חווינו חוויות מרוממות, הרגשנו התעלות חסרת פשרות, היינו בטוחים שההתעלות תשפיע על המשך חיינו, אך לא. ההתעלות נגוזה ונעלמה.
 
תחושה כזו מקננת בקרב יהודים רבים וטובים בסיומו של חודש החגים. בזה אחר זה חלפו עברו עלינו סדרה צפופה של חגים וימים מיוחדים – ראש-השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, חג הסוכות ואחרון חביב – שמחת תורה. ימים מלאים בפעילות ועשייה של קדושה, שעושות טוב לנשמה.
 
בזמן אמת, בעיצומם של החגים, אנחנו יכולים להיות בטוחים כי חל בנו שינוי, לפחות קטן לטובה. אך הימים הנוקפים לאחר החגים, מחזירים אותנו אל השגרה ואנחנו מתקשים לזהות את ההתקדשות, את השינוי אפילו המזערי שקודם לכן הרגשנו.
 
זו אחת הסיבות שהחודש הבא לאחר תשרי מכונה 'מר-חשוון'. לעומת תשרי הרווי בימים עם חוויות 'מתוקות' ונעימות, אין בחשוון אף יום אחד 'מתוק'. מתחילתו ועד סופו זהו חודש אפור, 'מר'.
 
*
 
אולם תורת החסידות מלמדת כי למעשה מדובר בהחלטה שלנו. אנחנו אלה שמחליטים האם האפרוריות של חשוון מרירה או לא, משום שבידינו 'להמתיק' אותה. בידינו, להפגיש את החוויות המרוממות של חודש תשרי עם ההנהגה היומיומית הפשוטה של משך השנה, שכאמור, בולטת בחודש חשוון.
 
יותר מכך: חודש חשוון הוא המבחן האמיתי שלנו, האם אכן התרוממנו בחודש תשרי. אם אנחנו משכילים לתעל את ההתרוממות אל חיי היום-יום, סימן שזו הייתה התעלות אמיתית. אחרת, זו התעלות מבוזבזת. משהו זמני שלא התחברנו אליו באמת.
 
בימי החגים אכן שוררת בעולם קדושה אלוקית יותר מאשר בימים רגילים. היא זו שאחראית לתחושת ההתעלות שפוקדת אותנו באותם ימים. הקדושה הזו היא אנרגיה רוחנית שאנחנו מקבלים מהקדוש-ברוך-הוא, כדי להצליח להתמודד טוב יותר עם המשימות שהוא מטיל עלינו.
 
כל עוד אנו שרויים בעיצומם של החגים, זו לא חכמה גדולה לחוש התעלות. זו התעלות שלא עמלנו עליה, אלא קיבלנו כמתנת שמיים. אך כאשר בימים הרגילים, אלה שלאחר החגים, אנו משכילים לזהות בנפשנו את הכוחות שקיבלנו ולנצל אותם כדי להתנהג טוב יותר, סימן שאכן התעלינו.
 
בחודש חשוון, כאשר אנו כבר עם שתי רגליים בימים הרגילים, אך בד בבד עדיין מהדהדות ופועמות בנו החוויות החגיגיות של חודש תשרי – זה הזמן המושלם ליישום וניצול הכוחות שקיבלנו מאותן חוויות. אם נצליח לעשות זאת כעת, נצליח להמשיך בזה גם אחר כך. אם נדחה זאת לאחר כך, זה יהיה לנו הרבה יותר קשה.
 
*
 
בשושלת חסידות חב"ד נטבעה אמרה לפיה באופן שבו אדם מעמיד את עצמו בשבת בראשית, השבת הראשונה שלאחר החגים, כך הוא יתפקד לאחר מכן במשך השנה כולה. השבת החותמת את המועדים המרוממים של חודש תשרי קושרת אותם אל ימי החולין הבאים לאחריה, ובקשר הזה, כאמור, נבחן האדם. כאן ניכר אם אכן ההתעוררות שהייתה לו בחגים משמעותית וברת קיימא.
 
כאשר תבוא הגאולה השלמה לא תהיה בכלל מציאות 'אפורה'. בתורת הקבלה והחסידות מתואר, כי הקדושה שתשרור בעולם מעשה שגרה תהיה מרוממת יותר מזו ששוררת כיום בימי החגים. כל יום ויום יהיה 'מתוק' ונעים, ושום דבר לא יהיה 'מר' ורע. כאשר נשכיל כעת להפוך את הימים המרים למתוקים – נזכה מהר יותר, תכף ומיד ממש, למתיקות האמיתית והמופלאה של הגאולה השלמה.