והנה חז"ל מביאים שהיה לו גם תאנים, וכן מובא ברש"י (ט,כ) והנה ישנה דעה שעץ הדעת היה תאנה (סנהדרין ע,ב)ועל זה לא האשימו את נח, וגם על שהכניס גפן לתיבה לא נאשם, אלא אשמתו שתל כרם. ניראה מכך שאין בעיה מעצם הגפן כמו שאין בעיה בתאנה, שהנה התאנה היא זו שכיסתה את אדם הראשון שזה כעין תיקון ('שבדבר שקלקלו בו נתקן'[שם]) כך שיש עניין חיובי בתאנה, כך ניראה שביין יש עניין חיובי, שיין מועיל וטוב לזקנים, כך כשהכניס גפן זה היה חיובי שהוא דבר הניצרך, ובפרט בזמן של מוות כמו שנאמר בסנהדרין (שם, א) לפני כן. אלא שזה צריך להיות במידה קטנה ולא לטעת כרם, אלא את המקום יש לנטוע בתאנים שזה מאכל של כולם (ב"ר לא,יד ברש"י שם) שצריך לדאוג לעולם. ובמקום זה נטע כרם להשתכר ולברוח מהמציאות ומהאחריות, וזה לא מתאים לזקן רציני, ולכן נירמז ב13 ווין כאילו הוא צעיר בן 13 שיש לו דעת קטנה. ולכן עונשו הוא שסרסו ורבעו, שסרוס כנגד שלא דואג לעולם וכך העונש שאינו מביא יותר להולדות בעולם, ורבעו זה בושה כנגד חוסר דעת שזה דבר בזוי ולא מכובד. ומכך שהגמ' סמכה זאת לעץ הדעת, לפרוט שיש 3 דעות (ולא רק אמרה שזה כמ"ד שהאילן של אדם הראשון היה גפן) שהם גפן חיטה ותאנה. ניראה שלמדו דווקא 3 אלו כיון שיש בהם תועלת מרובה. תאנה- שהכל אוכלים אותה, חיטה- שנותן דעת בתינוק כנגד דעת בכלל, גפן- שמועיל לזקנים ולשכוח את הצרות, ומימלא הם מועילים ביותר, ולכן הם קשורים לעץ הדעת שהוא עיוות של הדעת, לומר שהדעת היא חיובית ביותר, הבעיה היא בעיוות של החיובי, הדעת המעוות היא הבעיה מעץ הדעת, ולכן למדו על דברים המועילים בעולם שלנו, שעיוותו באכילה נגד רצון ה' היא הגורמת לעיוות הדעת מה', שאע"פ שיש בו טוב, הקביעה שהוא חיובי לשימוש זה בשל רצון ה' שהוא טוב, ולא של האדם. ברגע שהאדם קובע ע"פ עצמו נגד רצון ה' זה הופך לרע, וזהו עץ הדעץ, גריעת הטוב שבעולם לרעה וזה נילמד מנח, שאצלו היה כמו עולם חדש מעין אדם הראשון.