וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו... (שמות י' א').

************

   בפרשה הקודמת זכו פרעה ועמו לקבל את 'המנה העיקרית' שהייתה בעצם שבעה מכות נפלאות ואיכותיות שהוכיחו קבל עם ועולם שה' הוא האלוקים, ובפרשת השבוע הנוכחית המצריים מקבלים את 'המנה האחרונה' - את שלושת המכות האחרונות, ובפרשה הבאה בורא עולם סוגר איתם סופית את החשבון הארוך, בים סוּף.

   כמובן שכל הנושא הזה מרגש ומקדש ומעודד ומחזק, הנה מתברר שהיד החזקה והזרוע הנטויה שמפגינים הרשעים והחוטאים כנגד החלשים והקדושים, בסך הכל זה עניין זמני שמטרתו לזכך את ישראל ולקרבם לאביהם שבשמים, ולעורר אצלם את התכונה הרוחנית של וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים (שמות ב' כ"ג).

   אך בסופו של דבר כאשר יגיע הרגע שאלוקים קבע אותו 'לזמן גאולה', או אז במהירות הבזק וכהרף עין ישתנו כללי המשחק, ואויבנו הרשעים ייכרתו ויתנדפו בבושות נוראות מתוך ייסורי גוף ונפש - וכל עוצמתם וטומאתם יצללו כעופרת במצולות ים, ומאותו רגע עם ישראל יזכה למנוחה ונחלה ברוחניות וגשמיות, ויהיה פנוי לעבודת ה' ועסק התורה - על אפם וחמתם של אויביו ושונאיו.

   האמת היא שראוי לפתֵח את הדברים הללו ולהעמיק בהם עד דלא ידע, אלא שהנייר צר וקצר והמקום בו דל ומוגבל, ומשום כך נעצור כאן את הרחבת העניין ונְפַנֵה את הבמה למען מסר נכבד שהפרשה מעבירה לנו, מסר עם תוכן אביר ושדר כביר עבור כל מי שנושא בתפקיד הנכבד 'ראש המשפחה'.

   מהו אותו מסר נכבד והיכן הוא כתוב?

   פרשת השבוע פותחת בפסוק וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו, ועל פניו נראה שהפסוק ברור והתוכן שבו מובן וקל לעיכול. אך כאשר מעיינים ומתבוננים בפסוק כהוגן וממשמשים בו כראוי, מתגלים פתאום שתי קושיות מעניינות על תחביר הפסוק.

   1) מדוע ה' אמר למשה 'בֹּא' אֶל פַּרְעֹה ולא 'לך' אל פרעה, כמו שהוא אמר לו בפרשה הקודמת לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה (ז' ט"ו)?

   2) לכאורה המילה 'כִּי' שמוזכרת בפסוק, מיותרת. מפני שבדרך כלל מילה זו נועדה לנמק את מה שכתוב לפני כן, ואם כן יוצא שה' אומר למשה כך: משה! לך לפרעה ותדבר איתו, בגלל שאני מכביד את ליבו ודואג שהוא לא יקשיב לך. וכיצד זה יתכן? היעלה על הדעת לשלוח אדם לשליחות - ולהודיע לו מראש ששליחותו לא תביא כל תועלת?

   אין ספק ששאלות אלו יפות עד מאוד. אלא שהתשובה עליהן יפה הרבה יותר, מפני שטמון בה ידיעה מעניינת בתורת החינוך, וכדלהלן:

   כלל ידוע בחינוך, שיהיה מי שיהיה, אפילו האדם עם המידות הכי קלוקלות - ואפילו אחד כמו פרעה החמוד, אם יגש אליו מאן דהו וידבר עימו נכון וינסה להפעיל אצלו את הרגשות הרדומים והשכל הישר, יש לו את כל הסיכויים להצליח בפרויקט ולחולל אצל רעהו את השינוי הכי גדול, ולעשות אצלו מהפך מקצה לקצה.

   מהיכן אנו יודעים זאת?

   בתנ"ך מסופר על אנשי נִינְוֵה שעלתה רעתם לפני ה' מחמת שהשחיתו מידותיהם והתלכלכו בגזל ופריצות כמו שהיה בדור המבול ועִם אנשי סדום ועמורה (יונה א' ב' רד"ק וילקו"ש יונה תק"נ), עד כדי כך שנגזר עליהם כליה ואבדון כמו שקרה בסדום ועמורה. אך כאשר הגיע אליהם יונה הנביא ומסר להם את דבר ה' ודיבר עימם כהלכה מעומק ליבו, באותו רגע הם עשו תפנית ושינו עצמם והטיבו דרכם, ומבואר בחז"ל שאותו מלך נינוה היה פרעה בכבודו ובעצמו שניצַל מים סוף (ילקוט שמעוני שם).

   משום כך אמר ה' למשה 'בֹּא' אֶל פַּרְעֹה, ולא 'לך' אל פרעה. ה' רצה שמשה ידבר עם פרעה בצורה הכי מוצלחת ומשכנעת, בגישה של 'חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ' (משלי כ"ב ו') שהמחנך צריך להנמיך עצמו ולבוא לקראת החניך ולדבר אליו בגובה העיניים בהתאם לרמתו, ולא ללכת אליו ולירות עליו את המוסר מלמעלה.

   וכיוון שה' ביקש ממשה לפעול בצורה כל כך נפלאה ומשכנעת, היה חשש שפרעה באמת ייכנע לרצון ה' וישנה את התנהגותו וגישתו, וישלח את עם מישראל מארצו. ואם כן מה יהא עם ההבטחה שה' הבטיח לאברהם 'בברית בין הבתרים' וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי (בראשית ט"ו  י"ד)? כיצד יְעַנְשׁוּ פרעה וְעַמוֹ אם הם יעשו תשובה?

   משום כך אמר ה' למשה כבר ברגע הראשון: משה משה, אני שולח אותך לדבר עם פרעה ולהפעיל מולו את הגישה הכי משכנעת - את הגישה של 'בֹּא' אֶל פַּרְעֹה - ולא 'לך' אל פרעה, ואל תחשוש שזה יגרום לו לשוב בתשובה באותו רגע. אתה יודע מדוע? כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ, אני נועל אצלו את הרגש ואוטם לו את חושי הלב ומונע ממנו להשתכנע, כדי לפרוע ממנו את שטר החוב ולגבות ממנו מחיר מלא על כך ששעבד את ישראל והתעלל בהם, ולקיים בו ובעמו את העניין של 'וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי'.

   כעת תחביר הפסוק כבר מובן והתמיהות שבו התיישבו, ועל הדרך החכמנו גם ביסוד רב עוצמה בנושא חינוך הילדים, ולמען הדגשת המסר נסכם אותו במילים ברורות, למען טובת כולנו:

   מי שמאמץ את הגישה הזו בזמן שמחנך, יש לו 100% סיכויי הצלחה לכבוש את לב ילדיו בעזרת ה' ולהחדיר בליבם קדושה וטהרה, אלא אם כן יש על חינוך ילדיו גזרה בנוסח 'כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ' מחמת חשבונות שמים שלא ידועים לנו, כמו שנגזר על חזקיה הנביא שבניו יהיו רשעים (ר' צדוק הכהן מלובלין - רסיסי לילה אות נ"ב).

   אלא שכבר גילו לנו חכמנו שאפילו שנגזר על חזקיה הנביא שבניו יהיו רשעים, זה לא עניין אותו והוא השקיע בהם חינוך מושלם והחדיר בליבם יראת שמים ונשאם על כתפיו לתלמוד תורה למרות שהיה מלך ולא היה לו בעיה תקציבית של הסעה, ואפילו שזמנו היה מצומצם ביותר שהרי ניהול כל הממלכה היה מוטל עליו.

   בסופו של דבר התברר שהיה פירות לעמלו, וכאשר הגיע מנשה בנו לשעת משבר וְשֵׁבֶר בזמן שמלך אשור תפס אותו הכניסו לְיוֹרָה רותחת כדי לבשל אותו ולהורגו (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב), ברגעיו האחרונים זכר מנשה את חינוכו הטהור ואת המוסר והאמונה שאביו החדיר בו, הוא זכר שאביו לימדו על רחמי ה' הרבים - והוא ביקש מה' שיושיעו, ובזכות זה הוא ניצל וזכה לעולם הבא (סנהדרין פרק י' משנה ב').

   להודיעך שלעולם אין להתייאש מאף ילד. מפני שגם אם נגזר עליו חלילה שיצא לתרבות רעה, אם ישקיעו בו כהוגן וישקו אותו ביראת שמים - זה יחלחל לתוכו, ובשעת משבר או חשבון נפש זה עוד יצמיח פירות בעזרת ה'!

   כאן המקום לדוש וללוש בפרט מעניין שרבים מתבוססים בתוכו וחינוך ילדיהם מתמוטט בגללו, מדובר טעות קטנה שניתן להימנע ממנה מראש ולמנוע את השלכותיה, אם פועלים כהלכה ומתמקדים בחינוך נכון.

   לא פעם ולא פעמיים אדם מתפלל לה' על חינוך ילדיו ומבקש ממלך העולם שילדיו יהיו חדורי אמונה ובעלי מידות טובות, ובנוסף לזה הוא גם נוסע לכל סוגי הבאבות וכותבי הקמיעות ואלו שמחלקים חוטים אדומים וכרבולות של תרנגולות ועיניים של דגים ושאר ירקות, ולמרות זאת חינוך ילדיהם צונח ולא צומח. מה פשר הדבר? מדוע לא הועילו כל המעשים, הכספים, הדמעות, הנסיעות לקברות צדיקים, הממתקים שאכלו בדרך... מדוע במקום שבנם יהיה באבא סאלי, מתקיים בו הפסוק "ויצא העגל הזה"?

   התשובה לכך נמצאת בסיפור הבא:

   יהודי נחמד ונכבד 'שעסקיו' היו בראש מעייניו ולא 'חינוך ילדיו', ניגש פעם אל רב הקהילה ושאל אותו 'מהי הסגולה הכי חזקה לחינוך הילדים'?

   שמע הרב את השאלה המעניינת, ומחמת שהוא ידע עם מי יש לו עסק ומה טיבה של הסחורה העומדת לפניו - הוא השיב לשואל בחכמה רבה, ואמר לו:

   'לחנך', ולחנך, ועד פעם לחנך! זו הסגולה הכי חזקה שמופיעה בתנ"ך וחתום עליה מלך העולם, כפי שנאמר חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה (משלי כ"ב ו'). אך מי שלא מחנך כהוגן והוא רק מתעניין בסגולות נפלאות - יהיו קדושות ככל שיהיו, הרי זה כמו אדם החפץ לחצות כביש ראשי וסואן 'בעצימת עיניים', ולהסתמך על סגולות וברכות. האם זה הגיוני? האין זה גובל בשיגעון? ברור שקודם צריך לפתוח את העיניים ולבחון את נתוני השטח ולנקוט בכל כללי הזהירות, ורק אחר כך יש מקום להכניס את הסגולות והברכות ומגוון הפטנטים הרשומים.

   אבא יקר! דע לך שלחנך ילדים כהלכה, זה פרויקט מורכב הרבה יותר מלחצות כביש סואן בעל מפלסים ונתיבים רבים. היעלה על הדעת להסתפק בפרויקט כל כך גורלי 'בברכות וסגולות'?

   ידידי הנכבד, מחמת שהינך מכיר כהוגן את שפת הביזנס ויש לך רגש רב לממון, אגלה לך סגולה נוספת להצלחה בחינוך, בהתאם לשפה שלך.

   כאן תם הסיפור והמסר שלו חד וברור כראש הגפרור ולא ניתן להסיט ממנו גרגר ופרור:

   הסגולה הכי גדולה לחינוך - זה לחנך כהלכה ולהירתם לכך בכל הכוח, ולהיות ערני ולהשקיע בנושא - לא פחות מההשקעה שיש לאדם על כספו ופרנסתו.

   ואם כבר העלינו על נס את עניין חינוך הילדים, כאן המקום לציין שחובה לזכור את 'הדלת האחורית' השקטה, דלת שבאמצעותה ניתן לחזק את החינוך - ולחילופין גם לגרום להפך. מה כוונתנו?

   ברוך ה' אנו חיים בעולם מגוון ותוסס המכיל מאורעות מגוונים ומעניינים, מידי פעם מתרחש איזה הוריקן וצונאמי או כל מאורע אחר מעניין ודרמטי, והידיעה המרעישה מגיעה גם אלינו הביתה ובני המשפחה מדברים אודותיה וטוחנים אותה מכל הזוויות האפשריות - חוץ מהזווית הכי נכונה, ואיננו זוכרים לומר שכך החליט מל העולם מחמת חשבון השמור עימו.

   אבא, למה אתמול הייתה רעידת אדמה ביפן? מפני שאתמול בחצות הלילה התעטש ברומניה קוף מסוג בבון 17 פעמים ברציפות, וכתוצאה מכך לוחות האדמה זזו וביפן נוצרה רעידת אדמה. ולמה השנה אין בחנות קוקוסים? בגלל שרוח שנסעה במהירות מצד מזרח התנגשה ברוח רפאים שבאה מצפון וגרמה למערבולת עצים באפריקה, וזו הסיבה לכך שכל הקוקוסים שם נפלו מהעצים והתקלקלו. מדוע היה היום הפסקת חשמל? בגלל שבספארי מספר פילים רקדו עם חבורת נמלים, ותוך כדי הריקוד נמלה אחת זינקה באויר והתנגשה בקבל חשמל שמעליה וקרעה אותו.

   היום לכל אירוע תופרים סיבה גשמית, וכל מאורע מסבירים בצורה לוגית! זה קרה בגלל כך וכך, ההצלה של הבית ההוא נזקפת לזכות כיפת הברזל, אלמוני שרד בניתוח בגלל שימוש בפטנט אמריקאי שהתגלה לאחרונה...

   כך חי העולם, זה מה שאנשים חושבים, הם חיים את גשמיות השטח ולא את אלוקים, והם לא שמים לב שהם הורסים את עצמם ואת השקפתם - וגם חינוך ילדיהם נשחק ונכתש 'מהדלת האחורית'.

   דוגמא נוספת לנושא כבר הכריז עליה הרב יהודה יוספי שליט"א, מה שנקרא 'תחזית מזג האויר'.

   עומד לו אדם נחמד מול מיקרופון פתוח ומכריז באוזני האומה: מחר ירד גשם, מחרתיים יהיה אביך, בעוד שלושה ימים יבוא מבול, וכעבור שבועיים הסופה תהיה מאחרינו.

   ידידי הנכבד! וכי אתה נביא? האם אלוקים נגלה אליך וגילה לך את מהלך העתיד? אם לא כן, מהיכן אתה מתיימר לדבר בשמו ולקבוע מה יהיה מחר? הא כן, יש 'תחנת רוח', סליחה! 'תחנה מטאורולוגית' עם צילומי לווין והרבה קשקושים ובלגן, ושם רואים את המפה האווירית הרחוקה ועל פי זה נתן לקבוע את המהלך הבא.

   ומה עם האמונה באלוקים והידיעה שהוא משנה עתים ומחליף את הזמנים והוא לא כפוף כלל לנתוני השטח ולאף תחנה ולוויין? למה אתה מתעלם מזה ולא פותח את דבריך במילים כמו בעזרת ה' מחר יהיה גשום... אם ה' ירצה שבוע הבא תהיה התחממות קלה...

   לא מדברים כך כי השפה היא רחובית והחשיבה לא תורנית, והגישה הזו משפיעה עלינו ועל ילדינו מהדלת האחורית ומרגילה אותנו ואותם להוציא את אלוקים מהתמונה, ולחיות את הנתונים הגשמיים בלבד.

   נ.ב. כמובן שאין איסור או בעיה להעביר לילד 'חכמת חיים' ולגלות לו את נפלאות הבריאה וצורת התנהלות העולם. אלא שיש לעשות זאת מתוך שמירה על האמונה התמימה והצרופה ולקשר את הכל לבורא עולם, ולהקדים לו הקדמה קצרה לפני שמחכימים אותו בהסבר הגשמי של המאורע:

   בני היקר, דע לך שלא תמיד ניתן לרדת למניע המאורע - שהרי דוד מלכנו כתב בספר תהילותיו מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ (תהלים צ"ב ו'), ופעמים שה' מנהיג את עולמו בהנהגה שנקראת "טבע" - ופעמים שהבורא מנהיג את העולם בהנהגה שנקראת "השגחה" [הנהגה שונה ולא טבעית] מחמת כל מיני חשבונות השומרים עימו (מלבי"ם שם), ובעצם איננו יכולים להבין את מחשבות ה' העמוקים וצורת הנהגתו.

   בני היקר, לאחר שהבנת את ההקדמה הזו, יש לי רשות להסביר לך 'מי היו השליחים הגשמיים שביצעו את רצון ה'. הקופים עשו אפצ'י, הרוחות התנגשו, הנמלה עפה באוויר, הלוחות זזו וכו'.

   הבאת הבית ידיעה מעניינת או תמונה מרתקת שמכונה 'נפלאות הבריאה'? מברוק! אבל בזמן שאתה פורס את הדברים בפני ילדיך, תשחיל משפט פצפון שמכיל בתוכו המון, ותאמר להם: תראו את גדלות ה', איזה פלאי הבריאה... תעשה מזה עסק ותחדיר בהם יראת שמים וגרעיני אמונה, ובסוף תראה איזה פריחה רוחנית תהיה להם.

   מי שחי כך, מרוויח את הכל. מצד אחד הוא מחכים את ילדיו כמו כולם ומגלה להם את נפלאות הבריאה, ומצד שני הוא ניצל מאסון 'הדלת האחורית', שהרי הוא מחזק אצל בני ביתו [ואצלו] את האמונה בה' וההבנה וההבחנה שהעולם מנוהל ומונהג על ידי בוס אחד ויחיד, ובעצם כל ההסברים של המאורעות בסך הכל מבארים 'מי היה שליחו של ה' - ולא מעבר לכך.

   זו אולי השקפה עדינה ודקה. אך בל נשכח שכל נושא חינוך הילדים הוא עדין ודק, וברור שמי שרוצה להצליח בו חייב להילחם על כל הקופה, ולא להשאיר שום פירצה וחור בנושא.

   לא נכון?