זאת חקת התורה
24/9/2021
זאת חקת התורה (יט, ב)
בספר ״לפיד האש״ - קורות חייו ותהלוכותיו בקודש של מרן קדוש ישראל הגה״ק מצאנז קלויזנבורג זי״ע מובא: ...וכה מספר לדוגמא אחד השרידים, רבי אברהם יעקב קיש, שהגיע פעם בהיותו שרוי במחנה המות למחיצת רבינו זצ״ל ושמע מפיו דברי תורה. הרבי לא דיבר מענינא דיומא ומענינא דאתרא כי אם מעניני ...קנין תורה. הוא תמך יתדותיו בפסוק מפרשת השבוע "זאת חוקת התורה אשר צוה ד׳ לאמור" והזכיר את הדיוק הידוע שהובא במפרשים "מפני מה הכתוב אינו אומר "זאת חוקת הפרה" כפי שמתבקש מענינה של הפרשה? אלא, הסביר, שחבוי פה רמז לג׳ דברים המועילים לזכירת הלימוד א. שיחזור על פרקו מאה פעמים ואחד; ב. שיצייר שם הוי״ה מול עיניו בשעת הלימוד, כמובא בספרים הקדושים בשם האריז״ל; ג. שילמד בקול רם וישמיע לאזניו. וזה שהכתוב מלמדנו: זאת חוקת התורה, זא"ת נוטריקון ז׳כור א׳ל ת׳שכח, אשר צו״ה, בגימטריא ק״א, היינו שתשנה פרקך מאה פעמים ואחד, ה', תצייר שם הוי״ה מול עיניך, לאמור, שתגיד בפה ובקול. אם שלש אלה תעשה לך לא תשכח את תלמודך.
זאת חקת התורה (יט, ב)
הקשה האור החיים הק’ מדוע לא נאמר ‘זאת חקת הפרה’, כמו שנאמר בפסח ‘זאת חקת הפסח’.
ופי’ הרה״ק מקלויזנבורג ע״פ מה ששאל מהרח״ו מרבו האריז״ל מדוע ירדו הדורות ואין אנו משיגים כהשגת הראשונים, וענה האריז״ל שכל זה מחמת שחסר לנו טהרת אפר הפרה אדומה, כמה שנתרחק הדור יותר מאותו דור שזכה לאפר פרה, כך יורדים הדורות מדור לדור. כי רבינא ורב אשי גם לא היה להם אפר פרה, אך זקנם היו עדיין טהורים מטמאת מת ע״י אפר פרה, והחברים היו נזהרים בטהרה. וכיון שהיתה טהרה, הרי היה הנפש טהור מכל גלולים וזוהמות. וכמה שמתרחקים מאפר הפרה, כך יורדים הדורות, אמוראים, רבנן סבוראי, גאונים, ראשונים ואחרונים, ואחרוני אחרונים, עד שהיום נראה הרחוב כמו שהוא נראה.
וכתב החיד״א במדבר קדמות מערכת א’ אות כ״ו ‘ברור כשמש שאליהו הנביא הביא אפר פרה אל האריז״ל והזה עליו לטהרו מטומאת המת, ועי״ז זכה למה שזכה’.
לכן כתוב ‘זאת חקת התורה’, כי זהו החק של כל התורה כולה, לקחת פרה אדומה תמימה, ובכל פעם שנטמאים, יטהר עצמו עם אפר פרה, זהו חק לכל קניין התורה כולה. (הגרמ״י רייזמן)
זאת חקת התורה (יט, ב)
פרש"י ז"ל לפי שהשטן שאומות העולם מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חוקה גזרה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחרי׳.
מפרש בזה בדרך רמז הרה״ק רבי מאיר מפרמישלאן זי״ע (מובא בימרגניתא טבא׳) שבשעה שאדם רוצה לעשות איזה מצוה מיד בא אליו היצר בטענה "מה המצוה הזאת״ פי׳ מה שתעשה כעת הרי אינה מצווה כלל, ואינה נחשבת כלום לפני הבורא ית״ש, בשביל להחלישו ולמנעו מלעשות את המצוה. אבל אם כבר עשה את המצוה אז יבא אליו היצר בטענת "מה טעם יש בה" דהיינו שמכניס בו גאוה שטעם טעם מצוה גדולה כזו.
וידוע מה שכתבו המפרשים שזהו מה שמבקשים "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו" דהיינו מטענות היצר לפני המצוה ולאחר המצוה.
וכפי המסופר (מובא ביברית אברם׳ פרשת וישלח) על הרה״ק רבי ברוך מקוסוב זצ״ל שאמר פעם שאחר התפילה הגיע אליו היצר וניסה להכשילו בהרהורי גאוה שהתפילה היום היתה בכוונה גדולה, והשיב לו, שלא יתכן שהתפילה היום היתה כדבעי כי הרי ביקש "והסר שטן וכו׳", ובאם כעת אחרי התפילה מגיעה השטן, ע״כ שהתפילה לא נתקבלה...
וזה כוונת רש״י בדברי קדשו - אומר הרה״ק מפרמישלאן זי״ע - "שהשטן וכו׳ מונין את ישראל "מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה" דהיינו קודם ואחרי המצוה בטענות שונות בכדי להכשילו. והעצה לזה, כתב רש"י, על הטענה דקודם עשיית המצוה תשיב לו: גזירה היא מלפני" כך ציוה המלך וזה המצוה מחוייב אני לעשות גם אם אינה נחשבת. ועל הטענה לאחר המצוה של "מה טעם יש בה", תשיב לו: "ואין לך רשות להרהר אחריה". (טעם הצבי)
ברש״י, לפי שהאומות והשטן מונין וכו׳ למה רק במצוה זו מונין את ישראל, ועוד, שהרי יש בזה טעם של ר״מ הדרשן ולמה נקראת חוקה? מתרץ הרה״ק רבי הירש מליסקא זצ״ל דאו״ה רוצים לעשות קטגוריא לישראל וכבר אז״ל מה דכתיב (ויקרא כב, כז) שור או כשב או עז כי יולד, למה קראו שור, הלא רק עגל יולד, אלא שלא להזכיר העגל קראו שור. ואחר שטעם מצות פרה "תבא אמה ותקנח צואת בנה", מונין האו״ה את ישראל לומר מה טעם המצוה בכדי שיוזכר עוון העגל, ע״כ אמרה תורה חוקה חקקתי גזרה גזרתי ואין לך רשות לומר הטעם. (אור שרגא, וכן הוא ב״ארח
לחיים" מזלוטשוב)
ולקחו לטמא מעפר שריפת הפרה (יט, יז)
במדרש: "בקש קהלת למצוא דברי חפץ, בקש להיות כמשה, יצאה בת קול ואמרה וכתוב יושר דברי אמת".
כתב החיד״א (יוסף תהילות פרק ע״ב): טעם פרה אדומה היה מבקש שלמה לידע, ולא נתגלה אלא למשה רבינו ע״ה, ופירשו רבני אשכנז דהכונה דשלמה חשב שהטעם שנתגלה רק למשה הוא מפני ששמו של משה רמוז בתיבות מעפר שריפת הפרה, ופשפש ומצא שמו רמוז בפ׳ פרה דכתיב לטמא מעפר שריפת החטאת ר״ת שלמה, ועל סמך זה היה טורח למצוא טעם פרה אדומה, וזהו בקש קהלת למצוא דברי חפץ כלומר לדעת טעם פרה אדומה בטענה ששמו רמוז כאמו׳ יצאת ב״ק ואמרה וכתוב יושר דר״ת לטמא מעפר שריפת החטאת ביושר הוא למשה ודוקא למשה היה מגלה טעם פרה. (יוסף תהילות)
וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצא מים רבים (כ, יא)
בתיבת "סלע" יש שלש אותיות סמ״ך למ״ד עי״ן, ואם תכה את האותיות הראשונות והאחרונות, דהיינו מאות סמ״ך תשליך את הס׳ והך׳ וישאר בידך רק מ׳. וכן מאות למ״ד, תשליך הל׳ והד׳ וישאר בידך מ׳. וכן עי״ן, תשליך הע׳ והנ׳ וישאר בידך י׳, יהי׳ "מים" וזה שנאמר ויך את הסלע פעמים היינו שהשליך מן האותיות סלע בכל אות שתי אותיות כנ״ל ויצא ״מים״, וזה מה שאמר הפייטן בתפלת גשם על הסלע הך ויצאו מים. (מפרשים)
קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע וגוי: (כ, ח)
כתב הר״ן (הדרוש השמיני) שהש״י לא אמר אליו שיכה הסלע במטה כלל. אבל אמר אליו קח את המטה ודברתם אל הסלע, רצה שיהיה המטה לפני הסלע. כי המצאו שם היה עוזר על נתינת מימיו מפני הכח שנתן בו הש״י. אבל לא צוה שיכה הסלע להיותו בלתי צריך לזה, מפני שכבר היה מוכן לכך יותר מהפעם הראשונה, מאשר יצאו ממנו מים רבים זמן רב אלא שעתה נסתם. ולשון הכתוב יורה על זה הוראה שלמה. שבתחלה אמר "והכית בצור ויצאו ממנו מים". אבל עתה אמר "ונתן מימיו" כאלו הוא אומר שיתן המים הטמונים בתוכו, אלא שעתה עמד איזה דבר בפניהם וסתם מוצאם. הנה אם כן בפעם הראשונה הצריך הש״י להכות הסלע במטהו, ובפעם השנית לא הצריך כך, אבל שיעמוד המטה בפני הסלע.
והמשל אצלי [בזה] הוא לתינוק אשר בתחלת למודו יכהו מלמדו במקל ורצועה, ואחרי אשר לומד, אם יסיח דעתו די לו בהראות לו הרצועה. עכ״ל.
ולפי זה נתיישבו כמה משאלותיו של הרמב״ן. דבפעם הראשונה היה צריך להכות על הסלע כאותו תינוק שבתחילת לימודו צריך להכותו במקל וברצועה. אבל אח״כ די להראות לו את הרצועה - וכבר נרמז התלמיד ומבין את כוונת הדברים. ועל כן אמר לו הקב״ה למשה שיקח את המטה עמו - אבל לא יכה בו - אלא ידבר אל הסלע, ומכיון שכבר הורגל הסלע במשך ארבעים שנה להוציא מימיו - די לו ברמז כדי להמשיך וליתן מים.
(להעיר להורות ולהשכיל)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
