בין טהרה לקדושה

המקור לחג השבועות הוא בויקרא (כג, טו-טז): " וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת... שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם.." .
נוסח זה מזכיר לנו את המקור עליו מתבססים דיני טהרת המשפחה (בויקרא טו, כח ):"...וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר". שתי מצוות אלו שייכות למצוות נוספות הנספרות ליום השמיני. יום של התחלה מחודשת, יום של איחוד ואחדות, יום של חיבור בין ארץ לשמים, בין האדם לבוראו.
הרב א. דסלר ב'מכתב מאליהו' (חלק ב' עמ' 24), מביא השוואה בין  ספירת שבעה נקיים לספירת העומר:
"בספרים הקדושים רמזו על הקשר שבין ספירת ז' נקיים של הזבה (עי' בזהר אמור דף צ"ח וברעיא מהימנא שם). עניין 'שבעה' הוא בניין הרוחניות שלמטה, כמו שביאר המהר"ל ז"ל; והוא גדר שבע הספירות התחתונות. וביאור העניין...מי שמבקש לצאת מטומאה לקדושה צריך ביקורת ממושכת ומוכפלת שבעתיים. וזהו גדר ספירת שבעה הנקיים, פי' ימים שיהיו נקיים לגמרי מכל סיג טומאה, ושיהיו רצופים...רק כך אפשר לצפות לבנין חזק ושלם של רוחניות מוצקת".
הקבלה זו מוצאת את ביטויה גם בתפילה הנאמרת בסמוך לספירת העומר: " רבונו של עולם אתה ציויתנו לספור ספירת העומר כדי לטהרנו..יהי רצון ..שבזכות ספירת העומר..יתוקן מה שפגמתי.. ואטהר ואתקדש בקדושה של מעלה...ולתקן את נפשותינו ורוחותינו ונשמותינו...ולטהרנו ולקדשנו בקדושתך העליונה...
ועוד מוסיף הרב דסלר (שם, חלק ג', עמ' 148): "בספר 'מסילת ישרים' (פרק ט"ז) מבאר הרמח"ל זצ"ל את מדת הטהרה:
"הטהרה היא תקון הלב והמחשבות...ועניינה שלא יניח האדם מקום ליצר במעשיו, אלא יהיו כל מעשיו על צד החכמה והיראה ולא על צד החטא והתאוה..." אחרי ביאור מדת הטהרה, מסביר הוא בארוכה את מדת החסידות. ואחריה באות מדת הענוה ומדת יראת חטא (יראה שבאה אחרי אהבה), ואחרי כל אלה מגיע למדת קדושה". ועוד מוסיף ומבאר שם הרב דסלר את עניין הקדושה שתחילתה בהתקדשות האדם ע"י שמתנתק מחיי החומריות ומתדבק בקב"ה. וסופה שמקדשים אותו מלמעלה, עד כדי כך שאפילו מעשיו הגשמיים נהפכים להיות קדושים.
הטהרה היא שלב ראשון בפתיחת צינור הקדושה. אותו מעשה – אף אם יעשה מתוך כורח כגון טבילה, יש בכוחו לבטל את כח הרע והיצר שבו והוא נהפך להיות 'טהור'. אך לכלל מדרגת 'קדוש' לא הגיע עדיין. הקדושה מגיעה ע"י התדבקות תמידית, בכל מעשה – בקב"ה.
מי שזוכה למדרגת קדושה נהנה מהנאות העולם כדי להשתמש בהם לעבודת ה'. חיבור זה שבכוחו לעלות את החומר למדרגת קדושה כינה הרב קוק: "קודש קודשים". המשיכה להנאות העולם אינה גופנית אלא רוחנית. מתוך למידת האהבה והתשוקה בין בני הזוג, נלמדת אהבת הבורא והשאיפה להתדבק בו.
הטהור מונע עצמו מהנאות העולם על מנת לברוח מהחומריות , הוא מתרחק מענייני הגשמיות עד שאלו אינם נחשבים כלל בעיניו.
לעומתו ה'קדוש' נהנה מהנאות העולם הזה אך בדרך רוחנית, כאשר הנאות אלו מחברות אותו לבורא יתברך. מדרגה זו היא גבוהה יותר ומאפשרת לרע לההפך לטוב, לחומר לההפך לרוח.
רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי ומשה רבינו הגיעו לרמות קדושה נשגבות ע"י שפרשו מנשותיהם. דרכם של אלו מיועדת לבודדים כפי שנאמר: "רבים ניסו כרבי שמעון ולא עלתה בידם". לרבים- לא כן היא. רק מי שמגיע לדרגת קדושה בזכות האשה, מתוך כבודה וידיעתה, מתוך ההכרה ש"שלי ושלכם – שלה הוא", עשוי "לחצות את הקוים" ולחיות בעולם הזה חיים רוחניים מוחלטים של הדבקות מוחלטת בה'.
בתפילת העמידה אנו מברכים "אתה קדוש..ברוך אתה.. האל/ המלך הקדוש".
 הרב דסלר כותב (שם, חלק ד' עמ' 146) "שם ה' מכונה בפי חז"ל הקדוש ברוך הוא – קדוש דווקא ולא כל תכונה אחרת כגון: הרחום ב"ה. הרב מסביר כי מהות הקדושה – "שהוא ית' מובדל ונשגב ולמעלה מהשגתנו"
אנו מצווים ללכת בדרכי ה' ולשאוף להדמות לתכונותיו "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם" . אנו מצווים לעשות מעשינו לשם שמים ולהתרחק מהגשמיות. הטהרה היא אמצעי להדבק בה' ולהגיע לקדושה כמו שכותב הרב מרדכי אליהו שליט"א בסידורו 'קול אליהו' ( מדברי רבנו תם בספר הישר, עמ' לב): "טהרה מביאה לידי קדושה, בין טהרת הגוף ובין טהרת הנפש..טבילה..גם נקיות יש בה ונקיות הגוף תחדש נקיות הלב".