ראש השנה התשס"ח
ראש השנה התשס"ח
החל מראש חודש אלול, מתחילה תקופה מאוד מיוחדת בשנה, שנמשכת עד יום כיפורים.
החסידות אומרת על תקופה זו שה"מלך בשדה".
אם בכל השנה, כדי לפנות למלך, יש צורך לעבור סוללת פקידים, וגם אז לא בטוח שהמלך יקבל אותך, בתקופה זו המלך בשדה - הרבה יותר נגיש.
לכן, הספרדים מנצלים תקופה זו, וקמים מוקדם בבוקר לאמירת סליחות, כאשר הנושאים החוזרים בעיקר בסליחות הם, "סלח לנו" ו- "תן לנו".
כל זה נכון לתקופה זו, מלבד יום אחד (שהוא למעשה יומיים)- ראש השנה.
אם מראש חודש אלול המלך בשדה, אז ראש השנה זאת קבלת הפנים הרשמית של המלך,
ולמרות שהמלך קרוב אלינו, בקבלת הפנים אין מקום לבקשות אישיות - אין "סלח" ואין "תן".
עיקר העבודה בראש השנה, כפי שמתבטאת גם בתפילות, היא המלכה הקב"ה על כל העולם.
אלה מילים מאוד גדולות - המלכת הקב"ה. איך עושים זאת בפועל?
בשיחה זו ננסה להציע דרך אחת להמליך את הקב"ה.
ההפטרה שלנו מספרות את סיפורם של חנה ושמואל. למה נבחרה הפטרה זו?
כי ע"פ הברייתא במסכת ראש השנה (דף י, ע"מ ב'), בתשרי נפקדו שרה רחל וחנה.
בהפטרה ישנו פסוק, שלא ברור הקשר שלו לשאר ההפטרה (שמואל א', א', ג').
"ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבוח לה' צבאות בשלה ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה'".
מדוע חשוב לנו לדעת שאלקנה היה עולה לשילה מדי תקופה? כיצד זה מוסיף לסיפור?
ויותר תמוה- כיצד קשורים חפני ופנחס לסיפור ? הרי הם כלל לא לוקחים חלק בסיפור....
המדרש מספר, שאלקנה, כאשר היה עולה לשילה עם משפחתו, היו לנים באמצע העיר (בדרך לשילה). בבוקר, כאשר העיר הייתה מתעוררת, היו שואלים אותו לאן פניו מועמדות, והיה מספר שפניו מועדות לשילה, שם המשכן וכו', ואז היו עולות דמעות בעיני השומעים והיו מחליטים להצטרף.
בכל פעם שעלה אלקנה לשילה, עשה זאת ממסלול אחר, כך שתוך תקופה הביא לכך שכל העם עלה לרגל.
מהחצי הראשון של הפסוק למדים, שלא מספיק כאשר אתה בסדר, אלא צריך לדאוג לשיפור גם של האנשים מסביב.
החצי הראשון של הפסוק מלמד אותנו כיצד אלקנה עשה זו.
ומהחצי השני של הפסוק, לומדים בדיוק את ההפך - "ושם חופני ופנחס".
לעומת אלקנה שסובב את כל הארץ במטרה לעורר את העם, חופני ופנחס תמיד נמצאים "שם", בשילה, ללא שהם יוצאים לעם במטרה להשפיע.
בפסוק אחד בהפטרה, אנו למדים על האחריות שיש לכל אחד על סביבתו, אם בפעולות של אלקנה, ואם במחדל של חופני ופנחס.
גם מהפרשה שלנו ניתן ללמוד לקח זה.
הפסוק הלפני אחרון בפרשה אומר (כ"א, ל"ג) "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם".
אברהם פותח אוהל, ושם מספק את צורכי עובדי הדרכים.
המדרש אומר "אל תקרי ויקרא אלא ויקריא", כלומר אברהם היה גורם למתארחים אצלו לקרוא בשם ה', ומפורסם המדרש שאחרי שהיו אוכלים אצל אברהם, היה מבקש מהם להודות לה',
וכך היו האורחים מתחילים להכיר את ה'.
סביר להניח שלא השתכנעו באותו הרגע להאמין בה', ועברו תהליך כלשהו של הבשלה,
עד שחזרו לאברהם ובקשו להתגייר, אך אברהם הצליח לשתול בהם איזשהו זרע,
שבהגיע הזמן נבט.
המשנה במסכת ראש השנה (א', ב'), אומרת שבראש השנה כל העולם עובר לפני הקב"ה
"כבני מרון".
והגמרא, בדף יח' עמ' א', מביאה דעות לגבי מהם בני מרון.
כבשים - שכאשר מעשרים אותם הם עוברים אחד אחד תחת השבט.
עליית בית חורון- עליה שרק אדם אחד יכול לעבור בה בו זמנית.
חיילות בית דוד- שנסקרים אחד אחד לפני היציאה למלחמה.
כלומר, הדגש הוא שהקב"ה סוקר כל אחד ואחד בנפרד.
אך בכל זאת, יש הבדל בין שלוש הדעות, לגבי אופי המשפט.
בעליית בית חורון- עולה רק אדם אחד בו זמנית - רמז למשפט שעובר כל אדם בפני עצמו.
חיילות בית דוד- מורכבים מקבוצות קבוצות - כך כל אדם נשפט גם יחד וביחס לקבוצות שלו
(משפחה, חברים, עבודה וכו'...).
כבשים- כל אחד נשפט גם יחד וביחס לכל העם.
כלומר, בתוך עמינו אנו חיים, ואיננו יכולים לפעול רק למען המשפט שלנו, אלא אנו חייבים לפעול גם למען הקבוצות בהן אנו חברים, ולמען העם בכלל.
הגמרא במסכת סנהדרין, דף ל"ז ע"מ א', מספרת על בריונים שהיו בשכונתו של ר' זירא,
והוא היה מנסה להחזיר אותם בתשובה, כאשר לא נראה שמאמציו נושאים פרי.
לאחר שמת ר' זירא, אמרו הבריונים "עד עכשיו הגן עלינו ר' זירא - עכשיו שמת מי יגן עלינו?"
וחזרו בתשובה.
ניתן לראות שר' זירא עמל רבות להחזירם בתשובה, למרות של נראה שהשיג התקדמות כשלהי, אך רק לאחר שמת, ניתן היה לראות את הגידול של הזריעה ששתל ר' זירא בליבם של הבריונים.
מעניין לראות, שם המצווה של ראש השנה, שמיעת קול שופר, אינה מצווה שכל אחד מקיים בעצמו, אלא אחד מוציא את הרבים ידי חובה (לא לתקוע בשופר, אלא לשמוע קול שופר).
מכאן נלמד על החשיבות שיש בקירוב כל אחד ואחד מעם ישראל, ועלינו לעשות מעשים, אפילו אם הם נראים לנו קטנים ובלתי משמעותיים, כי בכל זאת מדובר בשתילת זרע בלבד, שלא ניתן לדעת מתי ינקוט.
קחו עמכם אנשים, ושובו אל ה'.
