השפעה אדירה על העולם כולו לנצח    
 
אברהם אבינו ושרה אמנו קירבו אנשים רבים לאמונה בבורא העולם וחינכו את בני דורם לנהוג בדרכי מוסר טובים וישרים, כמסופר בתורה שהם "עשו" נפשות, שהכוונה לעשיה רוחנית [ולא לעשיה גשמית של חיים, שהרי אפילו "אם יתכנסו כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה" (ב"ר, לט,יד), אלא] "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים".
 
זו היתה פעולה אדירה ויוצאת דופן:
 
העולם כולו סגד לפולחן העבודה-זרה והאמונות טפלות, ונהג בדרכים עקלקלות ולא מוסריות, ואברהם אבינו היה אחד ויחיד שהחל להאמין בבורא העולם ולנהוג בדרכי המוסר והצליח לחולל מהפכה עולמית ולהחדיר את האמונה בכל פינה בעולם, וכך הוא שינה את פני העולם כולו.
 
עד עצם היום הזה, קרוב לארבעת אלפים שנה לאחר אברהם אבינו, האמונה שהוא נטע בעולם חיה וקיימת! וגם בדור של העוצמה, המדע והשפע, מליארדים של בני-אדם מאמינים באמונה שלימה בה', ועל אחת כמה וכמה עם ישראל כולו מאמין בה' ודבק באמונתו הטהורה, והכל התחיל על ידי אדם אדם ויחידי, שחולל מהפכה אמיתית בעולם כולו לנצח נצחים!!! 
 
לכן, שמו "אברהם" נוטריקון של שלוש מילים: "אב המון גויים", שהוא נעשה "אב" מורה-דרך ומנהיג ל"המון גויים", לכל גויי העולם לדורי דורות, על-שם שנטע בעולם כולו את ההכרה באמת האלוקית הקדושה.
 
מה עם ההשפעה בבית
 
ההצלחה האדירה של אברהם היתה רק בעולם כולו, ולא על כל בני ביתו: בנו הגדול ישמעאל "יצא לתרבות רעה", והתדרדר לדיוטא הכי תחתונה, במעשים אסורים ואיומים בחטאים החמורים ביותר של גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים, עד כדי כך שבהיות ישמעאל בן 17 שנה, הקב"ה ציווה על אברהם לעשות כדברי שרה ולגרש את ישמעאל מביתו של אברהם, גם פילגשו - "הגר" לא היתה צדקת... ומיד ברגע שהשתחררה מבית אברהם, עסקה בעבודת אלילים ("חזרה לגילולי בית אביה" - רש"י וירא כא,יד),
 
נשאלת השאלה היתכן שאברהם לא הצליח ב"כרמו שלו", כלומר בביתו ובמשפחתו?
 
אמנם זו תופעה ידועה ומוכרת שבני-אדם רבים מצליחים להשפיע ולהיות נערצים דווקא מחוץ לביתם, בסביבתם הקרובה והרחוקה, אבל בביתם ובמשפחתם שלהם, השפעתם קלושה ומינימלית,
 
[וכמה סיבות יכולות להיות לדבר: או בשל חוסר תיאום עם בן/בת הזוג, שכבעל מעמד נוסף בבית, פוגע ומערער במעלותיו וסגולותיו של בןת הזוג הנערץ מחוץ לבית. או שהצלחתו בעולם נובעת מכך שהוא עוטה על עצמו "מסכה" ו"תחפושת" ובגינה אנשים טועים וחושבים שהוא דמות מושלמת ומיוחדת וכך מעריכים אותו ומושפעים ממנו, אבל בביתו פנימה כשהוא זורק מעצמו את התחפושות והוא מתגלה במערומיו, מתגלות תכונותיו השליליות והוא ניכר בקטנות ערכו, לכן השפעתו דווקא בביתו מזערית].
 
אבל פלא גדול שאברהם ושרה שהיו צדיקים מופלאים אנשי אמת, אוהבי ה' ואדם באמת ובתמים, שכל-כך הצליחו בעולם כולו, לא הצליחו בביתם שלהם פנימה להחדיר את דרכי האמונה והמוסר?
 
הגר וישמעאל חזרו בתשובה
 
כשמתבוננים במדרשי חז"ל מגלים שבסופו של דבר, אחר שנים רבות, אברהם הצליח לתקן גם את בני ביתו ולהחזירם בתשובה שלימה:
 
פילגשו הגר שיפרה מעשיה ושבה בתשובה שלימה, התגיירה והפכה ליהודיה כשרה וצדקת עד שאברהם בעצמו התחתן עמה, ככתוב (כה,א) "ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה", ומסבירים חז"ל ש"קטורה זו הגר", ונקראה הגר זו "על שם שנאים מעשיה כקטרת", קטורת זה הריח הניחוח שהיה מזבח הזהב בבית המקדש, שזו מעשה קדוש ומופלא, ומעשיה של הגר שווים בערכם למעלת הקטורת ולכן היא נקראה קטורה!
 
גם ישמעאל שב בתשובה שלימה, וכשאברהם היה בן 137, מעידה התורה שחזר לאברהם והפך ל"נערו" כבן הצמוד לאביו [ואותו בחר אברהם למלווה לעקידת יצחק (ככתוב "ויקח את שני נעריו", זה "ישמעאל ואליעזר"). וכן מפורש ברש"י לבראשית (טו,טו) ש"עשה ישמעאל תשובה". ואף כשנולדו לאברהם ששה בנים מקטורה קרא לכולם שמות על-שם ישמעאל (פרקי דרבי אליעזר, כט)].
 
המהפך
     
מה קרה בסופו של דבר ששינה את המצב, ונתן לאברהם כוח להצליח לחנך ולשנות את ישמעאל והגר, מסביר הרבי, שנקודת המהפך והשינוי נעוצה שמעשה שעשה אברהם בעצמו "ברית מילה", אז נוספה בו תוספת כוחות קדושה, והוא נעשה מושלם ותמים בדרכי ה', "התהלך בפני והיה תמים", ורק אז הצליח להשפיע על הגר וישמעאל.
 
סימן לדבר ניתן לו בשמו החדש "אברהם" במקום "אברם":
 
בתחילה לפני הברית קראו לו אברם שמשמעותו "אב רם", מלשון מרומם, כלומר שהוא היה אב מרומם ומנותק, לכן לא הצליח להשפיע ולשנות את כל משפחתו כי היה "מרומם" ומנותק מהם ולא התחבר אליהם;
 
אבל אחר שנימול ונקרא "אברהם" שמשמעותו "אב המון גויים", הוא התחבר והתקשר אליהם והפך ל"אב" ומנהיג ולא היה "רם" ומנותק מהם, אז הצליח להשפיע עליהם ולהופכם מקצה לקצה, משיא השלילה לשיא החיוב, להאמין בדרכי ה' ולנהוג בצדק וביושר.
 
כל עוד היה מרומם ומנותק מבני משפחתו - לא הצליחה השפעתו לחדור אליהן; ורק כשהתחבר אליהם הצליח להשפיע עליהם ולשנותם.
 
שלימות אישית כוח לתקן את המשפחה
 
מדוע בזכות ברית המילה הוא נעשה "אב המון גויים", והוא התחבר לישמעאל והגר, הלא לכאורה היה צריך להיות בדיוק להפך: ברית המילה הוסיפה בו קדושה עילאית נשגבת ומרוממת במאוד מאוד, והיא היתה צריכה לגרום לו להוסיף ולהתרחק ולהתנתק מהגר וישמעאל הרשעים החוטאים, ולא חיבור והתקשרות אליהם?
 
כי ככל שהאדם מגיע ונמצא בדרגות יותר עליונות כך ביכולתו לרדת ולתקן דרגות וכוחות יותר נחותים ושפלים;
 
טוב ורע, קדושה וקליפה, הפוכים ורחוקים זה מזה בתכלית ולא תמיד יש לאדם הטוב יכולת לתקן ולשפר את הרע,
 
- דוגמא לדבר אסור לאכול טרף, כי לא ניתן לתקן את השלילה שבו, ואפילו אם יאכלו טרף ובכוח האנרגיה שלו יבצעו דברים טובים וקדושים, המאכל הטרף לא יתוקן, הוא ישאר (אסור וקשור)מחובר וקשור לרע, לכן אסור לאוכלו -
 
אבל אחר שנוספה בו כוחות קדושה, הוא יכל להשפיע ולתקן גם את הכוחות השליליים הנחותים והשפלים ביותר, לכן הוא הצליח לתקן את הגר וישמעאל שהם נטמאו בכוחות הטומאה הנחותים ביותר [הקרויים בקבלה "שלוש קליפות הטמאות"].
 
מפגשי אברהם וישמעאל    
 
כיצד למעשה הצליח אברהם לקרב את ישמעאל בנו, באיזה דרך קירבו ב"פרקי דרבי אליעזר" (פרק כט), יש תיאור מרתק על שני ביקורי אברהם בבית ישמעאל - ביקורים שסללו את הדרך לחזרת ישמעאל:
 
שלש שנים אחרי שישמעאל גורש מאברהם, הלך אברהם לבקרו [ונשבע לשרה שלא ירד מהגמל בבית ישמעאל]. כשהגיע לבית ישמעאל לא מצאו בביתו כי הלך עם אמו להביא פירות ותמרים מהמדבר. ביקש אברהם מאשת ישמעאל: "תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר", אמרה לו: "אין לי לחם ומים". אמר לה: "כשיבא ישמעאל תגידי לו זקן אחד מארץ כנען בא לראותך וביקש לומר לך שתחליף את מפתן ביתך כי הוא לא טוב לך". וכשחזר ישמעאל מהמדבר סיפרה לו אשתו את דברי הזקן, הבין ישמעאל שזה היה אביו, אברהם, והבין את דברי אביו ולקח אשה אחרת, פטימה שמה.
 
בחלוף עוד שלוש שנים הלך אברהם לבקר את ישמעאל בשנית ושוב ישמעאל לא היה בביתו כי הלך לרעות את גמליו במדבר, וביקש מאשתו "תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר", והיא נתנה לו. אז עמד אברהם והתפלל לה' על בנו והתמלא בית ישמעאל בכל-טוב והלך אברהם. וכשחזר ישמעאל סיפרה לו אשתו את אשר אירע, או אז הבין ישמעאל שעדין אביו אוהב אותו ומרחם עליו.
 
גם בן סורר המגורש ומסולק מהבית, הולך אברהם לבקר, ואף מכבד אותו באכילה ושתיה ומתפלל עבורו, כך נשמר הקשר, הבן הסורר יודע שאביו אוהבו ונסללת הדרך לחזרתו בתשובה ברבות הימים.
 
אמור מעתה: ה"כוח" לקרב ילד רחוק הוא השלימות האישית, וה"כלי" עמו יוצרים את הקירבו אהבה והקירבה.
 
סיכום
 
סיכומו של דבר היכולת להצליח בהשפעה על הזולת בביתינו ובמשפחתינו תלויה מאוד בשלימות האישית שלנו, אמנם לעיתים כדי להשפיע על הזולת איננו צריכים להיות בשלימות מוחלטת, אבל כדי להצליח בהשפעה על הבית הפנימי, זקוקים הרבה יותר להיות בשלימות אישית, וכך מצליחים לתקן ולשפר את בני הבית. אהבה לילדים מקרבת ומאחה את הניתוק בין חלקי המשפחה הקרועים.
 
ויהי רצון שנצליח בסייעתא דשמיא לחנך את כל יוצאי חלצינו לדרך הטובה והישרה עד הגאולה השלימה בקרוב ממש.