כמו הספירות, גם שמותיו של הקב"ה מגלים היבטים מסוימים של מהותו. מהו, אם כן, ההבדל בין שם לספירה? ראשית, שמותיו של ה' נזכרים במפורש במקרא. ספר תורה נכתב על קלף בדיו על ידי סופר סת"ם. לפני שהסופר כותב שם כלשהו משמותיו של ה' על הקלף, הוא מחויב לקדש את מחשבתו[i]. מאידך, שמות הספירות, אפילו כשהן מופיעות במקרא, אינן מקבלות שום התייחסות מיוחדת.

תורת החסידות מוסיפה עוד ומבארת שניתן להבין טוב יותר את ההבדל בין שמותיו של ה' לספירות, בהקשר של היחסים הישירים שלנו עם הקב"ה בעת שאנו מתפללים. הפניה אל ה', בעת התפילה, יכולה להעשות רק על ידי השימוש בשמותיו, המתייחסים אל עצמותו ממש, כפי ששם עצם פרטי מתייחס לדבר. אבל, אין ביכולתנו לפנות אליו דרך הספירות, שאינן אלא תכונותיו הנאצלות ממנו. ובלשון חז"ל ביחס לתפלה: "'מי כהוי' אלהינו בכל קראנו אליו' – 'אליו' ולא למדותיו [תכונותיו]"[ii]. עם זאת, כפי שנווכח, ישנה הקבלה בין השמות האלוקיים ובין הספירות. השמות מתייחסים למהות ה', למאציל שבתוך הנאצלים, ולא לנאצלים עצמם.

האריז"ל שם דגש על חשיבות ידיעת שמותיו של הקב"ה ומשמעויותיהם. ברוח הציטוט המקדים את הפרק הנוכחי, האריז"ל לימד את הכוונות הרוחניות והמשמעויות הקבליות שבנוסח התפילות הקבועות, כפי שהן מבוססות על שמותיו הקדושים של הקב"ה[iii].

כפי שנראה בפרק יא, הבעל שם טוב הדגיש שבשעת התפילה אדם צריך לחוש התמסרות מעומק הלב, וביחס לכך ידיעת שמותיו של הקב"ה ומשמעויותיהם משנית בחשיבותה. אף על פי כן, ידיעת שמותיו של ה' נשארת חיונית להשגת הבנה ברורה של תורת הקבלה, ביחוד בכל הקשור לכוונות ולשיטות ההתבוננות שבה[iv].