פרשת וישב  לעילוי נשמת דוד בן שרה זינת הכהן זצ"ל

מהי "גבורה"?שורש המילה הוא ג-ב-ר,שם הפועל הוא:"להתגבר".בעצם הגבורה היא התגברות על משהו.על מה?תמר,כלתו האלמנה של יהודה,הצליחה להתגבר על היצר הכי חזק-הוא יצר החיים.הדחף לחיות.היא הייתה מוכנה לגבור עליו,ובלבד שתזכה להתחתן.להמשיך את שושלת משפחת ישראל.ר' אפרים מקשאה,תלמידו של ר' מאיר,מביא בשם ר' מאיר:"(תמר)ביתו של שֵם הייתה,ושֵם כהן היה"(מדרש תנחומא ע' צד)מהפירוש הזה יוצא שמסירות נפשה של תמר הייתה עוד יותר גדולה משום שהיא הייתה בת כהן,ובת כהן שזנתה חלילה:"ובת איש כהן כי תֵחֵל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף"(ויקרא כא ט)חז"ל נותנים 4 דרכי מוות,והשני שבהם הוא שריפה!(הֵרֵג הוא רק אחריו)זאת אומרת שמסירות הנפש של תמר היא הרבה יותר גדולה ממה שנראה!היא יודעת שעונשה הוא מהחמוּרים ביותר-ובכל זאת לא מוותרת.כנראה שלא סתם נסמכת פרשת וישב לימי חנוכה.מרד החשמונאים התחיל מבִּיתו של מתתיהו הכהן הגדול, שהחליטה לעשות סוף לגזרה האיומה שהטילה מלכות יוון הרשעה על ישראל-כל כלה מישראל,ביום חתונתה נבעלת תחילה אצל ההגמון.גזרה איומה אין ספק.לכן-בשעה שישבו חכמי ישראל במשתה שבחתונתה,עמדה וקרעה בגדיה מעליה.קרעו אחיה את בגדיהם ורצו להורגה.אמרה להם-בי אתם מתקנאים-שעמדתי מול חכמי ישראל עירומה,האם בעוד כמה שעות-כשאצטרך ללכת להגמון-גם אז תתקנאו לי?תלחמו בשבילי?הרי אתם רבים-צאו להפר גזרות היוונים!!(עפ"י מעשה חנוכה,ביהמ"ד,ילינק)התורה שלנו איננה ספר היסטוריה,ולא רומן.היא דרך חיים.אם כן-מה רצתה התורה ללמדנו בסיפורה של תמר ובסיפורה של בת מתתיהו?איך הגבורה הזאת מתבטאת בחיינו?הרי ב"ה אין כאלה גזרות-אם כן,מה בכל זאת אפשר ללמוד לחיינו מסיפורים אלו? לעניות דעתי מסירות הנפש אליה הגיעו שתי הצדיקות הללו, באה להיות לנו כמודל לחיקוי.אין הכוונה חלילה למסור את נפשנו ממש על כל דבר,אלא שהיכולת הזאת תהיה בנו.היכולת להתגבר על רצונות מסוימים-ולעשות הכל למען המטרה.ושוב-התורה היא תורת חיים-ואין לה צורך ב"מסירַת נפש" אלא במסירוּת נפש!מסירוּת היא בהווה,יכולת להתמסר למטרה בכל רגע ורגע!בהווה!בחיים של מסירות. שבת שלום,חנוכה שמח,ובשורות טובות.