טהרה
ויאמר אלעזר הכהן... זאת חקת התורה (במדבר לא,כא)
לאחר שחזרו בני-ישראל מהמלחמה נגד מדיין והביאו את השבי ואת השלל אל משה ואל אלעזר הכוהן, ציווה אותם משה להיטהר מטומאת המת על-ידי הזיית מים מאפר הפרה האדומה. לאחר מכן אמר להם אלעזר1: "זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' את משה", ובהמשך פירט את דיני הגעלת הכלים שלקחו מאת המדיינים.
מתעוררת כאן מיד השאלה, מדוע אמר את ההלכות הללו אלעזר ולא משה רבנו עצמו? מפרש רש"י (על-פי חז"ל): "לפי שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי עכו"ם". קודם לכן מסופר שמשה קצף על אנשי המלחמה, כשראה את הנשים המדייניות השבויות שהביאו עמם, ומכיוון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות.
איפה הטעות?
הביטוי "בא לכלל טעות" דורש ביאור: טעות היא כאשר אומרים הלכה כלשהי וטועים בה, אך כאן לכאורה לא טעה משה רבנו בשום הלכה, אלא לא לימד את דיני הכשרת הכלים; במה אפוא יש כאן "טעות"?
ההסבר הוא, שאי אמירת הלכות הכשרת הכלים נבעה מטעות. משה רבנו סבר, שהזיית מי הפרה האדומה יש בה להכשיר גם את הכלים מאיסורם. אם יש במים הללו כוח טהרה כה חזק, עד שדי בהזיה של כמה טיפות לטהר אדם מטומאת מת החמורה, יש מקום בשכל לומר, שבכוח המים האלה להכשיר גם את כלי הנכרים מהאיסור הבלוע בהם.
טהרה והכשרה
על כך אמר אלעזר: "זאת חוקת התורה". כלומר, כוח הטהרה של מי הפרה האדומה הוא חוקה מיוחדת של התורה, שהמים הללו מטהרים מטומאת מת, אך אין בכוחם להכשיר כלי שהשתמשו בו לאיסור.
גם לאחר שמטהרים את הכלים מהטומאה ("אך במי נידה יתחטא"), עדיין צריך להכשיר אותם מהמאכלים האסורים שנבלעו בתוכם. הטומאה וההכשרה הן שני דברים שונים: כדי להיטהר מהטומאה די בהזיה של כמה טיפות, אך כדי להכשיר את הכלי מאיסורו יש צורך בהגעלה יסודית, כל כלי על-פי דרך שימושו, כפי שפירט אלעזר בהמשך הדברים.
עבודה פנימית
טהרה והכשרה מייצגות שתי דרכים של השפעה: הטהרה היא השפעה כללית, שמקיפה את האדם מבחוץ. לכן היא גם קלה יותר - האדם נטהר על-ידי טבילה במקווה או אף על-ידי הזיית מי חטאת. לעומת זאת, הכשרה פירושה - ניקיון פנימי, יסודי, שמוציא את הרע השקוע בפנים.
משה רבנו, שרואה את עם-ישראל במבט מלמעלה, סבור שהטהרה החיצונית משפיעה ממילא גם על הפנימיות. לעומתו, אלעזר הכוהן, שעניינו להעלות ולרומם את עם-ישראל מלמטה, אומר, שלא די בהשפעה הכללית החיצונית, אלא דרושה עבודה פנימית, יסודית. דווקא על-ידי 'הכשרה' יסודית של כוחות הנפש, כל כוח לפי עניינו ותכונתו, מגיעים לזיכוך אמיתי ונעשים כלי ראוי לאור הקדושה.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ח, עמ' 182)
----------
1) במדבר לא,כא.
מתוך אתר צעירי חב"ד
