בס"ד

    יקח נא מעט מים

 על הגה"ק רבי ישראל 
מסלנט זיע"א, שבימי ביקורו 
בקובנה, כשהתארח אצל אחד 
מתלמידו שהיה עשיר מפורסם, 
היה מצמצם מאד בשפיכת המים 
על ידיו כשנטל ידיו לסעודה, עד 
כדי רביעית מים בצמצום, 
כשהרגיש זבה בעל הבית, פנה 
אליו בשאלה: מדוע אין כבוד 
תורתו מהדר גם בביתי ליטול ידיו 
בשפע כמנהגו בביתו תמיד? וכמו 
שאיתא בגמרא (שבת סב:) אמר 
רב חסדא: אני נטלתי ידי מלא 
חפנים מים, ונתנו לי מן השמים 
מלא חפנים ברכה ועושר. השיבו 
רבי ישראל: ראה ראיתי את 
המשרתת היהודיה מביאה את 
המים ממרחק, במעלה ההר, והיא 
קורסת וכורעת תחת כובד משאה, 
כשהיא נושאת את המוט עם כדי 
המים על כתפיה, ואין זה מן 
הנכון להדר במצוות על חשבון 
אחרים ויגיעתם וטרחתם  .


דובב מישרים

כל מי שנכנס לביתו של הגה"ק 
רבי דב בעריש ויינפלד מטשיבין 
זיע"א, נתקבל על ידו בספר פנים 
יפות, קרבו והקשיב בסבלנות 
רבה למשאלותיו, אף אם חרגה 
מהגודל המקובל. יהודי אחד, 
שהיה מבקרו מפעם לפעם ונהנה 
מטוב לבו ומידו הרחבה של הרב, 
היה משמיע כ"גמולו" משך שעה 
ארוכה דרושים משלו, והרב היה 
מקשיב בשקט מבלי להפסיקו. 
כאשר נשאל פעם למה אינו 
מפסיקו הלא חבל על זמנו היקר 
של גאב"ד טשיבין. השיב: "וכי זה 
אינו גמ"ח?  

            ניצחני בני
סיפר הרה"ק ה"אמרי אמת" מגור 
זיע"א: יהודי אחד נצחני, זה היה 
פעם כשנכנסתי לחדרי, והנה יהודי 
ניגש אלי ומוסר לי פתקא 
(קוויטעל), מרוב טרדותי אמרתי 
לו: "תאמין לי שאין פנאי אף רגע 
אחד". ענה היהודי המיוסר ואמר: 
"לי יש זמן למעלה מעשרים שנים 
לטפל בביתי החולנית שהעניק לי 
הקב"ה, ואילו לרבי אין בשבילה 
אף רגע אחד "? , אמרתי לו: "נצחני 
בני, ניצחני  "

מעשה  ברבי מאיר מיכל 
רבינוביץ גאב"ד שאט בעל "מאיר 
לעולם", שבאה אליו בליל שבת 
קודש אשה שסבלה מכאב שיניים, 
שאול אם מותר לה להשתמש 
בסממנים. הרב לא מצא היתר, 
עמדה האישה וחזרה לביתה    .
   לאחר שעזבה את ביתו, מצא 
מקום להקל בדבר, והיות ולא ידע 
את מקום מגוריה של אותה אישה, 
הלך מבית לבית בעיירתו עד 
שהגיע לבית שמתוכו בקע קול 
אנחת אישה, הוא דפק בדלת, 
וכששאלוהו לזהותו, השיב: "אני 
מאיר מיכל", והתיר לאישה 
להשתמש בסממנים כדי להקל על 
מכאוביה .