבל יבוא זמן שבו שבט לוי לא יהיה במקדש (כשיחרב), ואז יראה שיש לו גילוי עצמאי בארץ ובכ"ז לא התגלה קשרו למזבח. לכן אמר לו ה' שיהיה את נרות חנוכה שהם מגלים על מלכות לוי, ויחד עם זה יש גילוי של חנוכת המזבח (שלכן מדליקים שמונה ימים גם כנגד חנוכת המזבח שהיה שמונה ימים), וממילא מוכח שמה שלא הקריב זה בשל שהיה אז כחלק המנותק, אבל באמת כשיש לו גילוי של שלטון בארץ – כמו אצל הנשיאים, אז גם אצלו מתגלה חנוכת המזבח. אולי אפשר שבא לומר שבנ"י מגלים קשר לקדושה, ולכן מביאים את חנוכת המזבח, ואילו לשבט לוי יש דרגה ותפקיד אחר, ולכן לא הקריב כמותם. דבר זה בא לידי גילוי דווקא בחשמונאים שנלחמו ביוונים, שביוונים יש גילוי של קשר לקדושה, שהתורה נכתבת ביוונית ('רשב"ג אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית. א"ר אבהו א"ר יוחנן: הלכה כרשב"ג. וא"ר יוחנן: מ"ט דרשב"ג? אמר קרא (בראשית ט, כז) "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם" – דבריו של יפת יהיו באהלי שם' וכו' [מגילה ט,ב]). לכן כאן דווקא מתגלה שיש הבדל ברמות וקשרים לקדושה, כמו שהיוונים אינם כיהודים, אע"פ שיש בהם דברים שמגלים קשר לקדושה, כך גם יש הבדל בין הלוים לשאר ישראל, שלכן לא אוחדו כל השבטים בחנוכת המזבח, אלא שבט לוי היה מופרד לעצמו. כך במנורת חנוכה מתגלת מעלת הלוים בגילוי הקדושה שלהם, שיצאו להילחם על התורה והקדושה כשרבים מהיהודים התיוונו או שתקו, ודווקא הלוים הם שקמו להילחם ביוונים נגד כל הסיכויים, כיון שיש בהם גילוי ומעלה מיוחדת של קדושה.