בס"ד                                                                                                             ה' כסלו

תופסים ראש

"ויצא יעקב וילך חרנה" (פרשת ויצא). למדנו אתמול כי תכלית הכוונה היא שנצא "חרנה"- אל העולם והניסיונות שהוא מזמן. אולם, כדי לעמוד בקשיים, דרושה התנהגות מיוחדת, שגם אותה לומדים מפרשה זו.

כשהיה יעקב בדרכו לחרן עבר במקום בו עתיד להיבנות בית המקדש ונשכב לישון: "ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו, וישכב במקום ההוא".

רש"י מסביר שיעקב שם סביב ראשו מגן מחיות רעות. מדוע הגן יעקב על עצמו רק סביב הראש? מסביר הרבי כי יעקב לא חשש מחיות רעות ממשיות, אלא מחיות רעות במשמעותן הרוחנית- כוחות הרע (מחשבות זרות, תאוות וכד') שעמם יש להתמודד, ולכן הגן רק על ראשו.

מכאן אנו לומדים שאכן צריך לחיות בתוך העולם, להתעסק בענייני העולם, פרנסה וכד', אבל לא לאבד את הראש לתוך זה. יש לחיות באופן של "יגיע כפיך כי תאכל". כלומר, להשקיע בענייני העולם רק את כוחות העשייה (יגיע כפיך), אבל לא את כל הנפש וחיותה הפנימית. על הראש יש לשמור לעניינים רוחניים, לענייני תורה ומצוות!

וכאשר הראש טוב- הכול טוב:)

מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש.