חיי שרה התש"ע
חיי שרה התש"ע
בפרשת השבוע אליעזר עבד אברהם מקבל מינוי מאדונו לחפש אישה לבן האדון - יצחק.
המינוי מלווה במספר מגבלות:
- אין לקחת אישה מבנות הכנעני (כ"ד, ג').
- האשה צריכה להיות ממולדתו של אברהם (כ"ד, ד') ומן הסתם ממשפחתו.
כך גם מבין אליעזר (כ"ד, מ'). - אסור לקחת את יצחק למולדתו של אברהם (כ"ג, ו').
אליעזר יוצא למשימתו וכשהוא מגיע לארם נהריים, אל עיר נחור, הוא מחליט לשאת תפילה לקב"ה, לסייע לו במציאת האישה ליצחק, וקובע מבחן כך שהנערה שתעמוד במבחן,
ידע אליעזר שבה בחר הקב"ה ליצחק (כ"ד, י"ב-י"ד).
המבחן בא לבדוק את הגישה של הנערה לגמילות חסדים:
אליעזר יבקש מהנערה שתשקה אותו במים, וכדי לעמוד במבחן הנערה צריכה להציע גם להשקות את הגמלים.
התנהגותו של אליעזר תמוהה - וכי המבחן שהציע הינו מספיק כדי שהעומדת בו תהיה
אשה מתאימה ליצחק?
והרי המינוי שקיבל אליעזר מאברהם הוא למצוא אישה ממשפחתו של אברהם,
והרי יתכן שהאישה שתעמוד במבחן אינה ממשפחתו של אברהם - כיצד אליעזר קובע מבחן
שהוא בעצמו אולי לא יוכל לעמוד בו ?
המעם לועז מדמה את מעשהו של אליעזר, לאדם שהלך בדרך והתעייף בדרך הארוכה.
ביקש "מי ייתן והיה לי חמור" כאשר כוונתו כמובן לחמור לרכוב עליו.
המשיך בדרכו ופגש באתון שכרעה ללדת עיר. האתון היה של איש נכבד ממשפחת המלוכה
והנ"ל נתן להלך את העיר באמרו "קח אותו לעיר הקרובה, הוא עיר קטן ואינו יכול ללכת ברגליו".
אמר האיש לעצמו "קיבלתי את החמור שביקשתי...".
מדרש רבה, פרשה ס', ג', אומרת שאליעזר הוא אינו היחיד שלא נזהר במידה מספקת בניסוח בקשתו, ומונה ארבעה שתבעו שלא כהוגן.
שלושה נענו ע"י הקב"ה כהוגן, ואחד נענה שלא כהוגן.
הראשון הוא אליעזר.
השני שביקש שלא כהוגן ונענה כהוגן הוא כלב.
כלב אמר "אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה" (יהושע ט"ו, ט"ז),
והיה יכול להיווצר מצב שממזר ילכוד את קרית ספר - כיצד יתן לו את בתו?
אך הקב"ה ענה לו כהוגן "וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב ויתן לו את עכסה בתו לאשה
(יהושע ט"ו, י"ז).
השלישי שבקש שלא כהוגן ונענה כהוגן הוא שאול המלך.
שאול מבקש אדם שיצא מול גלית "והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו לאשה (שמואל א' י"ז, כ"ה), וגם כאן, יתכן והיה ממזר מכה את גלית, כיצד יתן שאול
את בתו לממזר?
אך הקב"ה ענה לו כהוגן "ודוד בן איש אפרתי..." (שמואל א' י"ז, י"ב).
הדמות הרביעית ששאלה שלא כהוגן ונענה לה שלא כהוגן הוא יפתח.
יפתח מבקש, לפני שהוא יוצא למלחמה במדין, "והיה היוצא אשר יצא... והעליתיהו עולה לה' "
(שופטים י"א, ל"א), כלומר כוונתו של יפתח היא שאם הקב"ה יסייע לו לנצח במלחמת מדין,
הוא יקריב את היצור הראשון שיצא מולו בחזרתו, כאשר בדעתו כמובן להקריב קורבן מותר.
יפתח מבקש שלא כהוגן, כי עלול לצאת לפניו חמור או כלב, והוא אכן נענה שלא כהוגן
ויוצאת לפניו בתו "ויבא יפתח... והנה בתו יצאת לקראתו" ( שופטים י"א, ל"ד).
נשאלת השאלה מדוע התנהג הקב"ה כך במקרים הנ"ל?
מדוע שלושה נענו כהוגן ואחד שלא כהוגן?
הרי אם הקב"ה הוא חנון ורחום ועונה כהוגן גם למי שלא מכוון בדבריו ומדייק בבקשותיו -
שיענה כהוגן גם ליפתח?
לדעתי יש לומר, שההבדל בין המקרים הוא מבחן ההסתברות.
במקרים בהם הקב"ה ענה כהוגן, ההסתברות הייתה לטובת כך שהמציאות תהיה כהוגן,
ואילו במקרה של יפתח - ההסתברות הייתה דווקא שהמציאות תהיה כהוגן.
אליעזר כאשר הוא מבקש אשה שתעשה מעשה חסד יודע באיזו מציאות הוא חי.
על מקומה של רבקה אומר רש"י "ומקומה אנשי רשע" (כ"ה,כ, ד"ה, "בת בתואל"),
כלומר כולם רשעים, וזהו עוד המקום שאמור להיות המובחר בעולם - לשם נשלח אליעזר
במיוחד למצוא אשה.
אלא שמידת החסד הייתה דבר מאוד נדיר בעולם באותה תקופה, כמו שאומר הנביא
"אחד היה אברהם" (יחזקאל ל"ג,כ"ד).
אברהם היה יחיד בעולם בנושא החסד ואליעזר יודע שאם יש אשה בעולם שיודעת לעשות חסד הסבירות היא שהיא ממשפחתו של אברהם.
אמנם יתכן שכמו אברהם תהיה מישהי מאומות העולם שלמדה מעצמה לעשות חסד אך זה אינו סביר כפי שכבר אמרנו, הנביא מעיד "שאחד היה אברהם" ולא סביר שיהיו עוד כמותו.
גם במקרה של כלב, חז"ל מסבירים (מסכת תמורה, דף ט"ז, עמ' א') שלא מדובר בלכידת
קרית ספר כמשמעה, אלא מדובר בהלכות שנשכחו בימי אבלו של משה רבנו, וכיוון
"שלא בשמים היא" (דברים ל', י"ב) ניתן להחזיר את ההלכות רק בכוח הפלפול.
כלב הציע את בתו למי שיזכיר את ההלכות שנשכחו, בהניחו שהוא מכיר את כל תלמידי החכמים בדור כי הרי כולם למדו ביחד ממשה, והוא כנראה עד שכולם ראויים לקחת את בתו. אמנם יתכן שיש מישהו שהצליח לעלות במעלות התורה ללא פרסום, אך גם כאן מדובר בהסתברות נמוכה.
שאול מבטיח את בתו לאיש שינצח את גלית. גלית היה ענק ולוחם אדיר ושאול כמפקד הצבא
ידע מי החיילים הגיבורים והאמיצים בצבא וכנראה ידע שכולם ראויים לשאת את בתו.
ואם יבוא מישהו אחר ויצליח לנצח את גלית - ודאי שמדובר במישהו שהקב"ה עושה לו נס,
כי אין מי שאינו חייל לא יכול לנצח את גיבור האויב ללא נס.
אך אצל יפתח מדובר במקרה ההפוך. יפתח מבטיח להקריב את בעל החיים הראשון שיצא לקראתו בשובו לביתו.
וכי איזה בע"ח סביר שיקבל את פניו? האם דרכם של כבשים לרוץ לקראת בעליהם?
סביר יותר שכלב ירוץ לקראת בעליו.
לכן, כיוון שלא נזהר יפתח, הקב"ה הביא לכך שיצאה בתו.
למדנו מכאן על החשיבות של דיוק בבקשותינו לקב"ה.
הגמרא במסגרת תענית, דף ד', עמ' א', מביאה את המדרש הנ"ל בשינוי (לא כוללת את כלב),
אך היא מוסיפה גם את כנסת ישראל, ששאלה שלא כהוגן, אך הקב"ה בחסדה ענה לה כהוגן.
כנסת ישראל מבקשת "ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבא כגשם לנו" (הושע ו', ג'). כנסת ישראל מבקשת להשיג את מציאות הקב"ה ועם השגת המעלה הזו הקב"ה יהיה כמו גשם שמפרה ומרבה, כך תפרה ותרבה רמת ההשגה.
אך אומר הקב"ה לכנסת ישראל שגשם הוא דבר שלפעמים מתבקש, אך גם לפעמים לא מתבקש. לפעמים הגשם גורם נזקים, שיטפונות, הצפות, ומבקשים שהוא יפסיק (ראה מסכת תענית,
דף כ"ג, עמ' א'), ולכן הקב"ה אמר "אהיה כטל לישראל" (הושע י"ד, ו') שהוא דבר
המתבקש לעולם.
עוד בקשה כנסת ישראל "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך" (שיר השירים ח', ו').
כלומר, כנסת ישראל מבקשת להיות קרובה לקב"ה כמו חותם אשר אדם שומר אותו קרוב ללבו או על זרועו.
אך הקב"ה אומר שאם ישים את החותם על לבו או על זרועו, אלה מקומות שפעמים גלויים ופעמים אינם גלויים, אך הקב"ה רוצה שהקרבה של כנסת ישראל אליו תהיה גלויה לעיני כל,
ולכן אומר "הן על כפים חקותיך" (ישעיה מ"ט, ט"ז).
אמנם גשם הוא דבר שפעמים נדרש ופעמים אינו נדרש אך במציאותנו כיום,
גשם הוא דבר שנדרש, לכן נשא תפילה שהקב"ה יביא לנו גשמי ברכה, אכי"ר.
