מתוך הספר

http://otiyotdeliba.co.il/from-the-book/

הדרגה הנעלית ביותר

"הדרגה הנעלית ביותר היא מקבל על מנת להשפיע. שאדם מסוגל לקבל הנאות ולכוון בזה לטובת בעל הבית. היינו שמקבל ונהנה מטעם שרצון בעל הבית – שהוא ייהנה, אבל לא מטעם שרצונו ליהנות לעצמו. אז קבלת ההנאה שלו נחשבת לנתינה, ולא לקבלה. זו דרגה גבוהה מאוד, ואין זה קל להגיע אליה".

"ולמה זה קשה? היות וזה נוגד את טבעו של האדם. אדם נברא בטבע של רצון ליהנות לעצמו, ואילו כאן חייב הוא לכוון על מנת להשפיע, גם כאשר הוא עוסק בקבלה. אשר על כן הנברא צריך לעבוד נגד הטבע שלו, ועבודה נגד הטבע נקראת יגיעה".

(מתוך מאמר טז, עמוד פא)

שעבוד מהו

"לצאת משעבוד לגאולה – זה דבר טוב. כמו שאנו רואים נוהג שבעולם שאדם לוקח חופשה ויוצא מהבית. וכי מה חסר לו בבית? אלא, רק השעבוד הוא שמפריע לו. דהיינו, מה שאחרים דורשים ממנו דרישות או מצווים עליו ציוויים. על כן הוא משתדל לצאת מהבית לזמן-מה כדי להשתחרר מעול השעבודים של האחרים".

"אבל גם אז יש שעבודים, שעבודים פנימיים. כגון שאדם טרם צאתו לרחוב חייב לשפר הופעתו ולהופיע כפי שאחרים רוצים שיופיע. אם כן כל אדם משעבד אותו. אמנם, שיעבוד חיצוני אדם רואה ומרגיש, כגון שאחרים מצווים עליו צווים שונים והוא מחויב לקיימם. אבל שיעבוד פנימי – אין רואים אותו ואדם אינו מרגיש עד כמה הוא משועבד לבריות, במעשים וגם במחשבות. היות והוא נמשך אחר מחשבות העולם מבלי שיחוש בכך".

"ומטעם זה אני נזהר עד כמה שאפשר שלא לנסוע עם אנשים זרים, היות והם מעבירים אלי את מחשבותיהם. כי כאשר אנשים זרים מעבירים לאדם מחשבות, הוא חושב שאלו הן מחשבותיו שלו".

(מתוך מאמר מט, עמוד רג)

הכרת הרע

"עסק המצוות מסוגל לזכך לעוסק בהם הזדככות הדרגתית ואיטית, אשר אמת המידה של המדרגות שבהזדככות הוא – שיעור ההכרה את הרע שבקרבנו. כי כבר מוכן האדם, מצד טבעו, לדחות ולבער כל דבר רע מקרבו. וזוהי מידה שווה בכל ברייה וברייה".

"אולם כל ההבחן מברייה אחת לחברתה הוא רק בהכרה של הרע, שברייה יותר מפותחת מכרת בעצמה מידה יותר גדולה מהרע. וממילא מבדלת ודוחה את הרע מתוכה במידה יותר גדולה. ואילו ברייה בלתי מפותחת נמצאת מרגשת בעצמה שיעור קטן של רע. ועל כן לא תדחה הימנה רק שיעור קטן של רע. ועל כן משארת בקרבה כל זוהמתה כי לא תכירהו לזוהמה כלל".

(מתוך מאמר נח, עמודים רכז-רכח)

התורה – מתנה?

"אם באמת התורה היא מתנה – מדוע אין הגוף מרגיש את הכדאיות שבדבר? אומרים לנו: צריכים להאמין שיש טוב ועונג בתורה ומצוות, והוא האור שהקב"ה רוצה לתת. ואע"פ שאין אנו רואים זאת, ניתנה לנו חובה להאמין שכל התענוגים אשר ישנם בגשמיות – אינם אלא "נהירו דקיק", היינו אור דק מאוד שנפל בזמן השבירה, מהקדושה לקליפות, ומזה נזונים כל הנבראים. וכל עוד שהנבראים לא יצאו מאהבה עצמית – הם נמצאים תחת שליטת הצמצום. עוד אומרים לנו, אשר בזמן שאדם יוצא מאהבה עצמית – הצמצום מסתלק ממנו, ומן ההסתר נעשה גילוי".

(מתוך מאמר ס"ב, עמוד רנג)

מעלת העבודה לשמה

"אמרתי פעם משל: אם אדם דואג לתועלת עצמו – וכי מה אכפת לו מי הוא זה שנותן לו את כל מה שהגוף דורש? העיקר שהוא יקבל את מבוקשו. אבל כאשר אדם בא לידי הכרה שאין זה כדאי לו לעבוד לתועלת עצמו אלא על מנת להשפיע – אז כבר הוא רוצה לדעת וגם להרגיש: למי הוא משפיע? למי הוא משמש?"

(מתוך מאמר לב, עמוד קל)

התשובה לשאלת הרשע

"כאשר אדם פועל ועושה איזה מעשה הוא רוצה לקבל רווחים ממנו. אבל כאשר אדם בא לעבוד לשם שמים – בא הגוי אשר בקרבו וטוען: 'מה העבודה הזאת לכם' (שמות י"ב), פירוש: מה יהיה לך מזה. מה תרוויח מבחינת תועלת עצמית. התשובה לשאלה כתובה בהגדה של פסח: 'הקהה את שיניו', שאין להיכנס לויכוחים עם שאלת הרשע, אלא מתגברים בכוח ועושים את העבודה".

(מתוך מאמר ע"ב עמוד רצו)

החשיבות עושה את ההבדל

"אף על פי שיש אורות גדולים וקטנים וכו', הנה אותו האור שמאיר בעולם האצילות מאיר גם בעולם העשייה. כי הבורא נותן אור אחד, שפע אחד. וכל ההפרש בין אדם לאדם הוא בחשיבות שמחשיב המקבל את המתנה, כי כאשר אדם מקבל מתנה – צריך שיבין מה יש בה".

(מתוך מאמר ע"ה, עמוד שו)

החסרון הוא הכלי היחידי

"כדי להבין זאת, נתן אדוני אבי מורי ורבי זצ"ל (בעל הסולם) משל: אדם בא לסעודת חברו והוא מתבייש לאכול. בעל הבית שרואה כן מתחיל להפציר בו, עד שלבסוף הלה נעתר לבקשתו וניגש לאכול. את זה אנו מכנים בשם 'מקבל, על מנת להשפיע'. כעת נשאלת השאלה: עם מה הוא אוכל? עם הרצון להשפיע, או עם ההשתוקקות שהיא הרעב?"

"נניח שהוא אוכל בלי רעב ובלי השתוקקות, ובעל הסעודה שואל אותו: נהנית מהאוכל? והוא משיב: לא! כי אין לי תאבון. וכי בעל הסעודה היה מרוצה? בוודאי שלא. הרי מטרתו שהאורח ייהנה, ולשם כך הוא עוד מוסיף לסעודה תבלינים חמוצים וחריפים, כל זה כדי לעורר את התיאבון אצל האורח על מנת שייהנה מסעודתו".

"מכאן, שגם כאשר מקבלים במטרה להשפיע, קבלת התענוג היא דווקא עם הרעב וההשתוקקות, שהוא החיסרון. החיסרון הוא הכלי לקבלת תענוג, וכלי אחר – אין".

(מתוך מאמר פז, עמוד שנ)

מלמעלה פועלים להגדיל את החסרון

"משל: אדם הכין סעודת מעדנים עבור אורחים. ובטרם הסעודה מבקשים האורחים מבעל הסעודה ליתן להם מגדנות וממתקים. אלא שבעל הסעודה כמו מתעלם מבקשתם ומשים עצמו כאינו שומע. והסיבה לכך היא, כי הוא יודע שאם יאכלו כעת דברי מתיקה – יסור מהם התיאבון וההשתוקקות והם יפסידו את תענוג הסעודה העיקרי".

"הנמשל: כאשר יש לאדם חסרון מועט ברוחניות, חסרים לו כלים לתענוג. ומאחר ומשמיים רוצים להגדיל את הֵרְגש חסרונו – על כן אין הוא משיג את התענוג מיד והוא חש את עצמו במחסור ומצוקה. אלא זהו לטובתו, שעל ידי כן תגדל אצלו מידת הֵרְגש החיסרון – ובבוא עת ישועתו יגדל אצלו שיעור התענוג".

(מתוך מאמר קיב, עמוד תם)

מעשים של השפעה

 "מעשים של חסד הם הדרך להגיע לאמת. והוא שעל ידי שאדם עושה טובות לרעהו הוא מרגיל עצמו במעשים של השפעה [לזולת], ויש כלל שהמעשה משפיע על המחשבה. היינו שפועל על המחשבה שיהיה רצונו להשפיע. זה עניין מה שאמרו חז"ל: 'יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית'. היות ובזכות העני – בעל הבית מכשיר עצמו שיוכל לכוון מעשיו שיהיו לשם שמים ולצאת מהטבע של רצון לקבל לעצמו".

(מתוך מאמר קיט, עמוד תעט)

אמונה למעלה מהדעת

"כאשר אדם עושה מעשה והוא מקווה להשיג על ידו תוצאות, אם הוא אכן מצליח להשיג את מה ששיער הרי הוא שבע רצון. ואם משיג יותר מששיער הוא מרגיש יותר שביעות רצון, כגון שחישב להשתכר במלאכתו סך מסוים ובפועל הרוויח יותר – אזי הוא בשמחה. וכל זה בתוך הדעת".

" – - – באמור יובן שכאשר אדם שמח למעלה מהדעת – זה נקרא 'שמחה של מצווה'. ואפשר לבאר זאת בדרך משל, לאדם ששיער בדעתו שהוא מסוגל ללמוד שעתיים, וכן היה בדעתו לנהוג, אבל במציאות הוא לא יכל להוציא את מחשבתו לפועל אלא שלמד רק שעה (אין מדובר בלימוד דוקא, אלא דרך משל הוא). כאשר הוא רואה את מצבו, בתוך הדעת אין הוא רואה כלל מקום לשמחה. ואם בכל זאת הוא שמח בכוח של אמונה למעלה מהדעת – זוהי שמחה של מצווה!"

(מתוך מאמר קלט, עמוד לב, כרך ב')

גלות זו מדרגה

"גלות זו השגה, זו הרגשה. שמרגיש שנמצא בגלות. הרגשה זו מתחילה אצל האדם כאשר הוא רוצה לעבוד לשם שמים, והוא רואה שהגויים אשר בו שולטים עליו ואינם נותנים לו לכוון לשם שמים. אז הוא מרגיש שהוא נמצא בגלות אצל הגויים".

"העולה מהאמור, ש'גלות מצרים' זו מדרגה, שאדם מרגיש ייסורים בזה שהוא בגלות. ושיעור הגלות הוא בשיעור שרוצה לצאת ממנה".

(מתוך מאמר קמ"ו, עמוד נו-נז, כרך ב')

גלות וגאולה

"האריז"ל אומר אשר גלות מצרים הייתה גלות של הדעת. היינו, שעניין השעבוד היה בכך שדעתם של ישראל הייתה משועבדת לפרעה. וכמו בגשמיות העבד משועבד לאדוניו וחייב למלא רצונו – כמו כן מי שדעתו בגלות אצל פרעה, דעתו של פרעה שולטת עליו וכופה עליו הלך מחשבותיו ומאלצת אותו לפעול כפי רצונו. ודעתו של פרעה היא, שעבודת האדם צריכה להיות מכוונת לתועלת עצמו ולא לשם שמים".

"מכאן, אשר גם הגאולה הייתה גאולה של הדעת. שבני ישראל נגאלו משליטת דעתו של פרעה, ומעתה יכלו לעבוד עבודתם לשם שמים. אלא שכדי להגיע לגאולה צריכים את ההכנה שהיא הגלות, שעניינה הוא הרגשת הרע, כמו שנאמר: 'וייאנחו בני ישראל מן העבודה', שהם החלו להשיג בהרגשה, ששליטת מלך מצרים על הלך מחשבותיהם הינה עבדות, וכאשר הם ראו שאין הם יכולים לפרוק את עולו מעליהם – נאנחו מחמת זה הצער".

(מתוך מאמר קנ, עמוד עב-עג, כרך ב')

מתן בסתר

"אצל אברהם נאמר: 'והאמין בה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לו צדקה'. אמונה היא בחינת צדקה, וצדקה נקראת 'מתן בסתר'. פירוש: בתחילת העבודה אדם רוצה לדעת למי הוא נותן, וזה פגם באמונה. אבל אצל אברהם אבינו עליו השלום נאמר: והאמין בה', שהיה מקבל על עצמו את העבודה גם במצב של הסתרה. לכן: ויחשבה לו צדקה".

"משום כך גם במצוות נתינת צדקה בענף הגשמי, הצדקה המשובחת ביותר היא שאין ידוע מיהו הנותן ומיהו המקבל. כי מעשה המצווה הגשמי הינו ענף, וצריך לעשותו באופן שיהיה דומה לשורשו שהוא עניין מתן בסתר ברוחניות".

(מתוך מאמר קס"א, עמוד קיט, כרך ב')

ההכנה לקבלת התורה

"צריך לבאר, ההכנה לקבלת תורה כיצד היא? איך ומה צריך להכין? יש כלל: כדי שאדם יהנה מדבר שהוא מקבל, צריך להיות הֵקְדם של חסרון והשתוקקות. כי 'אין אור בלי כלי', לא יתכן מילוי בלי שקדם לו חסרון. מטעם זה, אם יתנו לאדם דבר יקר ערך ביותר, אבל אין לו צורך בו – הוא לא יוכל ליהנות ממנו".

"- – - ובאמור נבין דבר ההכנה לקבלת התורה, שעניינה הוא – לעורר צורך לתורה. ומהו באמת הצורך לתורה? באים חז"ל ואומרים לנו: 'בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין'. אי אפשר להכניע את היצר הרע בלי תורה. לכן כאשר יש לאדם יצר הרע – יש לו צורך לתורה כדי להכניעו. אם כן ההכנה לקבלת התורה היא להכין יצר הרע".

"- – - לכולם יש יצר הרע ומדוע דרושה הכנה לזה?"

"אלא שהמשמעות של יצר הרע היא בפשטות גמורה: שאדם ידע וירגיש אשר כל זמן שהוא שומע ליצר הרע – הוא גורם לעצמו רק רעות! – - – שאם לא נחוש בכך לא נבין מה אנו מפסידים כאשר אנו שומעים בקולו. כי רק כאשר מרגישים אז גם מבינים".

"לכן על האדם מוטל לבקש מה' שייתן לו את ההרגשה ואת הדעת, אשר כל זמן שעבודתו היא שלא לשם שמים – זה נקרא רע! וכשיש לו את ההרגשה הזו – אז הוא נצרך לתורה".

(מתוך מאמר קס"ו, עמוד קמט, כרך ב')

יושב בשמים ישחק (תהלים ב')

"יש לפרש: כאשר אדם עולה בדרגה, הנבחן ל"יושב בשמים" – אז "ישחק", הוא שוחק על עצמו, באיזו צורה היה נמצא טרם היה לו זמן עליה. כשהוא הולך בדרך האמת אזי הוא מתפלא על עצמו, איך הוא היה נראה קודם לכן".

(מתוך מאמר ק"פ, עמוד קצד, כרך ב')

האבן שנכשלים בה הרשעים (זהר ויצא ק')

 "ופירש אדוני, אבי, מורי ורבי זצ"ל: מהי אותה האבן שהיא אבן נגף וצור מכשול? אבן מלשון הבנה, שאדם רוצה להבין. אדם אומר: אני רוצה להבין את אשר אני עושה. מה שהגוף מבין שכדאי לכסוף אליו ולתת עליו יגיעה – אני מוכן לעשותו, ומה שהגוף אינו מבין שכדאי לעשות, היינו שעוד אינו רואה את הרווח שירוויח מהיגיעה שייתן – אין אני מסוגל לעשות. כי איך יכולים לתת יגיעה על דבר שאין מבינים את חשיבותו? זו היא אבן נגף, כי עקב האבן הזו אין האדם יכול להתקדם ברוחניות".

(מתוך מאמר קצ"ז, עמוד רנא, כרך ב')

למלאות פגימת הלבנה (מתפילת קידוש הלבנה)

"סדר זה מוצאים אנו שנרמז בלבָנה. הלבנה רומזת למלכות שמים, שעניינה הוא קבלת עול מלכות שמים. והלבנה נוהג בה סדר של מילוי והתמעטות, המרמזים על זמן עליה וזמן ירידה".

"נשאלת השאלה, מה הוא הזמן הראוי להתעלות?"

"השכל מחייב שזמן ההתעלות מדרגה לדרגה – הוא בזמן העלייה דווקא. אומר לנו הפסוק: לא! אלא 'יתרון האור – מן החושך' הוא. רק אם אדם צמא למים הוא יודע להעריך את המים, והוא שיכול לתת תודה לקדוש ברוך הוא, כאשר מזמן לו את מבוקשו".

"ומידת ההשתוקקות תלויה בשיעור הייסורים. ייסורים קטנים מביאים השתוקקות קטנה וייסורים גדולים מביאים השתוקקות גדולה. על כן צריכים בעבודת ה' לשתי הבחינות, שהם ימין ושמאל, שהשמאל דוחה והימין מקרבת – - – לכן אדם לומד ממצב הירידה, שעל ידי הייסורים שיש לו אז – הוא יודע ערכו של זמן העלייה".

(מתוך מאמר רכ"ח, עמוד שעב-שעג, כרך ב')

כל הזכויות שמורות.כל התכנים באתר מותרים לשימוש בצירוף קישור לאתר.