בס"ד                                                    ערש"ק                                                              א'   בטבת   התשע"ג

                        אור- לי - בפרשה - מקץ

" ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חֹלם והנה עֹמד על היאֹר  "(מא, א)

יוסף הצדיק עמד ביתר עוז בניסיון עם אשת פוטיפר ועל זה אמרו רז"ל בפרקי אבות(פ"ד, א): איזהו גיבור הכובש את

יצרו. אך המרשעת העלילה עליו עלילה בדבר עברה שלא הייתה והתוצאה לכך שנשלח לבית הסוהר.

ובטרם נסביר נקדים הפסוק: ברוך הגבר אשר יבטח בה' - והיה ה' מבטחו(ירמיהו יז,). ונראה לבאר כי חיי בני האדם

בנויים מעליות וירידות הן רוחנית דהיינו בעבודת השם כי פעם תרגיש שאתה למעלה ואתה מצליח לעבוד את קונך

בכל לבך ופעם תרגיש שאין לך חשק לעשות כלום כאילו לקחו ממך את החִיות חס ושלום והן מבחינה גשמית דהיינו

בריאות פרנסה וכו'. כי רואים בחוש שלא הבריאות ולא הפרנסה נשארים באופן קבוע אותו דבר אלא פעם יהיה יותר

ופעם יהיה פחות ועל זה הדרך בכל חיי האדם כולם.

וזה שנאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' כיון לומר בה' דייקא ולא בבני אדם ואפילו לא בעצמו שמא משם תבוא הישועה

באותה תקופה שבה נמצא בירידה כנ"ל. כי צריך לדעת שהכול מאת ה' הייתה זאת. לכן יש לתלות שה' יהיה מבטחו

כיוון לומר שהתפלל שהשם יתברך יזמן לו את העלייה למקום מבטחים. ובדרך כלל אין אדם מחפש משען וביטחון

שטוב לו אלא בעת צרה שבהּ נמצא בצער וירידה כנ"ל כי כך טבע האדם. ואולי זה גם יסביר את כפל הלשון בפסוק

שרק ע"י שיבטח בה', בפרט בתקופת הירידה כנ"ל, ע"פ זה יהיה היתרון בסוף וה' יהיה מבטחו. ואין לנו לדעת מתי

יהיה הסוף של התקופה הנ"ל כי זמן זה נתון ביד השם יתברך ותפקידנו להתחזק בביטחון ולבטוח בה' ולצפות

לישועה כל אחד לפי מדרגתו שהרי אין האדם יודע איזו סבה לטובתו אלא רק השם יתברך שהכול גלוי וידוע לפניו.

ונמשיך ונסביר עוד ע"פ הפסוק(משלי יד): בכל עצב יהיה מותר אך דבר שפתיים למחסור רצה לומר שבעצב היינו

בירידה כנ"ל דווקא משם יהיה יתרון ותועלת לצאת ואף להתעלות וזה היתרון יהיה הכי מושלם וטוב לאדם אם רק

יבטח בה' שגם בזה העצב, הירידה כנ"ל, יש קץ וכל לשון קץ סוף הוא(רש"י שם). אך זה היתרון המושלם לאדם צריך

להיות בביטחון בשם יתברך בלבד ללא שום דיבורים מיותרים כי דבר שפתיים למחסור.

וזה ויהי מקץ כיוון לומר לשון צער(מגילה י:) בחינת עצב הכוונה שנצטער שתלה בטחונו בשר המשקים כמו שדרשו

רז"ל בילקוט שמעוני ע"י שאמר לשר המשקים: כי אם זכרתני והזכרתני ניתוסף לו עוד שנתיים(סימן קמז) שהיו נוספות

העל העשר שנים שהיה בבית הסוהר על הוצאת דיבה על האחים(ב"ר פט, ב). ואע"פ כן, זה העצב היה לו ליתרון כי

באותו צער הבין שאף שהתגבר החושך גם זה לטובתו וצריך להתחזק לבטוח בה' בלבד וזה רק מה שיוציא אותו

מאפילה לאורה, כפי שרואים שלאחר מכן הגיע הקץ וה' זימן לפרעה חלומות ובכל מצרים אין פותר אלא רק יוסף

הצדיק שהיה ידוע כפותר חלומות ,ולכן גם נקרא צפנת פענח, כי החלומות של פרעה הם סיבה למסובב להביא

את הקץ.

ובזכות ההתחזקות בביטחון ואמונה בעת הצער הנ"ל שהכול מאת ה' זה היה היתרון המושלם עבורו שהרי הוא לא

יצא מבור הכלא החשוך סתם כך אלא זכה ועלה לגדולה והיה משנה למלך כמו שכתוב בהמשך הפרשה אתה תהיה

על ביתי ועל פיך יִשַּׁק כל עמי רק הכסא אגדל ממךּ(בראשית מא, מ). ובכל זאת יש לדקדק ולשאול וכי יוסף לא היה צריך

לעשות השתדלות כדי לשים סוף לחושך אלא שלא היה לו לתלות בטחונו בשר המשקים כי דרכם של הגויים לשכוח

את הטובות שה' עושה איתם כפי שהובא ששר המשקים שכח בו יום את בקשתו.

ועוד נראה לומר בסייעתא דשמיא שזו הפרשה רומזת על גלות המר האחרונה שבה אנחנו נמצאים בחושך כמעט

אלפיים שנה וזה שנאמר 'ויהי מקץ' לשון צער כנ"ל היינו שטרם הגיע סוף הגלות והחושך רק הולך ומתגבר ורק ע"י

התחזקות באמונה וביטחון בה' נגיע למקום מבטחים ואף נעלה ונתעלה בחינת יוסף שעלה לגדולה בזכות אמונתו

בעת הצער כי דווקא משם תצמח הטובה, כמוסבר לעיל.   

וע"פ זה נבין גם את עניין קריאת פרשת 'מקץ' דווקא בחנוכה כי יוסף הצדיק הוא בחינת כללות עם ישראל כפי

שבארנו בפרשת וישב ע"ש. כי זה העניין הנ"ל יהווה לנו דוגמא בעת התגברות החושך בטרם התגלות משיח צדקנו

כי לכל דבר יש סוף וגם וליצר הרע ולחושך יש סוף כמו שדרשו רז"ל נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות

בעולם(ב"ר פט, א). וזה דייקא בחנוכה שהיא מלשון חינוך כדי להורות לנו את הדרך כי התורה מלשון הוראה. מכאן

שצריך ללמוד להתחזק בביטחון ובאמונה בשם יתברך שיבוא העת ונתעורר מהחלום של הצער והחושך בחינת

הגלות האחרונה ורק ע"י כך נגיע בסוף למקום מבטחים שיהיה היתרון הטוב עבורנו בזה ובבא.

על כן, אנו אומרים את הלל שמונת ימי החנוכה כדי לדעת שצריך לקרוא לה' מתוך הצער שנאמר: מן המצר קראתי

י-ה(תהילים קיח) ושצריך להודות על הרע והטוב כאחד כפי שנאמר(תהלים נו): בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר.

וכל זה נרמז ע"י יוסף הצדיק כי  הוא בחינת שלהבת שנאמר: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה(עובדיה א) וזו

השלהבת צריכה שתהא עולה מאליה ולא שתהא עולה ע"י אחר(שבת כא:), שזה אחד הדקדוקים בהדלקת נרות

החנוכה הכוונה היא שאין לנו לתלות את ביטחוננו בגויים שיוציאו אותנו מהמצב הקשה שבו אנו נמצאים אלא רק

צריך לבטוח בה' בלבד בעת הגלות שהיא בחינת חושך כי גם לזה יש סוף כמו שכתוב(איוב כח): קץ שם לחושך.

ודע, כי בנו תלוי הדבר כי בעבור לצאת מהחושך בחינת הגלות המר כנ"ל צריך להגביר את אור התורה דווקא

כמו שכתוב(משלי ו): כי נר מצווה ותורה אור כי התורה תהיה לנו יתרון מושלם לצאת מהחושך ולכן מדליקים

נרות חנוכה כדי לפרסם את הנס שהיה בימים ההם ובע"ה יהיה גם בזמן הזה כי אורה - זו תורה(מגילה טז:) והיא

שתאיר לנו את הדרך לצאת מהגלות כי אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים וזה מסר לדורות עד ביאת

משיח בן יוסף שיגאלנו ברחמים גמורים, אכי"ר.

  רצ"ב סגולות לחנוכה – הרבנית ימימה מזרחי וכן פיוט מעוז צור מהרב ריחמ"א שליט"א, כדאי לעיין!

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

יש כמה מעלות ומדרגות בביטחון עד אין סוף, וכל שהשכל גדול ביותר יש לו ביטחון יותר; וכפי הביטחון כן זוכה

להרבות בצדקה; וע"י זה זוכה להשלים ולתקן הדיבור שהוא גדר האדם(סימן ביטחון , אות ג).

                                                              "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה