סוכות התשס"ז

הלכות סוכה בשו"ע, נפתחות בהלכה הבאה (ס' תסכ"ה - דברי המחבר): "בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש".

וקצת קשה לי - מה ההלכה בס' זה?

אף אם נאמר שההלכה היא "בסוכות תשבו שבעת ימים" - מדוע ממשיך המחבר ופוסק שהסוכות הם זכר לענני כבוד? איזה ערך הלכתי יש לפסיקה זו?

ניתן לומר, שמצוות סוכה הוא מצווה מיוחדת, כי התורה אומרת (ויקרא כ"ג, מ"ג) "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל...", כלומר יש לקיים מצוות סוכה כדי לזכור את הסוכות בהם הושיב הקב"ה את יוצאי מצרים, ולכן חשוב לדעת באלו סוכות מדובר
(שיטת הב"ח).

אך גם הסבר זה קשה, כיוון שגם לגבי מצוות ציצית נאמר (במדבר ט"ו מ') " למען תזכרו ועשיתם..", ולא ראינו שהשו"ע מביא שיש לקיים מצוות ציצית כדי לזכור ולעשות
את כל המצוות.

השאלה מתגברת, כאשר אנו מבינים, שהלכה זו, שהסוכות הם זכר לענני הכבוד, אינה מוסכמת על כולם, אלא היא במוקד מחלוקת תנאים, במסכת סוכה, דף י"א עמ' ב', שם טוען ר' אליעזר שהסוכות בהן הושיב הקב"ה את יוצאי מצרים הן ענני הכבוד, ואילו ר' עקיבא טוען שמדובר בסוכות ממש (בספרי ובמכילתא דר' ישמעאל, השיטות הפוכות).

שוב קשה, מה משמעות המחלוקת בין התנאים? הרי לכאורה אין למחלוקת שום נפקא מינה למצוות סוכה בפועל...

ועוד, ישנם קשיים בשתי השיטות. לשיטה שמדובר בענני כבוד, קשה, מדוע בחר הקב"ה לציין דווקא את המתנה הטובה של ענני הכבוד, הרי הקב"ה נתן במדבר גם מן - מדוע אין חג לציון נתינת המן?

הקב"ה נתן גם את הבאר שליוותה את בני ישראל במדבר- מדוע אין חג לציון הבאר?

לשיטה שמדובר בסוכות ממש, קשה, מה בכלל ראוי לציון, בזה שבני ישראל ישבו בסוכות ביציאתם ממצרים? הרי פשוט שישבו בסוכות, וכי מה ציפינו שיעשו, שישנו על החול? אין כאן שום דבר ראוי לציון.

כדי לנסות ולענות על השאלות, נראה, כי את תקופת הנדודים של בני ישראל במדבר, ניתן לחלק לשני סוגי תקופות, מסעות וחניות.

השיטה שאומרת שהסוכות הן זכר לסוכות ממש, בהם ישבו בנ"י, סוברת שחשוב לזכור ולחגוג את התקופות בהם העם היה בחניות - העם ישב בסוכות ממש בחניות.

בחניות העם למד תורה מפי שמשה רבנו, וכן למד להיות עם - סדרי ממשל, וכו'.

שיטה זו סוברת, שעיקר הטובה שעשה עמנו הקב"ה במדבר, היא שאפשר לנו ללמוד תורה מפי אבי הנביאים.

ואילו, השיטה הסוברת שהסוכות הן זכר לענני הכבוד, סוברת שחשוב יותר לציין את תקופת המסעות, כיוון שענני הכבוד היו משמעותיים יותר בעת המסעות - אפשרו מסעות נוחים.

מה הייתה מטרת המסעות? להוביל את העם לארץ ישראל.

שיטה זו סוברת שעיקר הטובה, שבגינה אנו חוגגים את חג הסוכות, היא המסעות שהובילו לכניסה לארץ ישראל.

וכמו שאנו אומרים בהגדה של פסח "כמה מעלות טובות למקום עלינו... נתן לנו את התורה והכניסנו לארץ ישראל...".

אומנם נתינת התורה היא שלב חשוב מאוד שלא ניתן בלעדיו, אבל המטרה העיקרית היא כניסה לארץ ישראל, שם ניתן לממש את התורה בצורה הטובה ביותר.

כך גם נראה, מהגמרא במסכת ערכין, דף ל"ב עמ' ב'.

הגמרא מביאה פסוק מספר נחמיה (ח', י"ז): "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאוד".

כלומר, שבי ציון קיימו את מצוות הישיבה בסוכה ושמחו על כך שמחה גדולה מאוד.

אך הגמרא מקשה על הפסוק - כיצד ניתן לומר שמימות יהושע בן נון, לא קיימו בנ"י את מצוות הסוכה? הרי בתקופה בין יהושע בן נון לשיבת ציון, קמו מנהיגים גדולים לעם ישראל, כגון דוד, ולא ייתכן שהם לא השפיעו על העם לקיים המצווה?

ואני רוצה לטעון, שוודאי שהדורות בין יהושע בן נון לשיבת ציון קיימו את המצווה, אך בין הדור של יהושע בן נון, לבין הדור של שיבת ציון, יש דבר משותף - שניהם קיימו את מצוות סוכה בארץ ישראל, לאחר שנים שלא היו בארץ ישראל.
שני דורות אלה חוו את החידוש של קיום המצווה בארץ ישראל, ומכאן גם השמחה הגדולה המתוארת בפסוק.

ונזכיר את דבריו של הגר"א, על הפסוק (תהילים ע"ו, ג') "ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון", כי ישנן שתי מצוות, אותן עושה האדם בכל גופו, האחת מצוות סוכה, והשניה מצוות ישוב ארץ ישראל.

לכן פוסק השו"ע, סוכות - זכר לענני הכבוד.